ע"א 6705/95 בשר אביב בע"מ ל.פ. נ. איתי חברה ליבוא יצוא ושיווק (1987) בע"

עלומה".

ג.ניהול משא ומתן על ידי המשיבה עם בעל מבנה סמוך למפעל של המערערת, לשם שכירת המבנה.

ד.השקעות שהשקיעה המשיבה. לפי הראיות, רכשה המשיבה לאחר חתימת ההסכם ציוד חדש למפעל; הזמינה עבודות גרפיקה; קנתה בשר בסכום של 60,000 ש"ח; ורכשה משאית מרצדס עליה נכתב "בשר אביב - איתי תעשיות בע"מ".

ה.עריכת טיוטת חוזה בהתבסס על ההסכם ת21/. לדעת בית המשפט קמא "עצם הכנת טיוטת חוזה כמאה עדים דמיא לכך שנמסרה הודעה (על מימוש האופציה - א.ג.) ברוח כזאת, שאחרת מדוע יטריח עצמו ב"כ הנתבעים להכין טיוטה של חוזה".

ו.עדותו של גליק בבית משפט השלום, בתביעתו של מתווך העיסקה, מר צבי קירשנר, נגד המשיבה לשכר טירחתו (להלן: תביעת המתווך). מעדות זו, שהתקבלה כראיה (ת67/; עמ' 287-286 לפרוטוקול), עולה כי אכן נמסרה הודעה בעל פה מהמשיבה על מימוש האופציה.

4.כדי להכריע בערעור ראוי לשרטט את הדרך בה התנהלו העניינים במהלך תקופת האופציה. כזכור, נקבעה תקופת האופציה לשלושה חודשים, אשר החלו ביום חתימת ההסכם - 7.6.1988. בפרק זמן זה נבדקו בסוף כל חודש רווחיה של המערערת. הבדיקה בוצעה בתאריכים 7.7.88, 7.8.88 ו7.9.88- (ראה ת24/). במהלך החודש הראשון נכח גליק במפעלה של המערערת. הוא בחן את תיפקודו של המפעל, הן כדי לעמוד על רווחיותו והן כדי לרכוש ידע לצורך ניהולו, אם תחליט המשיבה על מימוש האופציה.

יוסף סרוסי, מבעליה של המערערת, העיד (בעמ' 159):

"אחרי החתימה על ההסכם בין הצדדים, שמעון גליק היה הנציג של אפרים אברון. אפרים אברון הציג אותו כאדם שהוא סומך עליו ... למחרת חתימת החוזה שמעון גליק התיצב במפעל. הוא ניהל רישומים של יציאת סחורה. נעשה מאזן שכלל: ספירת מלאי, חשבוניות. כמו נעשה מאזן פתיחה בנוכחותו. לאחר מכן שמעון גליק התחיל לתפקד בעסק. הוא היה מופיע מדי יום ביומו מהבוקר ועד לסגירה".

באותה תקופה הקפיד גם אברון להגיע למפעל בתדירות גבוהה יחסית ("פעם או פעמיים בשבוע" לפי עדותו, עמ' 250 לפרוטוקול, "כמעט מדי יום ביומו" לפי עדותו של יוסף סרוסי, עמ' 160 לפרוטוקול).

5.ביום 7.7.88 הסתיים החודש הראשון. נעשתה אז ספירת מלאי ונבדקו החשבונות, לצורך בחינת הרווחים בחודש זה. נראה, כי מוסכם על הכל כי במועד זה טרם התגבשה עמדה סופית אצל המשיבה לגבי מימוש האופציה. סרוסי העיד (בעמ' 160) כי:

"בתום החודש הראשון בוצעה ספירת מלאי. שמעון גליק ביצע אותה יחד איתנו. הוא עשה מאזן של כל החודש הראשון, עם התיחסות להוצאות שנרשמו בחוזה. המאזן הראה משהו כמו 21,500 דולר. למחרת בבוקר הופיע אפרים (אברון - א.ג.) עם שמעון (גליק - א.ג.). הם הודיעו שכנראה

הם לוקחים את העסק. נאמר לנו שהם צריכים לבצע פעולות מסוימות ובינתיים הם יחכו גם לספירה השניה . אנחנו היינו בטוחים שבשלב הזה הם יקחו את העסק. נאמר לנו שיבצע פעולות להעביר את המפעל אליהם במהלך תקופה זו" (ההדגשות הוספו).

מעדות זו ברור כי לאחר הבדיקה הראשונה היתה המשיבה שבעת רצון מתיפקודה של המערערת. אולם גם לשיטתו של סרוסי לא החליטה המשיבה בתום החודש הראשון על מימוש האופציה, אלא בחרה לחכות לבדיקת הרווחים השנייה, אשר אמורה היתה להיערך ב7.8.88-.

6.על החודש השני העיד סרוסי:

"מה7.7- עד ה7.8-, החודש השני, שמעון גליק המשיך להתייצב במפעל. הוא ניהל את אותם רישומים שניהל בחודש הראשון. אפרים אברון הופיע באותה תדירות, ואפילו הרבה יותר. כמו כן בוצעו פעולות מסוימות.

הם הודיעו לנו שהם לוקחים את העסק . הפעולות שהם ביצעו נעשו כדי שיהיה להם קל להפעיל את הכסף (צ"ל העסק - א.ג.)" (עמ' 161).

כן הוסיף סרוסי, ותאר את פעולותיה של המשיבה בחודש זה:

"שמה של חברת איתי שונה ל'איתי תעשיות בשר אביב בע"מ' ... לצורך תפעול העסק אפרים קנה פלסטיקים, לשיפור העבודה בתוך המפעל. בחנות של המכירה ליחידים, הוא קנה מכספו מזגן והתקין אותו בחנות. בחזית המפעל הוא הרכיב מרקיזה גדולה באורך של 8-9 מטר, עליו הוא כתב את הפירמה שלו בצבע לבן. הוא קנה משאית מרצדס ירוקה וכתב עליה 'איתי תעשיות בשר אביב' ...הוא הזמין גרפיקאי אלינו למשרד שעשה לו עבודות גרפיקה ... אברון פתח חשבון בנק. הגיעו לכתובת שלנו מכתבים. על המכתבים היה רשום: בנק מזרחי בחולון, חשבון של אפרים אברון. על מסמכי הבנק היה כתוב 'איתי תעשיות בשר אביב בע"מ'. בתום החודש השני את ספירת המלאי ביצע שמעון גליק ... ספירת המלאי הוכיחה רווח, למיטב זכרוני, כ19,000- דולר. לאחר הכנת המאזן שמעון הראה זאת לאפרים אברון. למחרת קיבלנו הודעה שאפרים אברון רוצה לגמור את העיסקה סופית . גליק הודיע לי שהם מממשים את העסק, שהם ממשו כבר לפני כן. שהספירה טובה מאד" (עמ' 164) (ההדגשות הוספו).

משמע, כי על אף הפעולות שעשתה המשיבה בחודש השני, אותן תאר סרוסי, הרי שגם מעדותו עולה כי רק לאחר הבדיקה השנייה, הודיע אברון

סופית על החלטתו לממש את האופציה, וכי לפני כן היתה זו רק הערכה מצדו "שהם לוקחים את העסק".

7.את המסקנה כי הודעת המימוש בעל פה ניתנה לכל המוקדם רק לאחר בדיקת הרווחים השנייה, ניתן לאשש גם ממקורות נוספים. גליק, אשר כפי שיוסבר בהמשך "עבר" לצידה של המערערת, העיד בתביעת המתווך כי:

"הגענו להחלטה לממש את האופציה. לממש לפני תום תקופת שלושת החודשים. לאחר שערכתי את הדו"ח השני הוחלט כבר לרכוש את המפעל ... המסקנה גם בחודש השני, כמו בחודש הראשון, שהמפעל מרוויח. לאור זאת החלטנו לממש את ההסכם לפני תום המועד" (ת67/ עמ' 23).

גם המתווך קירשנר העיד כי הודעת המימוש ניתנה רק לאחר תום בדיקת הרווחים השנייה. וכך העיד בתביעתו:

"מדי פעם שאלתי את גליק מה קורה, ואמר לי שהעסק מצויין. לאחר החודש הראשון אמר שהעסק מצויין, ואמר לי שלאחר הבדיקה השניה, אם הכל בסדר, יחליטו להשקיע בעסק ... באמצע התקופה לקראת סוף החודש השני נמסר לי ... לקראת סוף החודש השני (כי - א.ג.) אם הם יעמדו, המפעל, בהסכם, והם לא רואים שום בעיה בזה, בעצם עברו את הסך של אותו התחייבות שהיתה להם, ואנחנו רוכשים את המפעל, ואין שום בעיה בדבר הזה" (ת17/ עמ' 3).

ובהמשך -

"לאחר החודש השני, לאחר ההודעה על מימוש האופציה, מיד לאחר ההודעה השניה, מר חסטר (בא כוחה של המשיבה - א.ג.) העביר את החוזה לחתימה למפעל, שייעשה באופן פורמאלי ומשפטי, לטענתו" (ת17/ עמ' 4).

כדי להשלים את המסקנה כי עד לאחר הבדיקה השנייה לא היתה כל הודעת מימוש, ניתן לפנות לתצהיר שהגיש עד התביעה אברהם שטרית, אשר היה משווק של המערערת. בסעיף 9 לתצהירו (ת10/) אמר:

"בסוף יולי אמר לנו שמעון גליק כי בעוד כמה ימים הם קונים את החברה".

ראוי לציין כי בעדותו הסביר אברהם שטרית כי כתיבת התצהיר התבססה על דבריו ועל דברי שותפו, מר אבי אנקרי, ואין הוא זוכר מי משניהם אמר לעורך הדין את הכתוב בסעיף 9 (ראה עמ' 69-70 לפרוטוקול). יחד עם זאת מעיד הוא במפורש כי:

"שמעון גליק אמר לי שהוא בודק אפשרות לקנות את המפעל. הוא לא אמר לי אף פעם שקנה את המפעל. הוא אמר לי שהוא בודק אפשרות לקנות" (עמ' 69 לפרוטוקול).

מהמקובץ עולה כי אם ניתנה הודעת מימוש בעל פה של האופציה, הרי שזו ניתנה לא לפני סיום בדיקת הרווחים השנייה, בתאריך 7.8.1988.

8.כזכור, מצא בית המשפט קמא סימוכין לטענת המערערת בדבר מימוש האופציה, בהתנהגותה של המשיבה.

כדי להעריך את המסקנה הנ"ל יש לבחון, את המועד המדוייק בו בוצעו אותן פעולות. קביעת מועד זה חשובה לצורך ההכרעה בתיק שלפנינו, שהרי התבסס בית המשפט קמא על כך שהפעולות בוצעו לאחר הודעת המימוש. מכאן, שאם יתברר כי הפעולות בוצעו טרם סיום חודש הבדיקה השני, אין בהן לתמוך במסקנתו של בית המשפט קמא לגבי הודעת המימוש שבאה, כפי שראינו, לאחר מכן.

9.יתד ראשון עליו השעין בית המשפט קמא את הכרעתו הוא הזמנת חוות דעת השמאי (ת16/), לצורך הערכת שווי נכסיה של המערערת. כשלדעת בית המשפט הוזמנה חוות דעת זו לפי סעיף 6 להסכם אשר קובע כי "במידה והאופציה תמומש ע"י איתי מחיר ציוד המפעל והשקעותיו במבנה יוערכו ע"י שמאי תעשייתי מוסכם בין הצדדים". אולם סעיף 19 לאותו הסכם קובע הוראה אחרת:

"תוך שבועיים ימים מחתימת הסכם זה יעריך שמאי תעשייתי שיבחר ע"י מר צבי קירשנר הערכת שמאי לציוד החברה ולכל צד מהצדדים תהיה זכות ערעור להערכה מחודשת באם הערכת השמאי הראשון לא תהיה מקובלת על אחד הצדדים".

ואכן, דו"ח השמאי הראשון (ת14/) הוגש למערערת כבר ב22.6.1988-, על סמך בדיקה שנערכה ב16.6.1988-, ובכך קיימו הצדדים את הוראת סעיף 19 להסכם ולא את הוראת סעיף 6 להסכם. ואילו חוות הדעת השניה (ת16/), הממוענת ל"מר שמעון גליק - חברת בשר אביב בע"מ", הוגשה אמנם בתאריך 7.8.88 אולם הביקור במפעל המערערת, שעל בסיסו ניתנה חוות דעת זו, נערך בתאריך 3.7.1988. בהנחה סבירה כי חוות הדעת הוזמנה מספר ימים לפני הביקור, הרי שההזמנה היתה בסוף יוני 1988. במועד זה טרם הסתיימה אף תקופת הבדיקה הראשונה, כשאליבא דכולי עלמא, טרם החליטה אז המשיבה על מימוש האופציה.

10.סממן שני למימוש האופציה מצא בית המשפט קמא בשינוי שמה של המשיבה לחברת "איתי בשר אביב תעשיות (1987) בע"מ" (ראה מוצג ת15/ בתביעת המתווך, אשר הוגש לבית המשפט קמא). החלטת המשיבה על שינוי שמה היתה ב22.7.88-. היינו, שבועיים ימים מתחילת תקופת הבדיקה השנייה. מכאן, ששינוי השם בוצע במהלך חודש הבדיקה השני, אשר רק בסופו, לפי עדותם של סרוסי, גליק וקירשנר, התקבלה ההחלטה הסופית של המשיבה על מימוש האופציה.

בכך מתאשרים דבריו של אברון (בעמ' 245) כי "אחרי שהנחנו שהכל בסדר ונממש את האופציה, נזכרנו שבינתים, על מנת להרוויח זמן, כדאי לשנות את השם מ'בשר אביב' ל'איתי בשר אביב'".

11.אשר לניהול המשא והמתן של המשיבה לשכירת מבנה הצמוד למפעלה של המערערת, אמר בית המשפט קמא:

"שלב ראשון הוא שלב ה-'שמא'; לאחריו שלב ההחלטה לממש את האופציה עליו הודיעה בע"פ לתובעת, שבד בבד עמו החלה הנתבעת גם בפעולות מימוש כמו ... מו"מ לשכירת שטח סמוך".

מעדותו של בנימין פלח, הבעלים של המבנה, עולה כי נערכו עמו שתי פגישות, אשר מועדן אינו ברור. לדבריו, "הפגישה היתה בחודש יוני או יולי 88'" (עמ' 36 לפרוטוקול), כאשר הפרש הזמנים בין שתי הפגישות היה "כמה ימים" בלבד (עמ' 38 לפרוטוקול). הפגישה שנערכה "בחודש יוני או יולי 88'" היתה הפגישה המאוחרת מבין השתיים. שכן, זו הפגישה בה הצדדים "סגרו" את העיסקה (עמ' 37 לפרוטוקול). יוצא, איפוא, כי מגעיו של העד עם אנשי המשיבה התחילו והסתיימו לכל המאוחר ביוני-יולי 1988. ניתן לדייק יותר במועד זה, אם נצליב מסקנה זו עם אמירה אחרת של העד:

"נודע לי שהעניין לא אקטואלי אחרי חודשיים בערך. בעצם, כשפיניתי את המבנה, בתחילת אוגוסט אני חושב שאמרו לי שהעניין כבר לא אקטואלי" (עמ' 37 לפרוטוקול) (ההדגשות הוספו).

המשא והמתן עם מר פלח התנהל אם כן, במהלך חודש יוני 1988, או לכל המאוחר בתחילת יולי 1988, כשטרם התקבלה הודעת המימוש על פי עדי המערערת.

12.הוא הדין ברכישות שביצעה המשיבה: רכישת ציוד מסוים, הזמנת עבודות גרפיקה, רכישת בשר ורכישת משאית. רכישות אלה נעשו לכל המאוחר, לפי סרוסי עצמו (עמ' 164 לפרוטוקול), בתקופת הבדיקה השנייה, שרק לאחריה הוא קיבל את ההודעה הסופית בדבר מימוש האופציה.

13.העובדה האחרונה עליה סמך בית המשפט קמא את מסקנתו כי האופציה מומשה, היא טיוטת חוזה שהוכנה. הטיוטה עצמה לא הוגשה לבית המשפט, לא ידוע באיזה תאריך היא נכתבה, ולא ברור מהי רמת גמירות הדעת שבה.

14.אפשר כי במהלך החודש השני פיזרו אברון וגליק אמירות בעל פה בדבר שביעות רצונם ובדבר שאיפתם לממש את האופציה, והמשיבה גם ביצעה פעולות הכנה לקראת מימוש האופציה. אולם אין בסממנים האובייקטיביים שמצא בית המשפט קמא כדי להטות את הכף לטובת גירסתה של המערערת דווקא. וכיוון שלא היה בידי בית המשפט קמא לבסס את מסקנתו על מהימנות העדים כשלעצמם, אין קביעתו בדבר עדיפותה של גירסת המערערת, יכולה לעמוד. אכן, אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב, דרך כלל, בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית. אולם התערבות כזאת מתחייבת בתיק זה כשהראיות מדברות בעד עצמן, ואינן מתיישבות עם קביעתו של בית המשפט קמא.

15.השאלה היא אם תוצאה זו מחייבת את החזרת התיק לבית המשפט קמא, כדי שיקבע את עמדתו לגבי מהימנותו של גליק, אשר תומך בגירסת המערערת על אף שהיה ממנהליה של המשיבה. אולם סבורני כי גם בידינו לעשות כן, כשגליק, ממילא לא העיד בבית המשפט ודבריו בתביעת המתווך הוגשו בכתב.

16.גליק היה יד ימינו של אברון במשא ומתן לקראת חתימת ההסכם. הוא היה עוזרו של אברון בגיבוש הנתונים לקראת קבלת ההחלטה אם לממש את האופציה, אם כי לאברון היתה המלה האחרונה בכך. חשוב לציין כי גליק היה בעלים של 40% ממניותיה של המשיבה, ואילו שאר ששים האחוזים התחלקו בין אברון ובנו, אברהם אברון, המשיב מס' 4.

17.קשר זה בין אברון לבין גליק נסדק, כשבין השניים פרץ סכסוך שרקעו אינו ברור, אשר הוביל אף לתביעות אזרחיות של אברון כנגד גליק (ראה עמ' 263-262, 286-285 לפרוטוקול). ביטויו הבולט של קרע זה בהסכם (נ24/) שנעשה בין סרוסי ולב (בעלי המערערת) וגליק מצד אחד לבין חברה אחרת (פלסגד מוצרים פלסטיים), בו התחייבו סרוסי, לב וגליק להעביר לחברה זו חלק מהסכום בו יזכו בתביעתם כנגד

המשיבה. בתביעת המתווך העיד גליק לטובת המתווך. מעדותו של גליק בתביעת המתווך, אשר התקבלה כאמור כראיה בבית המשפט קמא (ת67/), עולה כי גירסתה של המערערת כי ניתנה הודעת מימוש בעל פה, הינה גירסת אמת. לדבריו (ת67/ עמ' 23):

"הגענו להחלטה לממש את האופציה. לממש לפני תום תקופת שלושת החודשים. לאחר שערכתי את הדו"ח השני הוחלט כבר לרכוש את המפעל ... המסקנה גם בחודש השני, כמו בחודש הראשון, שהמפעל מרוויח. לאור זאת החלטנו לממש את ההסכם לפני תום המועד".

אלא שהמסקנה בדבר מימוש האופציה בעל פה לאחר הבדיקה השנייה, הנתמכת בעדותו של גליק בבית משפט השלום, סותרת ראיה נוספת שהובאה בבית המשפט קמא, מפרי עטו של גליק עצמו. כוונת הדברים למכתב שכתב גליק לאברון (מוצג נ42/), הנושא את התאריך 8.8.88 (נ42/). תאריך זה אינו תאריך מקרי, שכן הוא היום בו הסתיים חודש הבדיקה השני, הוא היום בו מומשה האופציה, לגירסת סרוסי וגליק. במכתב זה לא מרבה גליק בשבחים על המערערת. וכך כתב, בין היתר:

"20. יש לי הרגשה שיש מכירות פיקטיביות ... נודע שהבנק מחזיר צ'קים שלהם לספקים וזה סימן שהמצב שלהם הוא רע ושאין רווחים. יש לי הרגשה שמושכים אותנו באף וזה בוץ גדול ושהם רוצים להיפטר מהעסק בכל מחיר ולרמות אותנו .

21.ענין רשיון העסק. המצב הוא רע מאד. הם לא יכולים להשיג בשום פנים ואופן רשיון ממשרד הבריאות ומהעיריה, ופקוח וטרינרי. ואני חושב שיש סכנה שבכל רגע יבוא ביקורת ויסגרו את המפעל ... ניסים (סרוסי - א.ש.) ויוסי (לב - א.ש.) באו למפעל, שקלו את המלאי, הכניסו סחורה, כל זה בשביל לנפח את ספירת המלאי והרווחים ... ביקשתי מהם מספר פעמים מאזנים מאושרים מרו"ח ואי אפשר היה לקבל תמיד בתירוץ אחר ... לפי מה שראיתי מס ערך מוסף שהם משלמים הוא נמוך מדי ולא משקף מה שהם מצהירים שהם מוכרים ... כמו"כ ראיתי שהצהירו למס הכנסה שאין להם רווחים וביקשו פטור מס במקור. גם לא משלמים מיקדמות מס, ז"א שאין להם רווחים. אני ממליץ שנסתלק מה שיותר מהר. כדאי להפסיד מה שהשקענו ובלבד לא להפסיד יותר וליפול בפח " (ההדגשות הוספו).

מכתב זה התקבל אמנם רק כראיה לעצם כתיבתו וקבלתו על ידי אברון, ולא לנכונות תוכנו (ראה החלטת בית המשפט בעמ' 239 לפרוטוקול), ואולם - כפי שיובהר בהמשך - אין לכך חשיבות מעשית לענייננו.

18.המכתב נ42/ כפשוטו אינו עולה בקנה אחד עם גירסתם של גליק וסרוסי, לפיה החליטה המשיבה לאחר הבדיקה השנייה, באופן סופי, על מימוש האופציה. שהרי קשה לקבל כי על אף "המלצה" כזו מנציג המשיבה במפעלה של המערערת, יחליט אברון על מימוש האופציה.

המערערת ניסתה אמנם לטעון כי מכתב זה ומכתבים אחרים שכתב גליק, הוכתבו על ידי אברון לגליק במועד מאוחר יותר, כדי ליצור כיסוי להפרת ההסכם על ידי המשיבה. כך גם טען גליק בעדותו בתביעת המתווך (ת67/ עמ' 26). אולם אברון בעדותו (בעמ' 265) הכחיש זאת, ואילו גליק לא העיד, כאמור, בבית המשפט קמא, ולא נחקר על כך.

מכל מקום, בית המשפט קמא לא הכריע בין הגירסאות הסותרות של גליק, ואף אנו לא נכריע בהן. אולם ברור הוא כי אמינותו של גליק עומדת בסימן שאלה, בין אם נכונה גירסתו כי נתן יד לביום המכתב, ובין אם העיד שקר בתביעת המתווך. לא למותר להוסיף, כי הטענה כי המכתב נ42/ בויים על ידי אברון, היא טענת מירמה, שהנטל להוכחתה הוא כבד.

ראוי לציין כי ההסבר שנתן סרוסי (בעמ' 166) לכך שאברון חזר בו ממימוש האופציה כיוון שלא היה בידו לעמוד בתשלום, אינו מתיישב עם העובדה כי באותו פרק זמן השקיע אברון כסף רב בהקמת מפעל אחר לבשר (בשם ב.ד.א.).

משמע, שחוזרים אנו למצב בו עומדת גירסת המערערת כי האופציה מומשה וכנגדה גירסתה המכחישה של המשיבה. בית המשפט קמא לא היה מוכן להעדיף את גירסת המערערת ללא ראיות אובייקטיביות, וכאלה אינן בנמצא.

19.כזכור, ערערה המערערת על כך כי לא נפסקו לזכותה 140,000$ בגין שירותי יעוץ וניהול שהעניקה למשיבה (בהתאם לסעיפים 10 ו15- להסכם).

סעיף 10 להסכם קובע כי:

"עקב אי הנסיון והידע של חברת איתי יבוא ויצוא בע"מ בענף הבשר, בעלי חברת אביב וחברת אביב מתחייבו (כך!) לתת שרותי יעוץ וניהול לחברת איתי לתקופה של 14 חודש ולהעביר את כל הידע המקצועי והניהולי לחברת איתי תמורת שירותים אלו חברת איתי תשלם לחברת אביב סכום השווה ערך ל 10,000$ לחודש + מע"מ מידי חודש בחודשו במשך 14 חודשים. חברת איתי מתחייבת לקבל השירותים הנ"ל לתקופה של ה 14 חודש ולשלם את התשלום שנקבע".

סעיף 15 להסכם, משלים את סעיף 10 בקובעו:

"בתמורה להתחייבות עבור תשלומי דמי הניהול והייעוץ שישולמו לחברת אביב ע"י חברת איתי לפי סעיף 10 להסכם יתחייבו גם בעלי חברת איתי באופן אישי לתשלום דמי הניהול והיעוץ כפי שמופיעים בסעיף 10 להסכם דלעיל

הערבים הינם מר אפרים אברון מר אברהם אברון ומר שמעון גליק".

צודקת המערערת בטענתה כי טעה בית המשפט קמא באומרו כי "בסיכומיו לא עתר ב"כ התובעים לדמי יעוץ וניהול, שאלה היו חיובים אישיים, כמפורט לעיל, שהוטל על הנתבעים 2, 3 ו4-" (עמ' 14 לפסק הדין). הנושא מופיע בסיכומים מספר פעמים, ואילו מסקנתו של בית המשפט קמא בדבר מימוש האופציה היתה עומדת, היה מקום לזכות את המערערת גם בסכום הנ"ל. אולם, משלא הרימה המערערת את הנטל להוכיח כי האופציה מומשה, נשמט גם הבסיס מתחת לתביעה לתשלום דמי הייעוץ והניהול על פי ההסכם. אכן, ניתן להניח כי בתקופה בה בחנה המשיבה את עסקיה של המערערת, צבר גליק ידע בעסקי הבשר. אולם לא ניתן לראות ידע זה כ"שירותי יעוץ וניהול" אשר בגינם מחוייבת המשיבה בתשלום. מלשונו של סעיף 10 עולה כי שירותי הייעוץ והניהול ינתנו לאורך תקופה של 14 חודשים, כשתקופת האופציה היא שלושה חודשים. משמע, כי העברת "כל הידע המקצועי והניהולי לחברת איתי", מתייחסת למקרה בו תחליט המשיבה לממש את האופציה. על הידע שיצבור גליק בשהותו במפעל בתקופת האופציה, מדבר סעיף 11 להסכם, הקובע כי -

"בתקופת האופציה ילווה מר שמעון גליק את העסק והוא יהיה רשאי להימצא בעסק ולבדוק את כל פעילות החברה בזמן הזה וללמוד כמיטב יכולתו את המקצוע כמו"כ מתחייבים בעלי חברת אביב להעביר וללמד את מר שמעון גליק כמיטב יכולתם".

אולם עבור לימוד זה לא נקבעה כל תמורה.

20.העולה מן המקובץ כי יש לדחות את הערעור, לקבל את הערעור שכנגד, ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

המערערת תשלם למשיבים 1, 2 ו4- סכום כולל של 8000.- ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א. ברק:

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט י. זמיר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג.