ע"א 6811/01עלי סעאידה נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.בפסק דיננו, מיום 7.11.02, החלטנו לזכות את המבקש מן העבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין") ולפי סעיף 64 לפקודת התעבורה; וכן החלטנו, נגד דעתה החולקת של השופטת מ' נאור, לזכותו מן העבירות של נהיגה ברכב לא תקין לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה ונהיגה באופנים לא תקינים לפי תקנה 321(ב) לתקנות התעבורה. עוד החלטנו כי הרשעתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ובעבירה של מתן ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין תישאר על כנה. לפיכך גזרנו על המבקש, תחת העונשים שגזר עליו בית המשפט המחוזי, מאסר לתקופה של שמונה עשר חודשים, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל, ושנים עשר חודשים על תנאי. עוד נפסל המבקש מהחזיק רשיון נהיגה בכל כלי הרכב למשך שלש שנים מיום מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי. לפי בקשת המבקש נדחתה תחילת ריצוי עונש המאסר עד 10.12.02.

2.ביום 23.12.02, כחודש ומחצה אחרי שניתן פסק הדין וכשבועיים ימים אחרי היום שנקבע לתחילת ריצוי ענשו, הגיש המבקש "בקשה לריצוי מאסר בפועל בעבודות שירות ולעיכוב ביצוע עונש המאסר". בבקשתו מבקש הוא להורות על ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות ובינתיים לעכב את ביצוע עונש המאסר עד שתתקבל חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. המשיבה התנגדה לבקשה.

3.מבלי לחוות דעה בשאלה אם זכאי היה המבקש להגיש את בקשתו ואם רשאים אנו להחליט בה (עיינו: ע"פ 518/87 אלון מאיר נ' מדינת ישראל , תק-על 87(3) 596; ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' יעקב בן משה אברהמין , פ"ד מג(4) 772), לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה מטעמים שלעצם העניין.

בבואנו לגזור את עונש המאסר נתַנו דעתנו על האפשרות שהמבקש ישא את עונש המאסר בעבודת שירות, לפי סעיף 51ב' לחוק העונשין, והחלטנו שלא להורות כן. יצוין כי בתגובת המשיבה שצורפה לבקשתו של המבקש אף נאמר כי "---לאחר שימוע פסק הדין, הועלתה בקשה זו, בע"פ, בפני בית המשפט הנכבד. בית המשפט דחה את הבקשה, ואין אנו רואים כל הצדקה לשינוי החלטת בית המשפט לעניין זה". אף על פי כן, משהוגשה הבקשה חזרנו ועיינו בדבר והחלטנו, שוב הפעם, כי המבקש ישא את עונש המאסר לריצוי בפועל במאסר ממש ולא בעבודת שירות. מטעם זה גם אין אנו מבקשים חוות דעת מהממונה על עבודות שירות.

4. הבקשה נדחית.