ע"א 685/04 עירית אבירם ואח' נ. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ

בפניי בקשה למחיקה על הסף של הערעור שבכותרת, ולחילופין להגדלת הערבון בתיק זה.

אין מקום למחיקת ההליך על הסף. אכן, פסק הדין נשוא ההליך שבכותרת ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בכמה הליכים נפרדים. עם זאת, מתברר כי ביום 3.3.02 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי על איחוד ההליכים, והחלטה זו לא שונתה בשום שלב אחרי כן. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי נהג בפועל בהליכים כאילו אוחדו, שמע את טענות הצדדים בהדבק אחד, ונתן החלטה אחת, אשר הכריעה בטענות אלה. במצב זה, חלה במקרה שבפניי תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המורה כי כאשר אוחדו הליכים בערכאה הדיונית ניתן להגיש ערעור אחד לבית משפט זה. נראה לי, כי הן על פי לשונה, והן על פי תכליתה של התקנה, יש לומר כי היא חלה במקרה המיוחד שבפניי, שבו היה בפועל דיון מאוחד בהליכים בבית המשפט המחוזי, הגם שלא ניתנה החלטה פורמלית על כך.

אשר לבקשה להגדלת ערבון. בתיק זה נקבע ערבון בסך של 40,000 ₪. הבקשה להגדלת ערבון הוגשה על ידי בנק טפחות בע"מ. לטענת הבנק, נוכח העובדה שההליך הערעורי שבכותרת נוגע למספר הליכים בבית המשפט המחוזי, אשר בכל אחד מהם היתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד בנק שונה, הרי שיש לקבוע ערבון נפרד לכל אחד מן ההליכים האמורים. על פי גישת הבנק, המדובר בהליך ערעורי שבו מתבררים, למעשה, שלושה ערעורים נפרדים. ההליך הערעורי נשוא בקשת הבנק הוא זה שבין המערערים 2-1 ובין בנק טפחות. לטענת הבנק, נדרש ערבון של 40,000 ₪ כדי להבטיח את ההוצאות אשר יכול ויושתו על מערערים 2-1 כלפי בנק טפחות, בנפרד ובנבדל מן ההוצאות שיכול ויושתו על מערערים אחרים כלפי משיבים אחרים. הואיל ולכתחילה נקבע ערבון של 40,000 ₪ ביחס לכלל המערערים והמשיבים, מבוקשת הגדלתו של הערבון.

דין הבקשה להידחות. מעיון בתיק עולה, כי החלטת הערכאה הקודמת הכריעה אך ורק בטענות המקדמיות המשותפות של המשיבים בערעור זה, להבדיל מן הטענות הייחודיות של כל אחד מן המשיבים. מבחינה זו, אין מדובר במעין הליכים ערעוריים נבדלים, כי אם בהליך ערעורי אחד. זאת ועוד, גובה הערבון שנקבע אף עולה בקנה אחד עם גובה ההוצאות שהושתו בערכאה הקודמת על המערערים בכל אחד מן ההליכים בהם הכריע בית המשפט המחוזי. לכל אלה יש להוסיף, כי לא ברור מדוע הוגשה הבקשה להגדלת ערבון יותר משמונה חודשים לאחר הפקדתו. יש בהמתנה ממושכת זו פוטנציאל להביא לדחיית מועד הדיון הקבוע בתיק. דומה, כי ברגיל ראוי כי בקשה מסוג זה תוגש סמוך למועד הפקדת הערבון, על מנת למנוע שיבושים מיותרים בבירור ההליך. בהעדר השגה על גובה הערבון סמוך להפקדתו, רשאי בעל הדין שכנגד לכלכל צעדיו על יסוד ההנחה כי אין מחלוקת לעניין זה, ועל כן בדרך כלל לא ייטה בית המשפט לשנות את גובה הערבון בחלוף פרק זמן ממושך, בלא שהוכח שינוי מהותי בנסיבות או טעם דומה. יש להעיר, כי שינוי כאמור בנסיבות לא נטען וגם לא הוכח במקרה זה. אוסיף, כי גם אם במקרה זה אין מדובר בשיהוי חמור במידה המצדיקה דחיית הבקשה מטעם זה בלבד, נראה לי כי המדובר בשיהוי ניכר, אשר בהתווסף לטעמים דלעיל מצדיק את דחייתה של הבקשה להגדלת ערבון (השוו ע"א

6388/98

DENIZTAS NAKLIYAT VE נ' CREDIT LYONNAIS S. A. , שם נדחתה בקשה להגדלת ערבון מטעמים של שיהוי).

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית, על שני חלקיה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.