ע"א 6851/13 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל-אביב (כבוד השופט א' שני ), מיום 17.9.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 51725-07-13.

2.

המערער, אזרח אמריקאי, היה נשוי בעבר למשיבה ולהם בת קטינה, משותפת (להלן: הבת ). המערער הגיש "בקשה לצו עשה" לבית המשפט לענייני משפחה ביום 25.7.2013 לאפשר לבת לצאת לביקור של 30 ימים בארצות-הברית, שם הוא מתגורר. בית המשפט קבע ביום 28.7.2013 כי דרך אימות התצהיר שצירף המערער לבקשתו "לאו אימות הוא". כן ציין בית המשפט כי גילה של הבת לא צוין בבקשה ואף לא מועד הביקור המתוכנן ומי יישא בהוצאותיו. בית המשפט תהה כיצד ניתן לראות בתשלום מזונות בסך של 600 ש"ח גם כשהוא משולם עבור כמה חודשים באחת "סכום גבוה". בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי אל למערער להתפלא אם לא יראה בבקשה בקשה "דחופה". בהחלטה מיום 30.7.2013, שניתנה בעקבות בקשת המערער לפטור מהתייצבות, קבע בית המשפט כי משטוען המערער כי הוא בגדר פושט רגל שנמלט מן הארץ, יש לכך השלכה בנוגע ליכולתו לערוב להחזרת הבת לישראל וכי המערער לא הציע ערובה כלשהי. בית המשפט הוסיף כי משנודע כי גיל הבת הוא 10 בלבד, ולטענת המערער היא חפצה להגר לארצות הברית, חשובה שבעתיים התרשמותו הבלתי אמצעית מהמערער שלא אגב שיחת ועידה בלבד. בקשת המערער לפטור מהתייצבות נדחתה אפוא ונקבע מועד לדיון במעמד בעלי הדין.

3.

בבקשה לעיון מחדש בהחלטה, ביקש המערער שלא להתייצב לדיון. במסגרת בקשה זו הודיע המערער כי בשנת 2010 ניתן לו צו הפטר וכי הוא יצא את ישראל כדין. ביום 5.8.2013 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון מחדש בקובעו כי "בקשה לעיון אינה חליפו הזול של הליך ערעור. ... יואיל המבקש ויודיעני לאלתר האם בין החוסרים שבבקשתו נמנה לא רק האמור בסעיפים 3-5 אלא גם אזכור הליך שנקט בבג"ץ לביטול אזרחות הקטינה?". כן דחה בית המשפט את בקשות המערער לדחיית מועד הדיון ולעיכוב ביצוע ההחלטה. במקביל, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על חיובו להתייצב לדיון. הערעור נדחה ביום 17.9.2013 (כבוד השופט ש' שוחט ברמ"ש 6896-09-13).

4.

המערער הגיש ביום 1.9.2013 בקשה לפסול את בית המשפט. בבקשה טען המערער כי החלטות בית המשפט מבטאות את דעתו השלילית עליו באופן המעלה חשש ממשי למשוא פנים נגדו.

5.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט הבהיר כי ההחלטות עליהן משיג המבקש אינן נובעות מדעה קדומה אלא מדרך התנהלותו של המערער. בית המשפט הוסיף כי לוּ היה המערער טורח ומפרט בבקשתו את העובדות ובהן סיום הליך פשיטת הרגל, לא היה כותב בהחלטתו כי המערער "נמלט" מן הארץ. בית המשפט הוסיף כי התנהלות מידתית וסבירה הייתה מובילה את המערער להגיש הודעת עדכון המשלימה את החסר ולא להגיש ערעור כפי שעשה. בכל אלו אין די, כך נקבע, כדי "לבסס חשש למראית עין של דעה מוטה". בית המשפט הוסיף כי מתשובת המשיבה לבקשה מיום 4.8.2013 עולה שהמערער עתר לבג"ץ בבקשה לבטל את אזרחותה הישראלית של הבת במטרה לגרום לגירוש המשיבה והבת מישראל וכי העתירה נדחתה. בית המשפט קבע כי להסתרת מידע זה יש משקל לעניין השאלה האם תשוב הבת לישראל. בית המשפט דחה גם את טענת המערער לפיה ההחלטות נכתבו בסגנון לא ראוי ובאופן בוטה. בית המשפט סבר כי בקשת המערער נועדה למעשה כדי להחליפו במותב נוח יותר שאולי יוותר על התייצבות המערער לדיון. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

6.

המערער טוען כי המשיבה פועלת בכל דרך אפשרית כדי להפריד ולנתק את הקשר בינו לבין הבת, ובין היתר, סירבה לאפשר את ביקור הבת אצל המערער ומשפחתו החדשה. לכן נאלץ להגיש את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה. המערער מוסיף שמקריאת תגובת המשיבה עלה כי המשיבה אפשרה את יציאת הבת לחו"ל ללא הסכמתו.

7.

לדברי המערער, מהחלטות בית המשפט עולה תמונה ברורה לפיה בית המשפט גיבש דעה שלילית ביחס אליו בכלל ולגבי הבקשה לצו עשה בפרט, באופן שיש בו כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. המערער מפנה להחלטת בית המשפט מיום 30.7.2013 בה נקבעו, לטענתו, קביעות חמורות ושגויות והוא מפרט אותן. המערער משיג גם על תוכן ההחלטה מיום 28.7.2013. לדעת המערער, ההחלטה מיום 5.8.2013 שסגנונה בוטה ללא הצדקה, מחזקת את המסקנה כי דעת בית המשפט ננעלה והוא מצטט את אמירות בית המשפט מהן עולה, לטענתו, "נימה מזלזלת". לדברי המערער, עצם ההתייחסות לבקשת הפסלות כאל ניסיון למצוא מותב נוח יותר מלמדת על גישה שלילית של בית המשפט כלפיו. המערער מציין כי הבהיר שאינו פושט רגל וכי הוא מוכן להפקיד ערבות כספית להבטחת החזרתה של הבת לארץ. לטענת המערער, התעלמות בית המשפט מהבהרותיו והסגנון הבוטה של החלטותיו מלמדות על גיבוש עמדה סופית בעניינו. המערער מבקש לפסול את השופט גם בשל מראית פני הצדק.

8.

דין הערעור להידחות. השגות המערער על החלטותיו של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות, ואין בחוסר שביעות רצונו של המערער כדי להקים עילת פסלות (למשל, 5769/13 פת נ ' גת (29.9.2013)). כך אומנם נהג המערער. זאת ועוד, טעותו של בית המשפט בקשר למצבו של המערער נבעה ממידע חלקי שנמסר על ידי המערער עצמו, ולכך אין השלכות על ההליך גופו. בוודאי שהטעות אינה מלמדת על גיבוש עמדה סופית של בית המשפט בעניינו של המערער. אשר לטענות המערער בנוגע לאמירות בית המשפט ולסגנון כתיבתו הרי שהלכה פסוקה היא כי התבטאות של בית המשפט, אף אם אינה מוצלחת, אין בה על פי רוב, משום עילה לפסילת שופט, ויש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. ממילא, אין לראות בהתבטאויות אלו משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע (למשל, ע"א 8684/12 פלונית נ ' פלוני (27.1.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 196-190 (2006)). במקרה דנא, יתכן שמוטב היה לבטא את תמיהות בית המשפט בנוגע להתנהלות המערער בצורה שונה, ולוּ ב גל ל האופן בו ניתן היה להבינן. ואולם, כאמור, אין לראות בהתבטאויות אלו משום התרשמות סופית של בית המשפט בנוגע למערער ולבקשה שהגיש.

9.

אכן, אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטות בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלת על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 7756/12 מרצ'נקו נ' בוני (18.11.2012)). בהתחשב בכך, אין גם מקום לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק.

כאמור, דין הערעור להידחות וכך מוחלט. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.