פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית
משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7756/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערערת:
ילנה מרצ'נקו
נ ג ד
המשיבה:
שלומית בוני
ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד
(כב' השופט
ע' כהן
), מיום 15.10.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א
37471-11-11
בשם המערערת:
עו"ד אשר אקסלרד
פסק-דין
1.
ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט ע' כהן ), מיום 15.10.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 37471-11-11.
2.
המערערת הגישה תביעה כספית נגד המשיבה בגין לשון הרע ובטענה של גרם הפרת חוזה. המשיבה הגישה מצידה בקשה לדחיית התביעה על הסף. לאחר הגשת תגובה לבקשה ותשובה לתגובה דחה בית המשפט, במותב אחר, את הבקשה לסילוק על הסף והורה למשיבה להגיש כתב הגנה, וכך עשתה. הדיון בתביעה הועבר לידי כבוד השופט ע' כהן . לאחר הגשת תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 15.10.2012. בפתח ישיבת קדם המשפט ביקשה המערערת להתיר את תיקון כתב התביעה ולהוסיף לו עילת תביעה נוספת בגין רשלנות. בית המשפט נענה לבקשה. בהמשך העלה בית המשפט את בעלות הדין על דוכן העדים ושאל כל אחת בתורה מספר שאלות. לאחר מכן המליץ בית המשפט לבא-כוח המערערת לצאת מהאולם יחד עימה ולהציע לה לחזור בה מתביעתה. בא-כוח המערערת סירב, וטען כי בית המשפט נחפז להגיע למסקנה שמוטב למערערת לחזור בה מתביעתה. לאור דברים אלה, הסיק בא-כוח המערערת שבית המשפט גיבש דעה ברורה בתביעה ולכן ביקש את פסילתו.
3.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט סבר שלא היה מקום מצד בא-כוח המערערת להעיר ש"נחפז" בהמלצתו, וראה בהערה זו "זלזול בעבודה שהשקיע בית המשפט בהכנת התיק". בית המשפט הוסיף כי קרא לעומק את החומר שהוגש על ידי בעלות הדין, ואף שאל אותן שאלות שנועדו לסייע לו "להבין את התיק יותר לעומק". בית המשפט קבע כי הוא מחויב להציע לבעלי הדין הצעות כדי לייעל את הדין ולחסוך לבעלי הדין, ככל האפשר, הוצאות מיותרות. בית המשפט התייחס לשיחה שהתנהלה מחוץ לפרוטוקול; בית המשפט אישר כי אמר שבהתאם לחומר שלפניו, לרבות עדויות בעלות הדין ותצהיר מנהל החברה בה הועסקו, נראה לו שהמשיבה ביצעה ביקורת והעבירה את ממצאיה לממונים עליה. בית המשפט סבר כי מדובר בהתנהלות שעל פני הדברים אינה "לשון הרע", או שחלות עליה ההגנות שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. בית המשפט הבהיר כי אם יסתבר במהלך שמיעת הראיות שקיימת למערערת עילת תביעה, ישקול את הדברים בנפש חפצה וכי פסק הדין יינתן בהתאם לדין ולראיות שיוצגו לפניו. משכך, לא מצא חשש כלשהו למשוא פנים, ודחה, כאמור, את הבקשה. לבקשת בא-כוח המערערת אישר בית המשפט כי נכון למועד מתן ההחלטה סבר שהיה רצוי שהמערערת תחזור בה מתביעתה, והמשיבה תוותר על הוצאות משפט. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
4.
המערערת טוענת כי הופתעה מעמדתו הנחרצת של בית המשפט בשלב כה מוקדם של ההליך, בטרם הבאת הראיות, הגשת תצהירי עדות ראשית ולפני ביצוע חקירות נגדיות. לטענת המערערת רק לאחר שבא-כוחה העלה את בקשת הפסלות החל בית המשפט לרשום בפרוטוקול את מהלך ההתרחשויות באולם, והציג בו את המלצתו לפיה תחזור בה המערערת מתביעתה כ"ניסיון להגיע לפשרה". לדעת המערערת, קם במקרה דנא חשש אובייקטיבי שדעתו של בית המשפט התגבשה באופן נחרץ עד שאין טעם בניהול המשפט. המערערת טוענת עוד כי עמדת בית המשפט הייתה נחושה וחד משמעית לפיה ציפייתו היא שהמערערת תחזור בה מתביעתה. לדעתה, אין לשעות לניסיון של בית המשפט לסייג את הדברים לאחר מכן, ולמחות את הרושם שנוצר לפיו דעתו גובשה באופן שלא יאפשר הליך הוגן. המערערת משיגה על אופן ניהול ישיבת קדם המשפט, אשר אינו מתיישב לדעתה, עם יסודות השיטה האדוורסרית.
5.
דין הערעור להידחות. התבטאויות בית המשפט נאמרו על יסוד לכאורי במהלך ישיבת קדם המשפט. אין בהתבטאויות אלו, כשלעצמן, כדי להקים עילת פסלות. מדובר בהתבטאויות שנועדו לייעל את הדיון בטרם שמיעת הטענות והבאת כל הראיות, ומתוך ניסיון לפשר בין בעלי הדין ולסיים את הסכסוך. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא, כי התבטאות בית המשפט, אפילו אינה מוצלחת, אינה מהווה, בדרך כלל, עילה לפסלות שופט, ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 5131/12 מרדכי כהן נ' נורית בקשי
(לא פורסם, 3.10.2012)). ממילא אין לראות בהתבטאויות אלו משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע (למשל, ע"א 6664/12
אילן ביטון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 28.10.2012)). זאת ועוד, ברור, כי ככלל השופט הדן בתיק, והמעריך את סיכוייהם של בעלי הדין בשלב הראשון של ההליך, אינו כבול להערכתו הניתנת באותו שלב, שכן רק בסיומו של ההליך מגבש השופט את דעתו הסופית (השווה: ע"א 7586/12 אברהם נאמן משרד עורכי דין ונוטריון נ' עו"ד טל פרלמוטר
(לא פורסם, 5.11.2012)). במקרה דנא, יתכן שמוטב היה לבטא את דברי ההמלצה למערערת בצורה שונה, ולוּ ב גל ל האופן בו ניתן היה להבינם. ואולם, יש לראות בהתבטאויות אלו משום התרשמות שאינה סופית, שמטרתן הייתה לחסוך זמן יקר, הן לבעלות הדין הן לבית המשפט. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי התבטאויותיו של בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א
2446/12 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 7.5.2012)).
6.
אשר על כן, הערעור נדחה. מאחר שלא הוגשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ד' בכסלו התשע"ג (18.11.2012).
ה נ ש י א