ע"א 6861/08 סהר חברה לביטוח בע"מ נ. מנטין גליל

המשיב הגיש כנגד המבקשת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונת דרכים בה נפגע (א 7105-03). בפסק הדין נקבע כי על המבקשת לפצות את הנתבע פיצוי כולל בסך של שניים וחצי מיליון ש"ח מהם נקבע כי יש לנכות את התגמולים שקיבל וצפוי לקבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי בסך של כשני מיליון ש"ח כך שנותר סכום של 359,415 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין שעל המבקשת להעביר למשיב.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (ע"א 6861/08), וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בש"א 4654/08). ביום 24.8.2008 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי והורה על עיכוב ביצוע על הסכום של 200,000 ש"ח, היינו כמחצית מסכום בפיצוי הכולל שהיה על המבקשת להעביר לידי המשיב.

מכאן בקשת עיכוב הביצוע שבפני, בגדרה מבוקש כי אעכב אף את יתרת סכום פסק הדין ולחילופין כי אורה על כך שיתרת הסכום תופקד בנאמנות עבור שני הצדדים בידי בא כוח המשיב.

המבקשת תומכת בקשתה זו בטענה כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, במובן זה שיוקטן סכום הפיצוי כך שייבלע כולו בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. כן נטען כי לאור מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר אותו הגיש הוא לבית המשפט המחוזי והיעדר נכסים או כספים מהם תוכל היא להיפרע, מירב הסיכויים הם כי כל סכום שיועבר אליו לא ניתן יהיה להשיב במידה ויתקבל הערעור. כן, מצוין כי חלק מסכום הפיצוי שנקבע הינו בגין נזקים עתידיים כך שאין בעיכובו משום פגיעה ממשית במשיב. משכך לשיטתה, נוטה מאזן הנוחות בעניין זה לטובתה.

מנגד, טוען המשיב כי נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור בכדי לעכב ביצועו של פסק דין ובמיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בפסק דין כספי. כן נטען, כי המבקשת מפריזה בקשייו הכלכליים של המשיב וכי לא הוכח שבמידה ויידרש להשיב את הכסף יסרב הוא לעשות כן. בעניין סיכויי הערעור טוען המשיב כי לאור כך שעיקר טענות המבקשת מבקשות לשנות ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי, סיכוי הערעור אינם טובים. מכל אלה מסיק המשיב כי לא היה מקום אף לעיכוב הביצוע החלקי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, וודאי שאין מקום לעיכוב ביצוע של יתרת הסכום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). יתרה מכך, ככלל פסק דין שביצועו דורש תשלום של סכום כספי ותו לא, אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש הנטל להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).

בית המשפט בבוחנו האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בוחן שתי אמות מידה, האם סיכוייו הלכאוריים של הערעור להתקבל גבוהים הם, והאם מאזן הנוחות בין הצדדים מצדיק את עיכוב הביצוע. בעניין שלפנינו שוכנעתי כי אין מקום לאור איזון זה להוסיף על הסכום אותו עכב כבר בית המשפט המחוזי.

אמת, על פי העולה מן כתבי הטענות כמו גם מבחינת תצהירו של המשיב אשר הוגש בבית המשפט המחוזי, נראה כי מצבו הכלכלי של זה אינו מן המשופרים וכי קיים סיכון לא מבוטל כי יקשה על המבקשת להיפרע ממנו במידה ויתקבל ערעורה. אולם, אין שיקול זה עומד בפני עצמו, על מנת להיעתר לבקשה יש לבחון כאמור אף את סיכויי הערעור אותו הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בחינה זו של כתב הערעור מעלה, כי על פניו לא ניתן לומר שסיכויי הערעור טובים הם במידה כזו שיש לעכב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי במלואו. מכאן ש בית המשפט המחוזי, אשר עיכב כאמור מחצית מסכום הפיצוי שנפסק, הגיע לפשרה הראויה מבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים באיזון בין הסיכון כי המבקשת לא תוכל להיפרע מן המשיב במידה ויתקבל ערעורה ובין סכויי הערעור שאינם גבוהים על פניהם.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך של ­­­5,000 ש"ח.