ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. אהוד ירדני

א.

בקשה - בגדרי ערעור - לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת גדות) מיום 9.7.09 בתיק ת"א 1255/02, בו חויבה המבקשת בפיצויים למשיב.

הרקע

ב.

בראשית שנת 2000, הסכימו ביניהם הצדדים (בהסכם מיום 7.2.2000; להלן ההסכם ) על שיתוף פעולה עסקי, במסגרתו יקים המשיב יחידת סוכני ביטוח עצמאית שתספק שירותים למבקשת, ותורכב מקבוצת סוכנים קיימים ומסוכנות "חממה" אליה יגויסו סוכנים חדשים. בנוסף הוסכם כי המשיב יעבוד גם בעבור סוכנות "ניצנים". כשנה לאחר מכן, הודיעה המבקשת למשיב על הפסקת עבודתו בעבור "ניצנים", ורובם המוחלט של הסוכנים שהועסקו אצל המשיב הודיעו כי מבקשים הם לעבור לעבודה ישירות בעבור המבקשת. ביוני 2001 הגיש המשיב תובענה לבית משפט השלום שעניינה הפסקת עבודתו, ביוזמת המבקשת, עם סוכנות "ניצנים", וכן בקשר ללחץ שהפעילה המבקשת, לטענתו, על סוכנים להפסיק לעבוד עמו. התובענה נמחקה בהמלצת בית המשפט. לאחר התכתבויות נוספות בין באי כוח הצדדים, הגיש המשיב תובענה כספית לבית המשפט המחוזי בסך 3 מליון ש"ח בגין הפרה יסודית של ההסכם מצד המבקשת, חוסר תום לב במטרה לרוקן את ההסכם מתוכן, ופגיעה במוניטין שלו. המבקשת הגישה תביעה שכנגד בסך 4 מליון ש"ח.

ג.

בית המשפט קבע, כי המשיב זכאי לפיצויים מאת המבקשת בגין מספר עובדים שעזבו את יחידתו, ובגין נסיעות לחו"ל. מסכום הפיצויים המצטבר, ניכה בית המשפט סכומים שונים. בסופו של התחשיב, הוחלט כי על המבקשת לשלם למשיב סכום של 1,932,617 ₪ הנושאים ריבית והצמדה. בית המשפט אף פסק כי על המבקשת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בית המשפט דחה את טענות המשיב לעניין הפסקת עבודתו בסוכנות "ניצנים", וכן את טענותיו לעניין נזקים בגין עגמת נפש. ביום 9.8.09 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 23.8.09 דחה בית המשפט את הבקשה. מהחומר שבתיק עולה כי המבקשת טרם העבירה כל תשלום למשיב.

ד.

המבקשת מערערת על פסק הדין. בבקשה הנוכחית, שהוגשה יחד עם כתב הערעור, מתבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין. יצויין, כי הסכום המשוערך הכולל, לפי חישובי המשיב, שעל המבקשת לשלם נכון למועד הגשת הערעור הוא 3,181,259 ₪. ראשית, נטען בבקשה לעניין סיכויי הערעור : המבקשת סבורה כי נפלו טעויות משפטיות בפסק הדין קמא, וכי סיכויי הערעור טובים. הערעור עצמו נשען על אדנים אלה: ראשון, בעניין הפרת ההסכם, טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט בהחלטתו שדרישת המבקשת מהמשיב להמציא מכתבים מסוכנים העובדים תחתיו המאשרים את רצונם להמשיך לעבוד עמו, מנוגדת לתנאי ההסכם ויש בה משום חוסר תום לב. המבקשת טוענת, כי המשיב הוא שהפר את ההסכם בכך שביטלו ללא עילה, וכי עשה כן עת פקעו ההטבות שעמד לקבל מכוחו, ולנוכח הכישלון המסתמן של המודל העסקי שבבסיס ההתקשרות. שני, בנוגע לגובה הפיצויים, טוענת המבקשת כי החישובים שערך בית המשפט לעניין הנזק, הן בעניינם של הסוכנים הקיימים, והן בעניינה של יחידת ה"חממה", בטעות יסודם, הן משום שנסמכו על תחשיבי המשיב שהיו חלקיים, והן משום שבית המשפט לא הביא בחשבון את הודעת המבקשת כי חלה ירידה כלל ענפית בתפוקות הסוכנים. שנית, נטען בבקשה לעניין מאזן הנוחות : כי לנוכח היקף החיוב הגבוה והיות המשיב שכיר, קיים חשש כי אם לא יעוכב הביצוע, לא ניתן יהא להיפרע הימנו אם יתקבל הערעור. כן נטען כי אין המשיב זקוק לכספים בדחיפות, בהתחשב במשכורתו הגבוהה, ועל כן לא ייגרם לו נזק של ממש מעיכוב ביצוע פסק הדין.

ה.

המשיב, בתגובתו מיום 7.9.09, מבקש לדחות את הבקשה. נטען, כי חלפו שבע שנים ומחצה מיום הגשת התביעה ועד מתן פסק הדין, ואין הצדקה להמשך עיכוב הכספים להם הוא זכאי. עוד נטען, כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא צירפה לבקשתה הנוכחית את בקשתה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט קמא, ואת תגובתו לאותה בקשה. הודגש, כי סכומי הפיצויים שנפסקו, הם בעיקרם בגין רווחים שנמנעו מהמשיב כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי המבקשת, ושאילולא ההפרה כבר היו בידיו. לעניין סיכויי הערעור , אומר המשיב כי טענות המבקשת בערעור הן עובדתיות ולא משפטיות, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים: ראשית , בעניין הפרת ההסכם, נטען כי לטענות המבקשת אין על מה לסמוך, והן אפילו לא הועלו בבקשת העיכוב בפני בית משפט קמא. לטעמו, בית המשפט קמא החליט בעניין ההפרה על סמך ניתוח העובדות שהונחו לפניו, ואילו טענת המבקשת כעת אין בה כדי להפוך את מסקנתו העובדתית של בית המשפט. בנוסף, המבקשת מתעלמת – כנטען - מכך שבית המשפט ביסס את החלטתו בעניין ההפרה על קביעות עובדתיות רבות, ולא רק על בקשת המכתבים האמורה. שנית, לעניין חישובי גובה הנזק, טוען המשיב כי חישוביו, שהתקבלו על ידי בית המשפט, התבססו על דו"חות של המבקשת עצמה, ועל הצהרותיה בתצהיר עדות ראשית, ואילו היא לא טרחה להגיש לבית המשפט דו"חות חלופיים. כן נאמר, כי הטענה בדבר ירידת תפוקה כלל ענפית אינה רלוונטית למקרה דנן. לעניין מאזן הנוחות , מזכיר המשיב כי מדובר בפסק דין כספי, אשר על פי רוב לא ניתן לגביו עיכוב ביצוע. לשיטתו לא סיפקה המבקשת ביסוס עובדתי באשר למצבו הכספי שלטענתה ימנע ממנו להחזיר את הכספים, אם יתקבל הערעור. עוד נטען, כי גובה הסכום שנפסק צריך שייבדק אל מול יכולותיו הכספיות שלו, ולא כסכום גבוה באופן כללי.

ו.

בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, שהוגשה ביום 9.9.09, נטען כי כל הבסיסים העובדתיים עליהם נשען בית המשפט בקביעתו כי המבקשת הפרה את ההסכם, רעועים ביותר. עוד נטען, כי המשיב נמנע במודע משימוש בדו"חות מסוימים שהועברו אליו לצורך חישובי הנזק, וכי לא הצליח לנמק הימנעות זו. לבסוף נטען, שטענות המשיב לעניין נזקי ה"חממה" מהוים הרחבת חזית, שכן נטענו לראשונה רק בסיכומים. המבקשת המשיכה וחזרה על טענותיה בערעור.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון בפסק דינו של בית המשפט קמא ובטענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

ח.

כידוע, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במיוחד יירתע בית המשפט מעיכוב ביצוע פסק דין כספי:

"כעיקרון, פסק-דין העוסק בתשלום כסף איננו מוגדר כאחד מבין אותם העניינים החריגים ויוצאי הדופן, אשר בהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. זאת משום, שמימוש פסק-דין לתשלום כסף ניתן על פי רוב להפוך או להשיב. (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). לכן, על-מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע בעניין של פסק-דין כספי, על המבקש להוכיח ולהציג בפני בית-המשפט, מדוע אם יזכה בערעור לא יהיה זה אפשרי מבחינתו לגבות את הכסף המגיע לו בחזרה מן המשיב. יש לציין, כי נקבע כבר בעבר, כי טיעונים בנוגע למצב הכלכלי של הזוכה או היעדר יכולתו להחזיר הכספים אם יפסיד בערעור, לא ראוי שייטענו אלמלא הם נתמכים בהוכחות ומבוססים היטב (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5)." (רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); (ההדגשה הוספה – א"ר).

ט.

במקרה שלפנינו, ולמרות שנטל השכנוע עליה, לא הציגה המבקשת תימוכין לטענתה בדבר החשש מאי יכולת להיפרע מהמשיב, אם תצלח דרכה בערעור, מלבד הטענה הכללית כי המשיב הוא שכיר. כידוע, טענה בעלמא ללא ביסוס אין להלום (ראו רע"א בן יוסף הנזכרת, וכן רע"א 2050/06 ולדהורן נ' שלמה נרקיס (לא פורסם)). לא זו אף זו, כדי לבסס את טענתה בדבר הנזק המינימלי שיגרם למשיב אם יינתן עיכוב ביצוע, ציינה המבקשת את משכורותיו הגבוהות. נראה שהמבקשת מנסה לאחוז במקל משני קצותיו: לטעון הן שיתכן קושי בהשבת הכספים בשל מצבו הכלכלי של המשיב, ובמשתמע אי יכולת, והן שהמשיב כלל אינו זקוק לכספים, נוכח מצבו הטוב.

י.

לעניין סיכויי הערעור, ומבלי לטעות מסמרות, על פניו אין לומר שסיכוייו גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצועו של מלוא

פסק הדין. דומה, כי מרבית טענות המבקשת, גם אם לא כולן, מתייחסות לחישובי בית המשפט המתבססים על ממצאים שבעובדה, ולפני המבקשת משוכה גבוהה.

יא.

אשר על כן, סבורני כי אין מקום לעיכוב ביצוע מלא של פסק הדין. אולם, נוכח גובה הסכום בו מדובר (ראו ע"א 9784/05 עירית תל אביב נ' גורן (לא פורסם) וע"א 8180/096 הכשרת הישוב נ' עזבון המנוח אטיאס (לא פורסם)) וגם כדי להפיג בכל זאת את חששותיה של המבקשת לגבי אפשרות ההשבה במקרה שיתקבל הערעור, החלטתי לקבל את הבקשה אך במובן זה, שמחצית מן הסכום העומד לפירעון תשולם מיידית למשיב. יתרת הסכום תופקד על-ידי המבקשת בידיהם הנאמנות של באי כוח המשיב, ותמתין להכרעת בית המשפט בערעור.