ע"א 6897/13 פלוני נ. פלוני

השופט י' עמית :

1.

המערער 1 והמשיב שכנגד (להלן: המערער ), יליד 23.8.1956, תושב קנדה ומהנדס בהשכלתו, נפגע בתאונת דרכים בישראל ביום 5.7.2005. המערער הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ובית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים, אשר על פי חוות דעתם נכותו הרפואית המשוקללת של המערער עומדת על 72.03%, כאשר עיקר הנכות היא בתחום הקוגנטיבי-התנהגותי.

2.

לסופו של יום פסק בית משפט קמא בראשי הנזק השונים סכום של כ-5 מיליון (4,924,481) ₪, ומסכום זה ניכה קצבאות ביטוח לאומי שמקבל המערער בקנדה ובארצות הברית (בסכום של כ-730,000 ₪).

3.

המערער הלין בערעורו על כל תג ותג בפסק דינו של בית משפט קמא, אך לא ראינו לקבל מרבית טענותיו.

כך, לדוגמה, הטענה כי בית המשפט לא חישב נכוחה את הפסדי השכר של המערער, שהרוויח מעבר לשילוש השכר הממוצע במשק. בית משפט קמא קבע, כי יש לראות את המערער כמי שאיבד 80% מכושר השתכרותו על פי שילוש השכר הממוצע במשק, ובהתאם לכך חישב את הפסדי השכר.

4.

אף איננו רואים לקבל טענת המערער כי בנוסף להפסדי השכר על פי שילוש השכר הממוצע במשק היה על בית המשפט לפסוק סכום נוסף למערער, שעבד כעצמאי וכשכיר בעת התאונה, על מנת שיתאפשר לו להשקיע סכום זה בחסכון לפנסיה.

עם זאת, מצאנו כי בית המשפט פסק למערער רק חלק קטן מההוצאות שהוצאו על ידו, ובנוסף, יש להעלות את הסכום שנפסק למערער בגין הפסדי השתכרות, מתוך הנחה שהיה משביח את שכרו (בשנת התאונה החל המערער לעבוד גם כעצמאי, במקביל לעבודתו כשכיר).

5.

בהתחשב בכל אלה, מצאנו לחייב את המשיבה (המערערת שכנגד) בסכום של 400,000 (ארבע מאות אלף) ₪ "נטו" נכון ליום פסק דיננו, בצירוף שכר טרחה בסך 13% + מע"מ.

בכפוף לתוספת זו, הערעור והערעור שכנגד נדחים בזה.