רע"א 1659/21 מלכה יונה נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

עניינה של הבקשה שלפנינו בניכוי פנסיית שאירים בתביעות נזיקין.

1.

ביום 8.3.2007 אירעה תאונת דרכים שבה מצא את מותו ד.י. יליד 1956 (להלן: המנוח ). המנוח שירת עד ליום 1.1.2001 בשירות קבע בצה"ל, אז פרש לגמלאות והחל לקבל פנסיה תקציבית. בינואר 2007 החל לעבוד ב"אגד", שם עבד במשך כחודשיים עד שאירעה התאונה שבה קיפח את חייו. לאחר מותו של המנוח החלה אלמנתו לקבל פנסיית שאירים מצה"ל ותשלומים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).

2.

לבית משפט השלום בתל אביב-יפו הוגשה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (ת"א 2380-08-10), בין היתר על ידי האלמנה ובנו של המנוח (להלן יחד: המבקשים ). בית המשפט (כב' השופט י' בשן ) חישב את נזקי המבקשים כתלויים וכיורשים, ומצא כי גובה הנזק שהינו בר פיצוי עומד על סך של 2,916,389 ₪ בחלוקה לראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר בשנים האבודות

– 2,637,739 ₪ (בחישוב בסיס השכר של המנוח נלקחו בחשבון הפנסיה התקציבית שקיבל כגמלאי צה"ל והכנסתו מהעבודה ב"אגד"); כאב וסבל – 53,650 ₪; הוצאות קבורה, מצבה ואבל – 25,000 ₪; אובדן שירותי אב ובעל – 200,000 ₪. בית המשפט מצא לנכות מסכום הנזק סך של 14,999 ₪ ששולם על ידי "אגד" לאלמנה עקב מות המנוח; תשלומי המל"ל לעבר ולעתיד בסך 735,635 ₪; וכן את תגמולי פנסיית השאירים שהחלה האלמנה לקבל מצה"ל, המסתכמים לסך של 3,005,486 ₪. משנמצא כי סך הניכויים עלה על סך הנזק, ומכיוון שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעה ברכב המעביד ובשירות המעביד כך שהמבקשים לא זכאים לפיצוי בגין 25% מהנזק – הורה בית המשפט על דחיית התביעה.

3.

במוקד הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 48891-10-19), עמדה טענת המבקשים לפיה לא היה מקום להורות על ניכוי תשלומי פנסיית השאירים מסכום הנזק. המבקשים טענו, בין היתר, להיעדר קשר סיבתי בין פנסיית השאירים לתאונה, מכיוון שפנסיית השאירים אינה בגדר "טובת הנאה" שצמחה כתוצאה מפטירת המנוח, שהיה זכאי לקבל את הקצבה עובר לתאונה עם פרישתו מצה"ל מכוח היותה פנסיה תקציבית. המבקשים הסתמכו על הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ) לפיה בחישוב פיצויים המשתלמים בשל עוולה לא יובא כל סכום ששולם או שמגיע לניזוק על פי חוזה ביטוח, ועל הוראת סעיף 64(ד) לח וק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן: חוק גמלאות צה"ל או החוק ), הקובעת כי "לעניין סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] , רואים גימלה כזכות הנובעת מחוזה" . לטענת המבקשים, מכיוון שאין למיטיבה (מדינת ישראל, כמי שמשלמת את פנסיית השאירים) זכות חזרה למשיבה-המזיקה, הוראת סעיף 64(ד) חלה במלוא עוצמתה, ואין לנכות מהפיצוי את תגמולי פנסיית השאירים.

דעת הרוב בבית המשפט המחוזי (מפי השופטת י' שבח בהסכמת השופט י' אטדגי ) דחתה את טענת המבקשים וקבעה כי בדין נוכתה פנסיית השאירים מסכום הנזק. בית המשפט עמד על כך שמשמעותו של סעיף 64(ד) לחוק גמלאות צה"ל היא הימנעות מניכוי, ובהיעדר זכות חזרה של המיטיב, אין חשש שהמזיק יחויב בכפל פיצוי. מנגד, הפיצוי הנזיקי נועד להעמיד את הניזוק במצב שבו היה עובר למעשה העוולה, ואין להפחית הימנו כמו גם להיטיב עמו מעבר לכך. בית המשפט ציין כי דילמה דומה התעוררה בעבר ביחס לחיקוקים אחרים והגיונן של שתי הגישות, זו הדוגלת בניכוי פנסיית שאירים וזו שאינה דוגלת בניכוי, אינן מופרכות וקיימים להן תימוכין בפסיקה. בית המשפט מצא לבכר את הגישה הראשונה ולהעניק לסעיף 64(ד) לחוק פרשנות מצמצמת, זאת בהסתמך על פסק הדין ב ע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (19.5.2013) (להלן: עניין אג'וד ); בהתחשב בקיומה של הוראה דומה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] (להלן: חוק הביטוח הלאומי ) ומכיוון ש"איש אינו מפקפק בניכויים של תגמולי הביטוח הלאומי מן הפיצוי"; סעיף 64(ד) לא מתיישב עם סעיף 64(א) שהוא ההוראה המרכזית שבסעיף, ולמעשה מרוקן אותו מכל תוכן; ההסדר הפנסיוני בעניינו של המנוח נעדר מאפיינים המקנים לתשלומים מקרן הפנסיה אופי ביטוחי; ולמול האינטרס שלא להינות את המזיק מאי-חזרה של המיטיב, ניצב העיקרון של השבת המצב לקדמותו והעמדת הניזוק במצבו אלמלא התאונה, לא פחות ולא יותר.

דעת המיעוט (מפי השופטת ש' יעקובוביץ ) הצטרפה לתוצאה של דחיית הערעור אך מנימוקים שונים. לעמדת דעת המיעוט, בהעדר זכות חזרה של המדינה על המשיבה, אין חשש כי המשיבה-המזיקה תישא בכפל פיצוי, ולכן אין להורות על ניכוי קצבת השאירים. עם זאת, לפי דעת המיעוט, יש לקבוע כי העיזבון לא זכאי לפיצוי בראש נזק של הפסד שכר בשנים האבודות, שאם לא כן, יתעשר העיזבון ללא כל הצדקה, במובן זה שמחד גיסא, האלמנה תפוצה על ידי המזיקה בגין הפסדי הכנסה שכוללים הפסדי פנסיה; ומאידך גיסא, האלמנה תמשיך לקבל מהמדינה את פנסיית השאירים. אי פסיקת הפסדי שכר משמרת את עיקרון היסוד של השבת המצב לקדמותו, ואף המזיק לא ימצא פטור, ברמת העיקרון, מחבותו לפצות בגין ראשי נזק אחרים (כאב וסבל, הוצאות קבורה ואבל, אובדן שירותי בעל ואב), שבינם לבין תשלום קצבאות אין ולא כלום. במקרה דנן, הפיצוי שנפסק בגין ראשי הנזק האחרים נמוך מתגמולי המל"ל החייבים בניכוי, כך שגם בדרך זו התביעה "נבלעת" בסופו של יום, ודינה להידחות.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפני, ובמרכזה השאלה אם יש לנכות את פנסיית השאירים בנסיבות כגון במקרה דנן. נקודת המוצא המוסכמת על הצדדים היא כי המשיבה-המזיקה אינה חשופה לתביעת השבה מצד משלמת פנסיית השאירים, המדינה: במועד התאונה המנוח כבר פרש לגמלאות והיה זכאי לפנסיה מצה"ל, והקצבאות אינן משולמות בגין תוצאות התאונה אלא מכוח החוק בגין פרישתו של המנוח לגמלאות במועד המיועד. במצב דברים זה, אין הצדקה לשפות את המדינה בגין תשלומים המוטלים עליה על פי מהלכם הרגיל של הדברים (ע"א 60/82

בן יוחנן נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (4) 431, 433‑434 (1986); ע"א 495/85 מדינת ישראל נ' עזיז ,

פ"ד מה(1) 635 (1991); רע"א 2368/08 אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (10.7.2011) (להלן: עניין אבנ"ר )).

כל אחד מהצדדים שב ושטח את הנימוקים המצדדים בקבלת עמדתו, תוך הפנייה לסעיף 64(ד) לחוק, לחוקים הכוללים הוראה דומה ולאופן שבו פורשו בפסיקה. בתמצית, טענת המבקשים היא כי לנוכח הוראתו המפורשת של סעיף 64(ד) לחוק ובהיעדר זכות חזרה על המשיבה – יש להעדיף את זכות הניזוק במצב שבו יש סטייה מהאיזון שבמשולש היחסים שבין ניזוק-מזיק-ומיטיב, ולהימנע מניכוי הקצבה. ואילו המשיבה סבורה כי הן הגישה המשתקפת מדעת הרוב והן זו המשתקפת מדעת המיעוט, מובילה לתוצאה צודקת המגשימה את עיקרון השבת המצב לקדמותו. לגישתה, הרציונל של מניעת מתן פיצוי כפול לניזוק הוא ההצדקה העיקרית והמקובלת לניכוי טובות הנאה, וניתן לו בפסיקה מעמד של בכורה. משמעות טענת המבקשים היא מתן פיצוי כפול לאלמנה, ולכן דינה להידחות.

דיון והכרעה

5.

למקרא בקשת רשות הערעור והתגובה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת, מכיוון שהשאלה המשפטית המתעוררת בנסיבות המקרה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך ועומדת באמת המידה שנקבעה לגבי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". על כן, המבקשים יקראו מעתה ואילך "המערערים". עם זאת, אקדים ואומר כי לאחר בחינת הדברים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

אפתח באזכור סעיפי החוק הרלוונטיים לענייננו.

המסגרת הנורמטיבית

6.

סעיף 81(1) לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

סכומים שלא יחושבו

81.בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון -

(1) סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח;

(2) [...]

וסעיף 86 קובע:

סכום ביטוח לא יובא בחשבון פיצויים

86.שעה שבאים לשום פיצויים המשתלמים בשל עוולה, לא יובא בחשבון כל סכום ששולם או שמגיע לרגל אותה עוולה על פי חוזה ביטוח.

[במאמר מוסגר: "לא ברור מה בא להוסיף סעיף 81(1) על ההוראה הכללית בסעיף 86, ויש להניח כי הכוונה הייתה להסיר ספק כי יש להשוות בנקודה זו בין תביעת התלויים לתביעת הנפגע (ראו יורם גלין "ניכוי קיצבה מפיצוי הניזוק – פרס למעוול ועוול לניזוק" עיוני משפט ב 897, 898 ה"ש 9 (1972)...]" ( פסק דיני בע"א 7696/09 עמיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , בפסקה 6 (12.5.2011) (להלן: עניין עמיר )) .

סעיף 64 לחוק גמלאות צה"ל קובע:

תביעות נגד צד שלישי

64 . (א) היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גימלה

לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי

לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975,

רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על גימלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לגובה הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי .

(ב) הזכאי לגימלה לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושה; זכאי לגימלה שעבר על איסור לפי סעיף זה, או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי הממונה לשלול ממנו את הזכות לגימלה, כולה או מקצתה.

(ג) (1) היה אוצר המדינה חייב בפיצויים האמורים, הברירה בידי הזכאי לבחור בגימלה או בפיצויים;

(2) הגיש הזכאי תובענה נגד המדינה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975, תהיה הברירה כאמור בפסקה (1) בידי הזכאי עד לאחר מתן פסק הדין שאין עליו ערעור, ובפסק דין שיש עליו ערעור ולא הוגש – עד לאחר תום תקופת הערעור; בחר הזכאי בפיצויים, ינוכו מהם סכומי הגימלה ששולמו לו לפני בחירתו.

(ד) לענין סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רואים גימלה כזכות הנובעת מחוזה .

הוראות זהות במהותן להוראות שבסעיף 64(א) ו-(ד) מצויות בסעיפים 328(א) ו-332 לחוק הביטוח הלאומי (סעיפים 150 ו-154 לנוסחו הקודם של החוק):

זכות לתביעה

328.(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...

[...]

גמלה לענין פיצויי נזיקין

332.לענין סעיף 86 לפקודת הנזיקין רואים גמלה כזכות הנובעת מחוזה.

הוראות דומות נכללות גם בחוקי גמלאות אחרים, כגון סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] (להלן: חוק שירות המדינה ), התש"ל-1970 וסעיף 5ג לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש הרשות וסגניו), התשל"ז-1977 (להלן: חוק הרשויות המקומיות ).

7.

הוראות אלה משקפות את עקרונות מערכת היחסים המשולשת שבין מזיק, ניזוק ומיטיב. הכלל הוא כי מיטיב של נזק רשאי להיפרע מן המזיק את שווי ההטבה שנתן לניזוק, ועל מנת שהמזיק לא ימצא משלם פעמיים והניזוק לא יזכה בפיצוי כפול – יש לנכות מהפיצוי הנזיקי את שווי הטבת הנזק שקיבל הניזוק מהמיטיב (סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964; ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני , בפסקה 36 ( 3.10.2019 ) (להלן: עניין ע"א 4431/17 ); רע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' אנוך , בפסקה 3 (29.2.2012) (להלן: עניין

אנוך );

ע"א 7547/99

מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ , פ"ד סה(1) 144, בפסקה 40 (2011) ).

חריג לכלל קבוע בסעיף 86 לפקודת הנזיקין, ולפיו אין לנכות מהפיצויים סכום ששולם או שמגיע לניזוק בשל אותה עוולה מכוח חוזה ביטוח. על הרציונל שבחריג נאמרו הדברים הבאים:

"הגיונה של החרגת תשלומים לפי חוזה ביטוח מן הכלל הרגיל בדבר ניכוי הטבות, נעוץ בתפיסה שלפיה מקום בו רכש המבוטח את הזכות לקבל תשלומי ביטוח בקרות אירוע נזק מסוים, אין המדובר ב'הטבה' ממש, כי אם ב'הנאה שהרוויח בזיעת אפו' (ראו: עניין עמיר , פס' 7 לפסק-הדין). כמו-כן, יש הסבורים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המעשה העוולתי לבין קבלת תשלומי הביטוח, שכן הסיבה לקבלתם היא חוזה הביטוח (ראו: ברק , בעמ' 643). נוסף על כך, לא יהא זה מוצדק להנות את המזיק בגין פרמיות ששילם הניזוק, הנאה שמקורה בכך שלחברת הביטוח לא נתונה זכות לחזור אל המזיק בגין תשלומי הביטוח וניכוים מן הפיצויים יוביל להפחתת הסכום הכולל שמשלם המזיק" (עניין אנוך , בפסקה 18, וראו גם בפסקאות 5-4 לפסק הדין; עניין עמיר , פסקה 6; ע"א 4431/17, פסקה 38).

לנכות או לא לנכות את קצבת השארים ? – זו השאלה

8.

מבלי להידרש למחלוקת שנפלה בין שופטי הרוב לשופטת המיעוט בבית המשפט המחוזי, אצא מנקודת הנחה כי בקביעת הפסדי השכר יש לקחת בחשבון את הקצבה מצה"ל במלואה. זאת, באשר "פסיקת פיצוי לעיזבון בגין אובדן הכנסות מפנסיה אינה שונה מפסיקת פיצוי בגין אבדן הכנסה בתקופת העבודה עצמה" ( ע"א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מאיר ,

בפסקה 11 ( 7.9.2010) (להלן: עניין מאיר )).

השאלה שלפנינו היא אם יש לנכות את פנסיית השאירים מסכום הנזק בר הפיצוי. כאמור, לטענת המערערים, במקרה שבו המזיק אינו חשוף לתביעת השבה, חלה הוראת סעיף 64(ד) לחוק ככתבה וכלשונה, ויש לראות בתשלומי פנסיית השאירים כזכות הנובעת מחוזה שאין לנכותה מהפיצוי. נטען כי בפסקי הדין בע"א 714/80 גולדברגר נ' בסה , פ"ד לז(3) 109, 114 (1983) (להלן: עניין

גולדברגר ) (בקשה לדיון נוסף נדחתה – ד"נ 16/83) וע"א 760/88 מדינת ישראל נ' בן דוד , פ"ד

מה(2) 196 (1991) (להלן: עניין בן דוד ), נקבעה הלכה לפיה אין לנכות מסכום הפיצוי את פנסיית השאירים (או את גמלאות המל"ל) מקום שבו אין למיטיב זכות חזרה, ושינוי של הלכה זו צריך להיעשות במפורש ולא במשתמע. עוד לשיטתם, בהיעדר זכות חזרה של המיטיב על המזיק, יש להעדיף את הניזוק, והעדפת הניזוק במקרה של סטייה ממשולש היחסים שבין ניזוק-מזיק-מיטיב עולה בקנה אחד עם פסק דיני בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018) (להלן: עניין פלונית ).

מנגד, לשיטת המשיבה, חובת הניכוי לא נגזרת מהשאלה אם יש למיטיב זכות חזרה מהמזיק, ויש לנכות מהפיצוי הטבה שמקבל הניזוק כל עוד לא מדובר בתשלום מכוח "חוזה ביטוח". זאת, מן הטעם שיחסיו של המזיק עם המיטיב אינם מעניינו של הניזוק, וחובת הניכוי נועדה למנוע מתן פיצוי כפול לניזוק, כשלעיקרון זה ניתן בפסיקה מעמד של בכורה. בענייננו, בית משפט השלום קבע כי מבחינת מהות התשלום לא מדובר בחוזה ביטוח, ועל קביעתו זו המערערים כלל לא השיגו.

9.

כאמור לעיל, הוראת סעיף 64(ד) לחוק גמלאות צה"ל ולפיה " לענין סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רואים גימלה כזכות הנובעת מחוזה "

זהה בלשונה להוראת סעיף 332 לחוק הביטוח הלאומי, וכן להוראת סעיף 60(ד) לחוק שירות המדינה ולהוראת סעיף 5ג(ד) לחוק הרשויות המקומיות. הוראות אלה עומדות לכאורה בסתירה להוראות הסעיף הקודמות לאותה הוראה. ואכן, בעניין מאיר , המשנה לנשיאה ריבלין עמד כך שסעיפים 5ג(א) ו-5ג(ד) לחוק הרשויות המקומיות אינם מתיישבים זה עם זה, וכך גם ההוראות המקבילות בחוק הביטוח הלאומי (סעיף 328(א) לעומת סעיף 332), אך חרף זאת בתי המשפט פרשו סעיפים אלה באופן שיש לנכות א ת תשלומי המוסד לביטוח לאומי מן הפיצויים. הרציונל העומד ביסוד פרשנות זו הוא מניעת חיובו של המזיק בכפל-פיצוי והיות שזכו ת השיפוי של משלם הגמלאות היא זכות סוברוגציה:

"בעבר פורש סעיף 332 לחוק הביטוח הלאומי (אז סעיף 70(ה)) כהוראה שמטרתה ליצור "קרן שמורה" לטובת המוסד לביטוח לאומי, מתוך כספי הפיצויים, ממנה יוכל לפרוע את המגיע לו (ראו גם: דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 1087-1085 (מהדורה רביעית, 1997)). המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא שככלל יש לנכות מתביעות התלויים והעיזבון את תשלומי פנסיית השאירים שמקבלים התלויים לפי חוק הגמלאות" ( שם , בפסקה 13).

עם זאת, נציין כי בעניין מאיר , המשנה לנשיאה ריבלין לא מצא לשנות את התוצאה אליה הגעתי בשבתי בבית המשפט המחוזי ( ת"א (מחוזי חי') 205/01 מאיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (16.3.2007)), ולפיה אין לנכות את תשלומי הפנסיה בנסיבות המקרה הנ"ל. זאת מאחר שהעייריה לא הגישה תביעת שיפוי משך למעלה מ-10 שנים ונקבע כי היא המחתה את זכות השיפוי לעיזבון ולתלויים.

10.

אכן, ניתן לטעון כי כאשר החשש שהמזיק יחויב בכפל פיצוי לא קיים מלכתחילה, נחלש הגיונה של תזת הניכוי. לכן, וכפי שבעניין מאיר נקבע שהמבטחת-המזיקה כבר אינה חשופה לתביעת חזרה מהמיטיבה, אזי גם המקרה שלפנינו נופל בחריג לכלל, ואין להורות על ניכוי פנסיית השאירים מקום שבו המזיקה לא חשופה מלכתחילה לתביעת חזרה.

איני סבור כי מסקנה זו היא בגדר מסקנה מתחייבת,

ואיני סבור כי התוצאה הקונקרטית בעניין מאיר תומכת בטענת המערערים. ראשית, וכפי שנאמר בדעת הרוב בבית המשפט המחוזי, פרשנות המערערים את הוראת סעיף 64(ד) לחוק גמלאות צה"ל, מעקרת מתוכנה את הוראת סעיף 64(א) לאותו חוק, שהרי אם הגימלה המשתלמת לפי חוק גמלאות צה"ל נחשבת כתשלום מכוח חוזה ביטוח, הרי שמלכתחילה אין למדינה זכות לחזור בתביעת שיפוי על המזיק. על מנת ליישב את הסתירה הלכאורית בין שני הסעיפים – בדומה לסתירה הלכאורית בין סעיף 328(א) לסעיף 332 לחוק הביטוח הלאומי, ובין סעיף 60(א) לסעיף 60(ד) לחוק שירות המדינה; ובין סעיף 5ג(א) לסעיף 5ג(ד) לחוק הרשויות המקומיות – יש לחזור לרציונל הבסיסי שעומד מאחורי הניכוי: השבת המצב לקדמותו ומניעת התעשרות של הניזוק מעבר לנזק שנגרם לו, בעוד שהרציונל לפיו אין ליהנות את המזיק מאי-החזרה של המיטיב, הוא הרציונל המשני.

11.

ואכן, כפי שגם עולה מעניין מאיר , השאלה אם גמלאות הביטוח הלאומי הן זכות הנובעת מחוזה לעניין סעיף 86 לפקודת הנזיקין, בהינתן הסתירה הלכאורית בין סעיפים 328(א) ו-332, איננה שאלה חדשה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 940 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין )). נושא זה נדון והוכרע כבר בפרשת מגן ג'טווד (ע"א 61/55 מגן ג'טווד בע"מ נ' גרוסברג , פ"ד י 190 (1956) שם נקבע כי יש ליתן לסעיף (המקביל לסעיף 332 כיום) פרשנות התואמת את עיקרון הסוברוגציה של המל"ל, ואין בהוראתו משום פטור מניכוי גמלאות

(ראו גם דוד קציר פיצויים בשל נזקי גוף ב 1495-1494 (מהדורה חמישית, התשס"ג) (להלן: קציר )). על הלכה זו חזרה הפסיקה במועד מאוחר (ראו למשל, ע"א 295/69 שושן נ' החברה לעבודות חוץ ונמלים בע"מ , פ"ד כ"ג(2) 357, 359 (1969) (להלן: עניין שושן )), וגם במקרה שבו המזיק הוא מעביד של הניזוק, שאז אין למל"ל זכות לשיפוי בגין תשלום הגמלאות (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י , פ"ד נח(5) 511, 516 (2004) (להלן: עניין מלמד ); ע"א 8632/07 רווה נ' עיזבון המנוח דורון רווה ז"ל , פסקאות 7-5 (28.8.2011) (להלן: עניין רווה ); ריבלין , עמ' 941-940 (במאמר מוסגר: כאשר מדובר במזיק שהוא מעביד, ניכוי גמלאות המל"ל מהפיצוי מתבצע מכוח סעיף 82 לפקודת הנזיקין ולא מכוח הפסיקה, וראו ע"א 390/06 גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ , פסקאות 11-10 ו-15 ( 22.7.2008 ) שם הובהר כי כאשר מ דובר במזיק שהוא מעבידו של הניזוק ובאירוע נזיקי שהינו תאונת עבוד ה, ה מטרה שביסוד ניכוי תגמולי המל"ל היא מניעת תשלום פיצוי היתר לנפגע, והמטרה של מניעת כפל החיוב למזיק אינה מתקיימת).

עוד בהתייחס לניכוי גמלאות המל"ל נפסק כי:

"ניכר, כי בעוד שבתחילת הדרך הרציונל העיקרי שבניכוי קצבאות המל"ל מהתובענה הנזיקית הושתת על אפשרות המל"ל להיפרע מן המזיק – תחילה, כמות שתואר מעלה, בסעיף 70(א) לחוק במקור, לאחר מכן בסעיף 150(א) וכיום במסגרת סעיף 328(א) – כפי שנקבע בעניין צ'טווד ובעניין בן נון , הנה בהמשך הדגישו בתי המשפט, כי רציונל עיקרי נוסף הוא הגשמת העיקרון של השבת המצב לקדמותו ומניעת כפל פיצוי..." ( דנ"א 1722/15 פלונית נ' הסתדרות מדיצינית הדסה , פסקה י"ד (10.5.2015) (להלן: עניין הדסה );

קציר , בעמ' 1503-1502).

12.

בפסיקה נקבע אפוא כי מערכת היחסים שבין המל"ל למזיק אינה מעניינו של הניזוק, אשר שופה על ידי המיטיב ונזקו הופחת:

"מהפיצויים, להם זכאי ניזוק כלפי מזיק, יש להפחית את התגמולים, אשר הניזוק קיבל ויקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. הזכות לתבוע תגמולים אלה עוברת, על-פי כללי הסוברוגציה, מידי הניזוק לידי המוסד, ואילו בידי הניזוק נשארת הזכות לדרוש תשלום היתרה (סכום הפיצויים בהפחתת תשלומי המוסד) מידי המזיק [...] לעניין זה אין כל חשיבות לשאלה מהו הסכום, שבו שיפה המזיק הלכה למעשה את המוסד. הפיצויים, להם זכאי הניזוק כלפי המזיק [...] ­ מופחתים בגמלאות, שהמוסד לביטוח לאומי משלם לניזוק, ולא בסכומים, אשר המזיק משלם למוסד. ייתכן שהמוסד יחליט לוותר למזיק ולא לתבוע ממנו דבר. ייתכן שהמוסד יתפשר עם המזיק. ייתכן שלמוסד אין זכות כלפי המזיק, שהוא גם מעבידו של הניזוק. כל אלה אינם מעניינו של הניזוק, אשר נזקו שופה על-ידי המוסד, ועל-כן נזקו הופחת " (ע"א 650/78 כליף נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(2) 242, 253 (1981), הדגשה הוספה. באותו מקרה, היה המנוח זכאי לגמלה לפי חוק שירות המדינה, ומכוח זכותה לפי סעיף 60(א) לחוק נכנסה המדינה בנעלי הניזוק).

וראו גם

ע"א 3106/10 עיזבון המנוח נפתלי בשטקר ז"ל נ' בית החולים סורוקה באר שבע , פסקה 15 (18.7.2013); ת"א (מחוזי חי') 1052/05 טריגוב נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 96 (31.12.2005), והערעור באותו עניין – ע"א 6897/13 מיום 9.6.2015; ע״א 64/512 עזבון המנוחה בן משה

נ' בן נון , פ"ד יט(1) 388, 391 (1965); עניין שושן , בעמ' 359; קציר , בעמ' 1317-1314 וכן בעמ' 1483-1481 שם נאמר: "ההלכה הפסוקה היא, אפוא, שמשקיבל הנפגע גימלאות מן המוסד לביטוח לאומי, אין תביעת המוסד לשיפוי, בפועל או בכוח, תנאי לניכוי הגימלאות מן הפיצויים. הקובע לענייננו אינו דווקא הסכנה הצפויה למזיק שייתבע על-ידי המוסד, אלא עצם העובדה כי הנפגע זכה בגמלאות..."; ריבלין , בעמ' 941 שם נאמר: "קיום תביעת שיפוי מהמוסד אינו תנאי לניכוי הגמלאות מהפיצוי".

13.

שיקולים של הרמוניה חקיקתית מצדיקים אפוא כי יש לפרש את סעיף 64(ד) לחוק גמלאות צה"ל באופן שבו פורש סעיף 332 לחוק הביטוח הלאומי. איני סבור כי לצורך השאלה שלפנינו יש להבחין בין הפרשנות שניתנה לניכויי המל"ל לבין מקרים דוגמת זה שלפנינו, ודומה כי הפסיקה והספרות התייחסו להוראות חוק הביטוח הלאומי ולהוראות שבחוקי הגמלאות כמקשה אחת (עניין מאיר , רווה ו- מלמד מפי השופט ריבלין , וכן אצל ריבלין בספרו, בעמ' 942-941; קציר , בעמ' 1496. לדיון על מאפייני תביעת השיפוי של המדינה לפי חוק שירות המדינה, בין היתר ביחס לזכות השיבוב שהוקנתה למל"ל בחוק הביטוח הלאומי, בדגש על סוגיית ההתיישנות, ראו עניין אבנ"ר ).

על תגמולים מכוח חוקי הגמלאות נאמר כי:

"חוקי הגימלאות והתגמולים של מדינת הסעד של ימינו, הם דוגמה מובהקת של טובות הנאה המגיעות לאדם, לאחר שנפגע, על פי חובה שבדין. הטבות אלו המשולמות מאוצר המדינה ינוכו מן הפיצויים, לא רק בשל סעיפי השיפוי לטובת האוצר, הקיימים ברוב החוקים המחייבים את תשלומם, אלא גם משום שהמקור לתשלום זה הוא במסים, או בהיטלים, שהניזוק והמזיק משלמים אותם כאזרחי המדינה; משמע שאין לגרוס הענקת טובות הנאה הללו מעבר לפיצויים הנפסקים לטובת הנפגע, והנימוק הנוגע למניעת הקטנת נטל הפיצויים המוטל על המזיק, אינו תופש כאן; כאשר הן הניזוק והן המזיק תורמים לקופה שממנה משתלמת ההטבה, הנימוק על דבר מניעת הקלת נטל הפיצויים המוטל על המזיק, באמצעות ההטבה, מאבד מתוקפו" ( קציר , עמ' 1389).

גם איני סבור כי חקיקת סעיף 328(ג) לחוק הביטוח הלאומי תומכת בעמדת המערערים. סעיף זה קובע כלהלן:

(ג) (1) לא תוגש תובענה לפי סעיף זה נגד המדינה, או נגד עובד שלה בשל מעשה שעשה תוך כדי עבודתו כעובד המדינה, למעט תובענה בשל נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים;

(2) לא תוגש תובענה לפי סעיף זה נגד מוסד רפואי או נגד קופת חולים, או נגד עובד שלהם, שעילתה היא טיפול רפואי במסגרת המוסד הרפואי או במסגרת קופת החולים;

(3) על אף האמור בפסקאות (1) ו-(2), חייב בית משפט את המדינה, מוסד רפואי, קופת חולים או עובד שלהם לשלם פיצויים לזכאי לגמלה, במסגרת תביעה לפי פקודת הנזיקין, שהגיש אותו זכאי בשל מקרה כאמור בסעיף קטן (א), יופחת סכום הגמלה שחייב המוסד לשלם בשל המקרה האמור מסכום הפיצויים;

(4) [...]

סעיף זה שולל את תביעת השיבוב של המל"ל בנסיבות מסוימות המפורטות שם (סעיפים 328(ג)(1)-(2)), וקובע את חובת ניכוי הגמלאות מסכום הפיצויים שמקבל הניזוק באותם מקרים בהם אין למדינה זכות חזרה (סעיף 328(ג)(3)). על סעיף 328(ג)(3) נאמר כי הוא נחקק " על מנת לבטא מפורשות בחקיקה ראשית את שנקבע על-ידי בתי המשפט מזה שנים רבות, ולטעמי הוא בחינת מובן מאליו" (המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בעניין הדסה , פסקה י"ג). הסעיף נועד לעגן במפורש את האפשרות לנכות את קצבאות המל"ל מהסכום הנפסק לניזוק, תוך הגשמת עקרונות היסוד בדיני הנזיקין ועיקרון העל שבהם – השבת מצב הנפגע לקדמותו ( שם ). בפרשנות שניתנה לסעיף בעניין הדסה הושם הדגש על התכלית הבסיסית שביסודו, והיא – הימנעות מפסיקת פיצוי ביתר ותשלום כפול בגין נזק זהה ( שם , פסקה ט"ו). איני סבור כי מדברים אלה ניתן להסיק כטענת המערערים, כי יש לנכות את פנסיית השאירים כל עוד אין בנמצא סעיף דוגמת סעיף 328(ג)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

14.

סיווג של תשלומים שהתקבלו מקרן פנסיה נגזר ממהות התשלום ותנאי החוזה מכוחו שולמו התשלומ ים (עניין עמיר , פסקה 8). תשלומים אלה סווגו במשך שנים ובהתאם להלכת בידה (ע"א 154/70 בידה נ' רובין , פ"ד כה(2) 43 (1971) (להלן: עניין בידה )), כתשלומים לפי חוזה ביטוח (לסקירת המצב המשפטי ראו בעניין אנוך , פסקאות 13-10).

בעניין אנוך נדונה שאלת סיווגם של תשלומים המתקבלים מקרן פנסיה מקיפה חדשה, ונפסק כי כנקודת מוצא, יש לראות בהם כתשלומים לפי חוזה ביטוח שלא ינוכו מהפיצויים.

ב מקרה הנדון בעניין עמיר ,

המנוח היה זכאי לתשלומים מקרן הפנסיה "מבטחים" ולא מכוח חוק גמלאות כבענייננו. באותו מקרה ציינתי כי ספק אם אי הגשת תביעת שיבוב על ידי קרן הפנסיה המיטיבה " מאיינת את זכותו של המזיק לתבוע ניכוי תשלומי הפנסיה ששולמו לניזוק [...] ההצדקה העיקרית והמקובלת לניכוי תגמולי הפנסיה היא, שיש בכך כדי להשיב את מצב הניזוק לקדמותו אילולא העוולה ולא להיטיב מצבו מעבר לכך, בעוד שהרציונל שלא להנות את המזיק-המעוול הוא המשני בחשיבותו" (שם פסקה 11, הדגשה הוספה). מכל מקום, באותו מקרה מצאתי כי יש לנכות את התשלומים ששולמו על ידי קרן הפנסיה מכיוון שהם אינם בגדר תשלומים על פי חוזה ביטוח.

גם במקרה הנדון בעניין אגו'ד נדחתה טענת המערערים כנגד ניכוי פנסיית שאירים. באותה מקרה ציינתי, בהפניה לפסק הדין בערעור בעניין מאיר , כי " המדובר בקצבת שאירים שהמערערים מקבלים מכוח סעיף 28 לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, להבדיל מכספים המתקבלים על פי חוזה ביטוח , ומכאן כי יש מקום לנכות את סכומי הקצבה".

15.

כך גם בענייננו, מקום שבו הקצבה משולמת מכוח חוק גמלאות צה"ל. מדובר בפנסיה תקציבית המשולמת מאוצר המדינה, היא אינה תלויה ברצון העובד ואינה מותנית בניכוי שכרו.

מאפייני הפנסיה התקציבית אינם מאפיינים של "חוזה ביטוח", ועל כן, יש לנכות את התשלומים שמקבלים המערערים מהפיצויים (וראו עניין בידה , פסק דינו של השופט י' כהן ).

סוף דבר

16.

סיכומו של דבר, כי התוצאה הקונקרטית בעניין מאיר , היא חריגה על רקע הפסיקה דלעיל, וניתן להסבירה בקביעה העובדתית כי העירייה המחתה את זכותה לשיפוי לטובת העיזבון והתלויים. אך הכלל הוא כי גם במקרה בו שקרן הפנסיה או משלם התגמולים (המיטיב) אינו חוזר על המזיק, יש לנכות מהפיצוי את תגמולי הפנסיה וגמלאות השאירים. זאת, כמובן בכפוף לבחינה עובדתית של ההסדר הפנסיוני הרלוונטי (וראו בעניין אנוך הנזכר לעיל). תוצאה זו מתיישבת גם עם הגיונם של דברים:

"אשר לתגמולי הפנסיה שצפויה האלמנה לקבל החל ממועד צאתו של המנוח לגמלאות, יש ממש בטענה כי מדובר בהכנסה שהיתה מושגת ממילא ולא צמחה בעטיה של התאונה. למרות זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, בנימוק כי 'בעת חישוב ההפסד בשנים האבודות הובאה בחשבון הכנסתו של המנוח מפנסיה אלמלא התאונה. אם מצדו השני של המטבע לא ננכה את תגמולי פנסיית השארים המשתלמים לאלמנה בעטיה של התאונה נגרום להפרת אותו איזון שבין חישוב ההפסדים לבין הניכויים ולמעשה נעניק לאלמנה פיצוי כפול' (פסקה 39). נימוק זה נראה משכנע. במסגרת פסק הדין, המערער כבר זכה לפיצוי בגין הכנסותיו הצפויות מקרן הפנסיה בתקופה שלאחר גיל הפרישה (פסקה 30), ולכן אם נתעלם מהתגמולים שישולמו לאלמנה בפועל, היא תזכה למעשה לכפל פיצוי ( ע"א 8961/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה , בפסקה 25 (14.6.2017) ).

17.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בתוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא, כך שהערעור נדחה.

בהתחשב בכך שתביעת המערערים "נבלעה" בסופו של יום, ולנוכח הסוגיות שהתעוררו, לא יעשה צו להוצאות.