רע"א 1659-21 רע"א 1659-21

1.ביום 5.7.22 ניתן על-ידינו פסק-דין המורה על קבלת הערעור, ונקבע כי קצבת השאירים לא תנוכה מהפיצויים שנפסקו לזכות המבקשים בפסק-דינו של בית משפט השלום (אשר הורה על ניכוי כאמור, וכפועל יוצא מכך – על דחיית התביעה ש"נבלעה").

נציין כי בסיפא של פסק-דיננו נכתב כי "לנוכח הסוגיה המשפטית שהתעוררה בענייננו – לא ייעשה צו להוצאות".

2.המבקשים טוענים כי נפלה בפסק הדין השמטה מקרית שמצדיקה את תיקונו לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כך שלסכום הפיצויים שנפסקו לזכותם על ידי בית משפט השלום יתווסף שכר טרחת עורך דין.

המשיבים טוענים בתגובתם כי יש לדחות את הבקשה, בעיקרו של דבר מכיוון שלטענתם הקביעה בפסק הדין שלפיה לא ייעשה צו להוצאות, חלה גם על שכר טרחת עורך דין ביחס לסכום הפיצויים.

3.דין הבקשה להתקבל.

כאמור, בית משפט השלום קבע אומנם בפסק דינו כי סך נזקי המבקשים עומד על 2,891,414 ש"ח. אולם בסופו של דבר, התביעה נדחתה מאחר שהיא "נבלעה", בהתחשב בכך שסכום הנזק שנקבע היה נמוך מסכום הניכויים. בנסיבות אלו, ממילא לא נפסק שכר טרחת עורך דין לטובת המבקשים על סכום הפיצויים. אולם, משהערעור התקבל, והפועל היוצא הוא כי המבקשים זכאים לפיצויים שנפסקו, ברי כי בהעדר נימוק לשלול מהם שכר טרחת עורך דין, זכאים הם לשכר טרחת עורך דין כמקובל.

בהמשך לאמור, יובהר כי העדר התייחסות לסוגיית שכר הטרחה במסגרת פסק-דיננו מקורו בהשמטה מקרית, ויש אפוא להיעתר לבקשה. בהקשר זה יוער כי הקביעה בפסק הדין בדבר אי-פסיקת הוצאות התייחסה להוצאות משפט בהליך הערעור שהתנהל לפנינו ולא לשכר טרחת עורך דין ביחס לפיצויים שנפסקו למבקשים, והדברים ברורים.

4.אשר על כן, אנו מורים על תיקון פסק הדין, מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, וקובעים כי לסכום הפיצויים שנפסק לטובת המבקשים (לרבות הפרשי הצמדה וריבית, ככל שיתווספו לסכום הנ"ל), יתווסף, כמקובל, שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%.

אין צו להוצאות ביחס לבקשה זו.