ע"א 6917/99 מדינת ישראל נ. מירוב אידה

המשיבה עומדת לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירת רצח, ועם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרה עד תום ההליכים. משחלפו-עברו תשעה חודשים והמשיבה במעצר, הורה שופט בית-המשפט העליון, בהסכמת בא-כוח המשיבה, על הארכת המעצר ב90- ימים. גם 90 ימים אלה חלפו-עברו, ולבקשת המדינה הורה שופט בית-המשפט העליון על הארכת המעצר ב90- ימים נוספים. הבקשה שלפניי היא בקשתה של המדינה - בשלישית - להאריך את המעצר בעוד 90 ימים.

מעשה הרצח המתואר בכתב-האישום הינו מעשה רצח קשה. המשיבה החליטה - לא אדע אם בצדק כך החליטה או אם שלא בצדק - כי גיסתה, אשת-אחיה, אינה מטפלת כראוי בילדיה - הם ילדי אחיה. משהחליטה בנפשה כך, הוסיפה והחליטה כי תעשה מעשה. המעשה היה זה, שהמשיבה תקפה את גיסתה בסכין וקיפחה את חייה. 55 פעמים דקרה המשיבה את גיסתה - בפניה, בצווארה, בבית-החזה, בבטן ובגפיים העליונים והתחתונים - עד שזו החזירה את נשמתה לבוראה.

משבאה בקשת המדינה לפניי - היה זה ביום 24.10.99 - אמרתי כי אדם שעשה מעשה כמעשה המשיבה, ראוי לה לחברה כי יהיה במעצר עד תום ההליכים, עד הכרעת הדין במשפטו. בה-בעת, כך הוספתי ואמרתי, ראויה היא החברה אף לכך שהוראות הדין תישמרנה, וכי בית-המשפט יעשה בגדרי-הדין. בתיתי דעתי לכל אלה, ולאחר שנמצא לי כי המשפט קבוע אך לשתי ישיבות בלבד, סברתי כי התוכנית להמשכו של המשפט אין היא תוכנית ראויה. החלטתי, איפוא, להאריך את מעצרה של המשיבה עד להחלטה אחרת, והוריתי את הפרקליטות כי תגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי לעיבוי לוח המועדים של המשפט, כך שניתן יהיה לסיימו במועד 90 הימים שאני מתבקש עליהם.

הפרקליטות הגישה לבית-משפט בקשה כפי שהוריתי אותה, ובית-המשפט קבע שני מועדים נוספים לניהול המשפט.

השאלה העומדת לפניי עתה, היא, אם לוח המועדים שנקבע להמשך שמיעתו של המשפט מצדיק היענות לבקשת המדינה, אם לאו.

בהחלטתו מיום 28.7.99 - להאריך בשנית את מעצרה של המשיבה - אמר חברי, השופט אילן, דברים אלה:

"הסניגור טוען, והתביעה לא מכחישה, שהמשפט מתנהל בעצלתיים. ימי השיפוט אינם מנוצלים ולפעמים עד אחד נותן חלק מעדותו וכעבור פחות משעה הדיון מופסק, מפני שיש לבית-המשפט תיק אחר הקבוע לאותו יום... אי-אפשר לשער מראש מתי יסתיים המשפט הזה.

העומס המוטל על שכמם של בתי-המשפט המחוזיים בכלל, ועל בית-המשפט המחוזי בחיפה בפרט, הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה...

המעשה המיוחס למשיבה הוא כה חמור, והמסוכנות היא כה בולטת לעין, שאינני רוצה להעניש את הציבור ולסכן אותו על-ידי שחרורה. אולם, בסופו של דבר, יגיע מועד שאי-אפשר יהיה יותר להאריך את המעצר חרף השיקול שאמרתי...".

במהלך הארכה האחרונה בת 90 הימים, לא נשמע המשפט אלא בארבע ישיבות בלבד. וכך הגענו לימים אלה.

השאלה בה התלבטתי היא, אם הגיע אותו מועד אשר כדברי חברי, השופט אילן, "אי-אפשר... יותר להאריך את המעצר".

המשך המשפט קבוע כיום לארבעה מועדים, והם לימים 13.12.99 (בשעה 09:00), 27.12.99 (בשעה 13:00), 3.1.2000 (בשעה 14:00) ו10.1.2000- (בשעה 14:00).

כדברה של פרקליטות המדינה בהודעה לבית-המשפט מיום 27.10.99, "ספק" אם ארבעה מועדים אלה די יהיה בהם להביא לסיום המשפט בתוך תקופת ההארכה המבוקשת עתה. בא-כוח המשיבה נחרץ יותר בדעתו, ולסברתו אין ספק כי המשפט לא יסתיים בתקופה זו. פירוש הדברים הוא, שעם תום 90 הימים שהיא מבקשת עליהם עתה, תשוב המדינה ותבקש הארכה רביעית של המעצר.

יתר-על-כן, היום הוא יום 1.11.99, והמועד הראשון להמשך משפטה של המשיבה אמור להיות ביום 13.12.99, דהיינו, בעוד כ6- שבועות. 6 שבועות נוספים תשב המשיבה במעצר ואל משפטה לא תבוא. אני מתקשה להסכים למצב דברים זה ומכאן ההתלבטות אליה הוטלתי בנסיבות העניין.

ההחלטה קשתה עליי במאוד, ואם עומד אני להחליט לשחרר את המשיבה ממעצרה, אין זאת אלא בשל משקלם המצטבר של שני גורמים אלה: אחד, משפטה של המשיבה נמשך והלך עד עתה למעלה מן המידה הראויה, ובמרחק רב מן המידה הראויה. שניים, המשיבה עומדת לדין באשמת רצח - העבירה האולטימטיבית בספר דיני העונשין - ואולם קשה להתעלם מכך שמעשה הרצח היה בנסיבות מיוחדות במינן ועל רקע מיוחד במינו. אומר אני דברים אלה על-אף עברה הפלילי של המשיבה ולמרות שהורשעה כבר בעבר במעשי אלימות.

אני מחליט, לעת הזו, להאריך את מעצרה של המשיבה עד להחלטה אחרת. בא-כוח המשיבה יציע לבית-המשפט חלופת-מעצר, ואם תיראה חלופת מעצר זו ראוייה, כי אז תשוחרר ממעצרה.

החלטתי זו תועבר לנשיא בית-המשפט המחוזי בחיפה ולנשיא בית-המשפט העליון.

היום, כ"ב חשוון תש"ס (1.11.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

691799b