ע"א 6920-22 ע"א 6920-22

תקנה 136(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), קובעת כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואינו מערער יהיה משיב בערעור". תקנה 136(ב) לתקנות קובעת כי: "בית המשפט רשאי להורות שלא יומצא ערעור למי מהמשיבים שאינו נוגע בדבר; אם הבקשה מטעם המערער, תומצא הודעה לאותם המשיבים, זולת אם ההמצאה תגרום להכבדה ניכרת על המערער". בפסיקה נקבע כי השימוש בסמכות האמורה ייעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: (1) כאשר בית המשפט שוכנע כי מדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש, ושאין אפשרות כי זכויותיו תוגבלנה או תפגענה בגין אותו הליך; (2) כאשר ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך. עוד צוין כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו להורות על מתן פטור מהמצאת כתב ערעור במשורה, וכי ככלל ראוי לפעול בהתאם לכלל שלפיו על יוזם הליך ערעורי לדאוג להמציאו כדין לכלל המשיבים (ראו: עע"ם 41/21 מזרחי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון, פסקה 5 (2.2.2021); ע"א 3366/21 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח חביבאללה (1.7.2021); ע"א 7285/21 סיידה נ' זוהר ל.י חברה לבניין ויזמות בע"מ (6.12.2021)).

יישום האמור על ענייננו מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, לא שוכנעתי כי למשיב 3 אין עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי התובענה דנן הוגשה נגד שלושת המשיבים, והסעדים שהתבקשו בגדרה כוונו נגד שלושתם. עוד יצוין כי בהודעת הערעור ביקשו המערערות להרחיב את הסעדים שניתנו במסגרת פסק הדין כלפי המשיבים. העובדה שהמשיב 3 בחר שלא להשיב לתובענה בהליך קמא אינה שוללת ממנו את הזכות להיות מיודע על הליך ערעורי שננקט בעניינו, ואשר עלול להוביל לקביעות שישפיעו עליו.

שנית, המערערות טענו כי בעבר התעורר קושי באיתורו של המשיב 3, ואולם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט בדבר קשיים אלה והניסיונות שנעשו להמציא לו את כתב הערעור. אשר לטענה שלפיה באינטראקציה שהתקיימה בעבר עם המשיב 3, נציגי המערערות נחשפו להתנהגות אגרסיבית ומאיימת מצדו, הרי שמבלי להידרש לטענות אלה לגופן, יצוין כי כללי ההמצאה מאפשרים המצאה אף ללא אינטראקציה ישירה מול הנמען.

על רקע כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המערערות ימציאו את כתב הערעור לכלל המשיבים, ובתוך כך גם למשיב 3.