ע"א 3366/21 מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ. עזבון המנוח סעעיד חביבאללה

הסמכות להורות על מתן פטור מהמצאת ערעור קבועה בתקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעת כי "בית המשפט רשאי להורות שלא יומצא ערעור למי מהמשיבים שאינו נוגע בדבר; אם הבקשה מטעם המערער, תומצא הודעה לאותם המשיבים, זולת אם ההמצאה תגרום להכבדה ניכרת על המערער". יצוין כי תקנה זו עיגנה הסדר הדומה במהותו להסדר שהיה קבוע בתקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להרחבה באשר להבדלים בין ההסדרים ראו: ע"א 7716/20 משרד האוצר - האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' קשקוש (01.07.2021)).

השימוש בסמכות זו ייעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: ראשית, כאשר בית המשפט שוכנע כי מדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש, ושאין אפשרות כי זכויותיו תוגבלנה או תיפגענה בגין אותו הליך. שנית, כאשר ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך. לא למותר לציין כי השימוש בסמכות זו ייעשה במשורה וכי, ככלל, ראוי לדבוק בכלל לפיו בעל דין היוזם הליך ערעורי ידאג להמצאתו כדין לכלל המשיבים (ראו: עע"מ 41/21 מזרחי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון , פיסקה 5 (2.2.2021)).

החלת אמות מידה אלה על ענייננו, מובילה לתוצאה כי לא מתקיימים התנאים למתן פטור מהמצאת הערעור למשיבים. באשר לתנאי הראשון, לא מצאתי שהוכח כי המשיבים 27-6, אשר רשומים כבעלי הזכויות במקרקעין, ויתרו על טענות פוטנציאליות באשר לקבלת פיצויי הפקעה (ומעיד על כך יותר מכל ההסכם שנחתם בין המשיבה 5-1 לבין המערערת ביום 11.5.2020), ומשום כך לא ניתן לקבוע כי אין למשיבים אלה עניין ישיר בהליך. בנוסף, ספק בעיני אם מתקיים התנאי השני – מורכבות מיוחדת בביצוע ההמצאה – בנסיבות שבהן הכתובות של רוב המשיבים ידועות למערערת, ולא הוכח כי יש קושי באיתור הכתובות של חלק קטן מהמשיבים שאינן ידועות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.