ע"א 6955/00 אהרון בן טובים-AHARON BEN-TOVIM נ. שרה ארנון

המערער, תושב מונטיראול, קנדה מזה שנים, מבקש לפטרו מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. לטענתו הוא משתכר מידי חודש כ1,400- דולר קנדי שהם כ890- דולר של ארה"ב, לאחר שתלאות ההתדיינות המשפטית גרמו לו לבעיות רפואיות שאילצו אותו לצאת לפנסיה מוקדמת. עוד טוען הוא כי הכנסתו השוטפת אינה מספיקה למחייתו ולפיכך הוא נאלץ להשתמש בכל כרטיסי האשראי שלו מידי חודש, וצבר חובות של למעלה מ30,000- דולר, ואף ניהול המשפט בישראל גרם לו הוצאות כבדות והוא נאלץ למכור את דירתו במחיר הפסד ונכנס לחובות כבדים. בבלות המערער קרקע חלקאית באזור חדרה.

המשיבים טוענים כי בהתחשב בהכנסתו ורכושו אין המבקש זכאי לפטור, וכי קיים צורך מיוחד בהפקדת ערובה במקרה זה בהתחשב בריבוי ההתדיינויות שיוזם המערער ובהיותו תושב זר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה, מנימוקים אלו:

הכנסתו השוטפת של המערער עומדת על סכום השווה לכ3,700- ש"ח בחודש (ככל הנראה הכוונה להכנסה נטו). המבקש לא טען להוצאות מיוחדות שהוא נושא בהן, כגון שכר דירה, משכנתא משמעותית וכדומה. הוא אף לא פירט את מצבו המשפחתי, אולם מן הבקשה עולה כי ילדיו בגירים ואינם סמוכים על שולחנו. הכנסה כאמור, כשהיא משמשת למחיה שוטפת בלבד לאדם בוגר, אינה הכנסה נמוכה במיוחד. אני ערה לכך שעשויים להיות שינויים בכח הקניה ובעלויות המחיה בין ישראל לבין קנדה. אולם אינני סבורה כי הם כה משמעותיים, ומכל מקום אם קיימים הבדלים כאלה הפועלים לטובת המערער היה עליו לטעון להם ולהוכיחם, והוא לא עשה כן.

דפי פירוט השימוש בכרטיסי האשראי שצורפו לבקשה אינם מהווים ראיה חד משמעית לטובתו של המערער: מחד גיסא ניתן, אכן, ללמוד מהם על התחיבויותיו של המערער, אולם מאידך גיסא ידוע לכל כי חברות האשראי אינן פועלות לשם שמים. העובדה שהועמד לרשות המערער אשראי בסכומים משמעותיים, וההימנעות מביטול כרטיסי האשראי ע"י החברות, מעידים על יכולת הפרעון של המערער.

המערער מבקש להסתמך על פסק הדין של בית המשפט בארצות הברית בעניין ההתחשבות במצבו הכלכלי לעניין האגרה, אולם אותו חלק של פסק הדין המצורף לבקשה כולל תיאור המצב המשפטי, ואין בו משום הוראה אופרטיבית. (למותר להזכיר כי אף אילו היתה הוראה כזו, הרי קיימים ספיקות לגבי מעמדה כלפי בית משפט בישראל).

בהביאי בחשבון את הכנסותיו של המבקש, את העובדה שהוא בעל נכס מקרקעין, שניתן מן הסתם לשעבדו, ואת הצורך בהבטחת הוצאות המשיבים הנובע מהיות המערער תושב מדינה אחרת, אינני סבורה שיש לפטרו מתשלום האגרה, ששיעורה בערעור אינו גבוה. אשר לערבון, החלטתי לאור כל האמור להפחית מן הסכום שנקבע ולהעמידו על 10,000 ש"ח.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך ארבעים יום מהמצאת החלטה זו.