ע"א 7021/14 אמיר ילינק נ. יוסף אורנשטיין

1.

המבקש הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי, בדרישה לאכוף הסכם שנכרת לדבריו בינו לבין המשיב. התביעה נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כ-200,000 ₪ (ת"א 40944-02-12, כב' השופט א' פרקש ). הוגש ערעור לבית משפט זה, יחד עם הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע. הבקשה מתמקדת בחיוב ההוצאות ושכר הטרחה שהושת על המבקש. נטען כי סיכויי הערעור על פסק הדין לגופו הם טובים. כמו כן נטען כי החיוב שהוטל על המבקש הוא חריג בחומרתו, ואי-עיכוב ביצוע עלול להסב פגיעה בלתי מידתית במבקש ובמשפחתו. המשיבים סבורים כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש.

2.

בקשה לסעד זמני עומדת למבחן כפול: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. נראה כי המחלוקת בין הצדדים בערכאה קמא התמקדה בשלוש שאלות: האחת, האם נכרת חוזה בין המבקש לבין משיב 1. השנייה, האם בנסיבות התיק דנן הופרה חובת תום הלב במשא ומתן. השלישית, האם התקיימו עילות אחרות כגון עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי השיב בשלילה לכל שלוש השאלות. נראה כי ההכרעה התבססה בעיקרה על קביעות עובדתיות, למשל מידת המסוימות של ההצעה; קיומה של גמירות דעת; טיב ההתנהלות של הצדדים ועוד. קביעות אלו הביאו את בית המשפט המחוזי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אין בכך שהערעור מתמקד בממצאי העובדה והמהימנות של ערכאה קמא כדי לסגור את הדלת בפני המבקש. ברם יש לנתון זה משקל בבוא בית המשפט להעריך בבדיקה ראשונית את סיכויי הערעור, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע. בראייה זו אף לא עולה כי מאזן הנוחות, כפי שהוצג בפניי על ידי המבקש, משנה את התמונה באופן מובהק. יצוין, בין היתר, כי המבקש לא הצביע על קיומו של חשש ממשי לכך שהמשיבים לא ישיבו את הסכום שישולם להם, ככל שייקבע כך בערעור.

יש להוסיף כי הבקשה לעיכוב ביצוע מתמקדת למעשה ברכיב ההוצאות ושכר הטרחה. לאחר מתן פסק הדין שמע בית המשפט המחוזי את טיעוני הצדדים, ובתום בחינת העמדות השונות העמיד את חיובו של המבקש על סך כ-50,00 ₪ הוצאות ו-150,000 ₪ שכר טרחת עו"ד (כולל מע"מ). על פני הדברים לא נראה כי סיכויי הערעור על קביעה זו, שנשענת כאמור על בירור ממצה לגופו של עניין, הם גבוהים במידה שתצדיק עיכוב ביצוע. הדברים אמורים רק במסגרת הדיונית הנוכחית – בקשה לעיכוב ביצוע, ואין בהם כדי לקבוע מסמרות בשאלה האם יש מקום להתערב – במסגרת הערעור – בסכום שכר הטרחה וההוצאות שקבעה ערכאה קמא. נימוק נוסף הוא שעסקינן בחיוב כספי, ואין דרכו של בית משפט לעכב חיוב כזה, למעט חריגים שעל פני הדברים המקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם.

1.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בגין בקשה זו.