ע"א 7054/16 עמוס שנהר נ. יניב אינסל ,עו"ד

1.בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר ) בפש"ר 13840-02-15 מיום 3.7.2016, שבמסגרתה נקבע כי כספים הצבורים על שם המבקש בחברת הביטוח כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:

כלל ), מוקנים לקופת הכינוס.

2.נגד המבקש נפתח הליך פשיטת רגל, לבקשתו, וניתן נגדו צו כינוס ביום 30.4.2015. במסגרת ההליך, ביקש המנהל המיוחד לממש כספים המצויים על שם המבקש אצל כלל. אעיר, כי בין הצדדים קיים ויכוח באשר לטיבם ולמהותם של הכספים, אך אין חולק כי במשך הזמן נטל המבקש הלוואות מכלל, וכי זו קיזזה את חובותיו של המבקש בחלק מן הכספים שהצטברו. עוד אעיר, כי מכתבי הטענות עולה שהמנהל המיוחד והמבקש ניסו להגיע להסכמות בנוגע למימוש הכספים, אך ככל הנראה ניסיונות אלו לא צלחו.

3.אחת מטענותיו המרכזיות של המבקש היא כי אין אפשרות לממש כספים אלו, שכן הם מוגנים על-פי סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980, הקובע כי כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל לא ייפדו על-ידי הנאמן ללא אישור מאת בית המשפט, וכי אין ניתן לאשר פדיון כאמור "[]אם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה" . בהחלטה מיום 3.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי טענה זו, וזאת משום שהמבקש כבר הגיע לגיל פרישה ובמצב זה אין תחולה לסעיף. עוד קבע בית המשפט כי כספי המבקש שאצל כלל אינם מוגדרים ככספים 'למטרת קצבה', על אף שהמבקש הגיע להסכמה עם כלל כי אלו ינתנו לו על דרך של קצבה חודשית. לפיכך הורה בית המשפט כי ככל שצבורים כספים בקופתה של כלל הרי אלו מוקנים לקופת הכינוס (למעט קיצבה המשולמת למבקש כבר כעת); וכי על המנהל המיוחד לבחון את הקיזוזים שבוצעו על-ידי כלל, כמו גם היבטי המיסוי הכרוכים בהם.

4.המבקש מערער על החלטה זו, ומבקש לעכב את ביצועה. לטענתו סיכויי הערעור טובים, משום שלפי פרשנותו לסעיף 85(א1) בית המשפט רשאי להורות על פדיון הקצבה החודשית, אך לא על פדיון הקרן; ומכל מקום, הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וזה הפעיל את שיקול דעתו באופן שגוי, מבלי להתחשב במצבו של המבקש, בגילו ובכך שכספים אלו הם המקור היחיד לפרנסתו. באשר למאזן הנוחות, נטען כי ישום ההחלטה יוביל לתוצאה בלתי הפיכה וכי לא יגרם נזק ליתר הצדדים בתיק אם יעוכב ביצוע ההחלטה.

5.המנהל המיוחד והכנ"ר מתנגדים לבקשה. לדידם, החלטת בית המשפט המחוזי בדין יסודה, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים; ובשלב זה לא צפוי להיגרם למבקש נזק של ממש. הכספים אמנם הוקנו לקופת הכינוס, ואולם בשלב זה הורה בית המשפט למנהל המיוחד לבחון את הקיזוזים שערכה כלל ואת היבטי המס, ולהביאם לידי ביטוי בתוכנית הפרעון שעליו להציג. הקיצבה המשולמת כעת למבקש תמשיך להיות משולמת לו, ומשכך אין כל הצדקה לעכב את ביצוע ההחלטה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבים, וכי יש לדחות את הבקשה.

7.מבלי לדון בסיכויי הערעור, דומה שהחלטת בית המשפט מושא הערעור אינה משפיעה באופן אופרטיבי על מצבו של המבקש. אכן, הכספים המצויים על-שמו אצל כלל מוקנים כעת לקופת הכינוס, אך הקיצבה שאושרה לו עד הנה ממשיכה להיות משולמת לו, לפי הוראת בית המשפט. על מנת שהכספים יחולקו נדרשת בחינתו של המנהל המיוחד כאמור לעיל, שמסקנותיה יוצגו בתוכנית הפרעון שיגיש. בנסיבות הללו, לא הראה המבקש מהו הנזק שיגרם לו אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה. משכך, אין הצדקה לעכב את הבירור העובדתי המוטל על המנהל המיוחד ובכך לעכב את הליכי פשיטת הרגל, כאשר דומה שהכספים המדוברים הם אחד מנכסיו המרכזיים של המבקש. ברי, כי ככל שתתקבל בעתיד החלטה מעשית באשר למימוש הכספים או לחלוקתם באופן שיש בו כדי לפגוע בו, יוכל המבקש להשיג עליה בהתאם לדין ובמסגרת זאת גם לבקש לעכב את ביצועה.

8.בנסיבות הללו, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.