פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7063/09 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
בנק הפועלים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד יניב אינסל - המפרק
2. ה.ח סולומון-חומרי בנין בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.7.09 בבשא 8604/09 (פשר 1861/06) שניתנה על
ידי כבוד השופטת ו' אלשיך – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד נחום הופטמן
החלטה
עניינה של הבקשה שבפניי בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתיק בש"א 8604/09 מיום 10.7.2009, בגדרה נדחתה טענת המבקש לקיומה של זכות קיזוז העומדת לו כנגד חברת ה.ח סולומון – חומרי בנין בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה ), אשר המשיב מונה לה ככונס נכסים.
בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך ) התנהל תיק פירוק של החברה (פש"ר 1861/06). במסגרת זאת נדון חוב של החברה למבקש, שמקורו ביתרת חובה בחשבון שניהלה החברה; ובמקביל חוב של המבקש כלפי החברה, כתוצאה מהתרשלותו בכך שאפשר לצד ג' (להלן: חברת טים ) לפעול בחשבונו למרות שהוטל עליו עיקול לטובת החברה. לאור זאת העלה המבקש טענת קיזוז, אשר המשיב התנגד לה.
ביום 10.7.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את התנגדות המשיב ודחה את טענת הקיזוז של המבקש. בית המשפט קבע כי החובות המנוגדים אינם עומדים בדרישת ההדדיות הקבועה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ).
ביום 22.10.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 10.7.2009, בקבעו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי ממילא לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו במידת הצורך, שכן משעסקינן בקופת פירוק, לא ניתן להעביר כספים לגורם כלשהו מבלי לקבל את אישורו של בית המשפט, כך שלא מתקיים חשש שהבנק יעמוד מול שוקת שבורה אם יזכה בערעורו.
על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2009, ערער המבקש בפני בית משפט זה, ובגדרו של ערעור זה הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע. במסגרת ערעורו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את טענת הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, שכן מדובר בחיובים שהתגבשו טרם כניסתה של החברה להליכי פירוק, ועל כן הדין החל על המקרה הוא סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. עוד טוען המבקש כי באם לא יעוכב ביצוע ההחלטה יגרם נזק בלתי הפיך, שכן בין הצדדים הוסכם כי אם תידחה בקשתו לקיזוז ימונה בא כוחו ככונס נכסים על ביתו של מנהל החברה. לבסוף טוען המבקש כי מאזן הנוחות פועל בבירור לטובתו, לנוכח היותה של החברה בפירוק, כך שבאם יזכה בערעורו לא יוכל לקבל החזר מלא מקופת הנשייה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.
מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). על כך יש להוסיף, כי ככלל, החלטה שביצועה משמעותו תשלום של סכום כספי ותו לא, אינה מסווגת בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע (ראו ע"א 7221/01 י.ג . רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש הנטל להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).
בנסיבות הענין שבפניי, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, לא הראה המבקש כי עניינו נכנס לגדרי אותם מקרים חריגים שבחריגים בהם יעוכב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, משמדובר בכספים המשולמים ממילא לקופת פירוק, לא ניתן יהיה להעביר כספים אלו ללא אישורו של בית המשפט, ויש לצפות כי בית המשפט ידע לפעול לשם מניעת מצב בו באם יזכה המבקש בערעורו יעמוד בפני שוקת שבורה, אף ללא החלטה על עיכוב ביצוע.
עוד אוסיף כי טענת המבקש בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם למנהל חברת טים באם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע, תמוהה ביותר. אין מדובר בנזק שייגרם למבקש, אלא לכל היותר ב"נזק" אותו צפוי הוא עצמו לגרום לגורם אחר. למעשה נדמה כי מדובר
בערובה אותה יצר המבקש בדרך עקיפית להבטחת חובו, אשר יש בה דווקא כדי להפחית מהנזק שייגרם לו בשל ביצוע ההחלטה נשוא הערעור.
אשר על כן, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ח בחשון התש"ע (5.11.2009).
ש ו פ ט