ע"א 2671/13 טיב טעם הולדינגס 1 בע"מ נ. וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך) במסגרתו חויבה המבקשת בשיפוי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בגין חובה למס הכנסה בסך של כ-1.47 מיליון ש"ח.

1.

ביום 30.11.2006 כרתו רוני פלד ואלי זמיר (להלן: הרוכשים ) הסכם לרכישת מניות של המשיבה מידי המבקשת (להלן: ההסכם ). בסעיף 3.11 להסכם הצהירה המבקשת כי במועד המכירה תלוי ועומד חוב של חברות בנות של המשיבה למס הכנסה בסך 675,000 דולרים (להלן: החוב )

וכי נכון לאותה עת התקיים דיון בין המשיבה לרשויות המס ביחס לחוב זה. בהמשך, בסעיף 7.7 להסכם התחייבה המבקשת, מוכרת המניות, כי ככל שלבסוף תחויב המשיבה לשלם את החוב למס הכנסה, היא תשפה אותה בגין מלוא הסכום שיידרש (להלן: תניית השיפוי ). עוד יצוין כי בסעיף 4.7 להסכם התחייבו הרוכשים כי יפעלו לביטולו של החוב למס הכנסה, בשיתוף פעולה עם המבקשת.

בהמשך נקלעה המשיבה לקשיים וביום 29.12.2009 ניתן צו לפירוקה. לאחר שנושי המשיבה הגישו תביעות חוב, פנו מנהליה המיוחדים (להלן: המנהלים המיוחדים )

לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור העסקת יועץ מס, בטענה כי מס הכנסה הוציא למשיבה שומות לפי מיטב השפיטה לשנת 2005 בסך של כ-12.5 מיליון ש"ח והעסקת היועץ נדרשת לשם הפחתת חבות המס. ביום 17.10.2010 אישר בית המשפט המחוזי את העסקתה של רו"ח אירית משה כיועצת למשיבה, ולאחר משא ומתן שניהלה עם רשויות המס הוסכם ביניהם כי חבות המס לשנת 2005 תופחת ל-1.47 מיליון ש"ח בלבד. לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את ההסדר שהושג עם מס הכנסה, הגישו המנהלים המיוחדים בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקשו מבית המשפט לאכוף את תניית השיפוי ולחייב את המבקשת בתשלום חוב המס לשנת 2005 בסך 1.47 מיליון ש"ח.

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי תניית השיפוי מנוסחת באופן שאינו משתמע לשני פנים והיא מחייבת את המבקשת בשיפוי המשיבה. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת כי המשיבה לא פעלה כראוי לביטול החוב למס הכנסה ובשל כך המבקשת פטורה מן החובה לשפותה. על-פי בית המשפט המחוזי, בהסכם לא נקבעה רשימת פעולות ספציפיות שאותן התחייבה המשיבה לבצע על מנת להפחית את חוב המס ולכן לא ניתן לקבוע כי הפעולות שביצעה המשיבה אינן מספקות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בסופו של דבר הסכם הפשרה שכרתו המנהלים המיוחדים עם רשויות המס הפחית את חוב המס כמעט ב-90%, ובנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי המשיבה לא עשתה מאמצים להפחית את חוב המס. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי הפרשנות שהציעה המבקשת להסכם מנוגדת ללשונה המפורשת והפשוטה של תניית השיפוי, וכי אין הצדקה לשימוש בפרשנות "רחבה" הסותרת את לשון ההסכם. אשר על כן, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת לשפות את המשיבה בגין חוב המס בסך של 1.47 מיליון ש"ח.

3.

על פסק-דין זה הגישה המבקשת את הערעור שבכותרת, ובד בבד הגישה את הבקשה שלפנינו לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת טוענת כי סיכויי ערעורה גבוהים. לטענתה יש לראות את התחייבותם של הרוכשים והמשיבה לפעול להפחתת חוב המס כחיוב השלוב לחובת המבקשת לשפותם, ומכיוון שלא נעשה די על מנת להפחית את חוב המס הרי שלא היה מקום לחייבה בשיפוי המשיבה. לגישת המבקשת, רק בשל רשלנותה של המשיבה הוצאו לה שומות לפי מיטב השפיטה ולכן הפחתתן לסך של 1.47 מיליון ש"ח אינה מעידה על עמידה בתנאי ההסכם. על-פי המבקשת אילו המשיבה הייתה פועלת כראוי חוב המס היה מתבטל כליל. אשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי אם תעביר את סכום פסק-הדין לקופת הפירוק של המשיבה, היא לא תוכל לגבותו בחזרה במקרה שערעורה יתקבל. לעומת זאת, טוענת המבקשת כי היא אחת הרשתות הקמעונאיות הגדולות בישראל ומחזור המכירות שלה עולה על מיליארד שקלים. משכך, טוענת המבקשת, אין ספק כי היא תוכל לשלם למשיבה את סכום פסק-הדין אם הערעור יידחה.

4.

המשיבה טוענת מצידה כי בניגוד לטענת המבקשת אין כל חשש שלא תוכל להחזיר את סכום פסק-הדין במקרה שהערעור יתקבל, שכן היא מתחייבת לשמור את מלוא הסכום בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור. על-פי המשיבה, די בטעם זה לבדו על מנת לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים שכן תניית השיפוי היא חד-משמעית וממנה קמה חובתה הברורה של המבקשת בתשלום הסכום שנפסק.

הכונס הרשמי טוען אף הוא כי יש לדחות את הבקשה וסובר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה שכן אין כל חשש שלא תוכל להחזיר את סכום פסק-הדין למבקשת אם יתקבל הערעור. הכונס הרשמי מדגיש כי יש להחיל במקרה דנן את הכלל הקובע שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין ועוד הוא טוען כי סיכויי הערעור נמוכים שכן בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי לא הוכח שהמשיבה לא פעלה לביטול החוב למס הכנסה, ולשיטתו ערכאת הערעור אינה צפויה להתערב בממצא זה.

5.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ביצוע פסק הדין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים מצטברים – סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 674 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן )). כאשר מדובר בפסק-דין כספי הנטל על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו גדול במיוחד בשל ההנחה כי הכסף שישולם ניתן להשבה אם הערעור יתקבל ( גורן , בעמ' 675; ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 305-304 (2003); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפרק המתחייב כי יישמרו די כספים בקופת הפירוק על מנת להשיב את סכום פסק-הדין, אם יתקבל הערעור (ראו ע"א 3694/11 ביטון נ' עו"ד בן ארצי (23.10.2011); ע"א 7063/09

בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד אינסל (5.11.2009); ע"א 140/13 זק"א - חסד של אמת ארגון בינלאומי לאיתור חילוץ והצלה בע"מ נ' עמותת זק"א – איתור חילוץ והצלה (5.2.2013); והשוו לע"א 5071/09 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מחסני חשמל בע"מ (בפירוק) (2.8.2009)). במקרה דנן התחייבו המנהלים המיוחדים להשיב את סכום פסק-הדין אם הערעור יתקבל ועל כן, לא עמדה המבקשת בנטל המוגבר המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה אף שבפסק דין כספי עסקינן. נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך להידרש לסיכויי הערעור.

סמוך לפני מתן החלטה זו היום הגיעה בקשה דחופה מטעם המבקשת למתן החלטה בשל כך שהמנהלים המיוחדים נקטו כלפיה בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק-הדין. משלא עוכבו ההליכים ולו בצו ארעי אין כל מניעה פורמלית לפתוח הליכי הוצאה לפועל כאמור ומכל מקום, נוכח התוצאה אליה הגעתי אין הדבר מעלה או מוריד.

מן הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר-טרחת המשיבה והכונס הרשמי בסך של 6,000 ש"ח לכל אחד.