ע"א 836/18 צומת ברזל לבניין בע"מ נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

הבקשה שלפניי נוגעת להליכי פירוקה של חברה ששמה במועדים הרלוונטיים היה "אודר צפון להנדסה ובניין (אר-אק) בע"מ" (להלן: אודר ). אודר שימשה כקבלן משנה של חברת "בוני בניין" (להלן: בוני בניין ) בפרויקט לביצוע עבודות בנייה בעיר אלעד. המבקשת היא חברה שלישית, "צומת ברזל לבנין בע"מ", שהתקשרה בהסכם לאספקת חומרי בניין עם אודר. בחודש מרץ 2016 התברר למבקשת כי אודר מתקשה לשלם את חובותיה הקיימים למבקשת ולכן סירבה להוסיף ולספק לה סחורה. על רקע זה פנה מנהלה של בוני בניין אל המבקשת וביקש כי תמשיך לספק סחורה לאודר. לטענת המבקשת, המנהל התחייב כי בוני בניין תשלם עבור הסחורה, אך ביקש כי החשבוניות תונפקנה על שם אודר. לאחר הדברים האלה, בחודש מאי 2016 פנתה אודר בכתב אל בוני בניין וביקשה כי תקדים לשלם לה חוב על סך 224,000 ש"ח. הפנייה כללה המחאת זכות המעבירה את זכותה הנטענת של אודר לקבלת התשלום האמור לידי המבקשת (להלן: המחאת הזכות ). ביום 20.6.2016 העבירה בוני בניין שיק בסכום הנזכר לידי המבקשת. למחרת, ביום 21.6.2016, הגישה אודר בקשה להקפאת הליכים ולימים נכנסה להליכי פירוק.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) נעתר לבקשת המפרק וקבע כי במכלול הנסיבות שתוארו עולה התשלום למבקשת כדי העדפת מרמה אסורה. בית המשפט עמד בהחלטתו, בין היתר, על מודעותה של המבקשת לקשיים הכספיים שבהם הייתה נתונה אודר; ועל סמיכות הזמנים בין מועד המחאת הזכות, העברת התשלום ובקשת הקפאת ההליכים יום למחרת. עוד נקבע כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה כי נוצרה התקשרות ישירה בינה לבין בוני בניין וכי התקשרות זו – ולא המחאת הזכות – היא שעמדה בבסיס התשלום. לעניין זה צוין כי אם אמנם הייתה התקשרות כאמור, לא ברור מדוע נדרשה המחאת הזכות לכתחילה. לבסוף נקבע כי הנפקת חשבוניות על שם אודר, כשלטענת המבקשת בוני בניין היא שהזמינה את הסחורה, אינה התנהלות הבאה בגדר מהלך העסקים הרגיל. משכך, חויבה המבקשת להעביר לקופת הפירוק סכום של 224,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

3.

המבקשת ערערה על ההחלטה האמורה והגישה בצדה בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים נוכח השגיאות בהחלטת בית משפט קמא וביניהן עצם דיון בבקשה מבלי שבוני בניין הייתה צד להליך; הקביעות כי המבקש ידעה או שהיה עליה לדעת על קשיה הכלכליים של אודר וכי לא הוכיחה התקשרות עצמאית בינה לבין בוני בניין; והמסקנה כי המחאת הזכות היא שעמדה בבסיס התשלום מבוני בניין למבקשת. אשר למאזן הנוחות נטען כי הנזק העלול להיגרם למבקשת אלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין עולה עשרות מונים על הנזק האפשרי לאודר ולמנהלה המיוחד אם יעוכב הביצוע, ובפרט כך אם יינקטו נגדה הליכי גבייה או הוצאה לפועל.

4.

התבקשה תשובת המשיבים. המנהל המיוחד סבור כי דין הבקשה להידחות ומבהיר כי הסכום שתעביר המבקשת לקופת הפירוק בהתאם לפסק הדין יוותר בה עד להכרעה בערעור. לפיכך, אם תזכה המבקשת בערעורה לא יהיה כל קושי להשיב לה את כספה כך שמאזן הנוחות תומך בדחיית הבקשה. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר משום שהחלטת בית המשפט המחוזי הושתתה במידה רבה על התרשמות הבלתי אמצעית מהעדים, עניין שבו תמעט ערכאת הערעור להתערב. הכונס הרשמי מתנגד אף הוא לקבלת הבקשה בנימוקים קרובים במהותם לנימוקיו האמורים של המנהל המיוחד. הכונס מוסיף וטוען כי אין הכרח לקבל את הבקשה ודי בקביעה כי הכסף שתעביר המבקשת יישמר בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה מצאתי כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות. כידוע, ביצועו של פסק דין כספי יעוכב במקרים חריגים, אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. זאת נוכח ההנחה שמימושו של פסק דין כספי אינו גורר נזק בלתי הפיך אלא נזק שניתן לרפאו על ידי השבה (ע"א 3515/13 עתאמנה נ' מפרק בני סלים עתמאנה בע"מ (בפירוק) , פסקה 5 (4.2.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי , פסקה 12 (4.6.2013)). בענייננו, ואף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, מכריע מאזן הנוחות את הכף אל עבר דחיית הבקשה נוכח הודעת המנהל המיוחד כי הכסף שתעביר המבקשת לקופת הפירוק יישמר בה עד להכרעה בערעור. לפיכך, לו יתקבל ערעור המבקשת, לא תיתקל היא בכל קושי להיפרע מקופת הפירוק ולהשיב לידיה את הסכום ששולם (ע"א 2913/16 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלכו, נאמן בהליכי פשיטת רגל , פסקה 7 (11.5.2016); ע"א 2671/13 טיב טעם הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ , פסקה 5 (13.5.2013)). עוד ראיתי להעיר כי טענות המבקשת לעניין מאזן הנוחות נטענו בלשון כוללנית וממילא לא הובהר בהן מהו הנזק העלול להיגרם כתוצאה ממימוש פסק הדין בעת הזו, ובפרט מדוע מדובר בנזק בלתי הפיך (ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ , פסקה 17 (3.7.2014)).

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.