ע"א 2970/18 זכי כאמל עו"ד נ. חנה קרבקי

1.

המבקש שימש בורר בהליך שהתנהל בין המשיבים 5-3 לבין המשיבה 6, שאליו צורפו בהמשך המשיבים 2-1. לאחר הבוררות, שילמו הצדדים למבקש שכר טרחה בסכום 345,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהמשך לכך, הגישו המשיבים 2-1 לבית המשפט המחוזי בקשה להפחתת שכר הבורר, לפי סעיף 32 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בהמשך, הצטרפו גם המשיבים 5-3 לבקשה האמורה. ביום 15.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' מנדלבום ) את הבקשה בנוגע לחלק ממרכיבי התשלום וחייב את המבקש להשיב סכום של 43,554 ש"ח (כולל מע"מ)

הן למשיבים 2-1, הן למשיבים 5-3 תוך 30 ימים.

2.

ביום 15.4.2018, סמוך למועד האחרון שנקבע להשבת הסכומים למשיבים 5-1, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין האמור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע התשלום, היא הבקשה שלפניי. בבקשתו לעיכוב הביצוע, טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר מאחר שבית המשפט התערב בהסכמות שהושגו בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מאחר שהמשיבים כבר העבירו את שכר הטרחה לידי המשיב, לא ייגרם להם נזק אם הכספים ייוותרו בידיו עד להכרעה בערעור; כי למבקש ייגרם נזק מהשבת הכספים שכבר מצויים אצלו; וכי ככל שיזכה המבקש בערעורו, ייאלץ לגבות את הכספים מכל אחד מ-5 המשיבים השונים.

3.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור. כידוע, ביצועו של פסק דין כספי יעוכב במקרים חריגים, אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. זאת, נוכח ההנחה שמימושו של פסק דין כספי אינו גורר נזק בלתי הפיך אלא נזק שניתן לרפאו על ידי השבה (ע"א 836/18 צומת ברזל לבניין בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (15.2.2018)). בענייננו המבקש כלל לא טען כי לא יהיה בידי המשיבים 5-1 להשיב את סכומי הכסף לידיו אם יתקבל ערעורו; ואף לא הצביע על כל נזק בלתי הפיך אחר העלול להיגרם לו כתוצאה מדחיית הבקשה. זאת ועוד, גם העובדה שהמבקש יידרש לגבות כספים ממספר משיבים אם יתקבל ערעורו, אינה מטה את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה (ע"א 8416/17 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן , פסקה 10 (5.11.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.