ע"א 8130/19 סאן שיין מעליסה בע"מ נ. RIO GRANDE INC

שיפוטית המורה על עיכוב הליכים מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) וכן על ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום? זו השאלה הטעונה הכרעה בענייננו.

ההליכים המשפטיים וטענות הצדדים

2.

אלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: הערעור שבכותרת הופנה נגד "פסק דין (חלקי) והחלטה" של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.10.2019 בת"א 29715-07-17 (כב' השופטת ה' סילש ; להלן: פסק הדין ). בפסק הדין התקבלה בקשה שהגישה

המשיבה 1 להורות על עיכוב הליכים מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות בתובענה שהוגשה נגדה, ולביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן בשלב מוקדם יותר של ההליך. בגדר ההחלטה נקבע, בתמצית, כי בהסכם שנחתם בין הצדדים נכללה הוראה לפיה כל סכסוך הנובע או הקשור לחוזה ביניהם יתברר במסגרת הליך בוררות בארצות הברית, וזאת בהתאם לדין החל בניו-מקסיקו. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת לפיהן מדובר בתניות מקפחות בחוזה אחיד וקבע כי בנסיבות העניין יש להורות על עיכוב ההליכים בכל הנוגע למערך היחסים שבין המערערת ובין המשיבה 1 בשל קיומה של תניית הבוררות הנזכרת. עוד נקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, כי התנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום אינם מתקיימים בנסיבות העניין.

3.

המערערת הגישה את הערעור שבכותרת על פסק הדין. המשיבה 1 הגישה בקשה לסילוקו של הערעור על הסף וטענה כי אופן ההשגה על פסק הדין לפי הוראות סעיף 38 לחוק הבוררות הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ולא ערעור בזכות). המערערת, אשר מתנגדת לבקשה, ביקשה להסתמך על ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd. (4.9.2007) (להלן: עניין אשבורן ) בו נקבע כי "מאחר והחלטתו של בית המשפט המחוזי כרכה יחדיו הן את ביטול היתר ההמצאה והן את עיכוב ההליכים, הרי מדובר בפסק דין ולכן דרך התקיפה הינה זו של ערעור בזכות". המערערת הדגישה כי ההחלטה נתונה לערעור בזכות בשים לב לכך שכלול בה רכיב המכריע בבקשה לביטול היתר המצאה . בד בבד עם תשובתה לבקשת המשיבה 1 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין וזאת למקרה שבקשת הסילוק תתקבל.

דיון והכרעה

4.

הרכיב בפסק הדין המורה על עיכוב ההליכים ניתן, כאמור, מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות. על סעיפים אלה חלות, כידוע, הוראות סעיף 38 לחוק הבוררות הקובעות כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט תשי"ז-1957".

הוראות סעיף 38 לחוק הבוררות קיבלו פרשנות רחבה בפסיקה, ובכלל זה נקבע כי הן יחולו גם על החלטה המכריעה באופן סופי בתובענה ואשר מהווה "פסק דין" וגם על החלטת ביניים המוגדרת כ"החלטה אחרת". הפסיקה הבהירה בהקשר זה כי אמנם יש בכך משום סטייה מכללי הערעור הרגילים במשפט האזרחי, המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", אולם הבחנה זו נדרשת לצורך מגמת חיזוקו של מוסד הבוררות תוך הגבלת התערבותו של בית המשפט למינימום הנדרש (ראו: ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933, 942 (2003); בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות , פיסקה 3 (1.11.2010); ע"א 2970/18 כאמל נ' קרבקי , פיסקה 5 (22.8.2018); ע"א 2985/19 א.א. שי אחזקות וייעוץ בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 6 (6.2.2020)).

5.

משכך, בשורה של מקרים נקבע כי בעניינים שבהם מוקנית לבית המשפט סמכות מפורשת מכוח חוק הבוררות, ובכלל זה בבקשות לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, הערעור על החלטת בית המשפט טעון רשות. וכך בלשון הפסיקה: "החלטה לפי סעיף 5 בין זו המעכבת הליכים ובין זו המסרבת לעכב הליכים, אינה יכולה להיות מובאת בפני ערכאת ערעור אלא ברשות" ( ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ

נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ''ד מג(4) 680, 688 (1989); ראו עוד: ע"א 1418/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון השקעות בע"מ (25.4.2004); ע"א 3955/09 שרבט נ' שרבט

(12.8.2009); רע"א 2901/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' General Electric Company , פיסקה 7 (7.6.2010) (להלן: עניין ווטאירפול ), ערעור על החלטה זו נדחה בבש"א 5153/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ

נ' Ganaral Electric Company

(5.12.2010) (להלן: עניין ערעור ווטאירפול ); רע"א 6842/15 דלק סן מיחזור בע"מ נ' OFRU Recycling Gmbh&Co kg , פיסקה 3 (25.2.2016)).

6.

להשלמת התמונה אציין כי אכן, אופן ההשגה על החלטה המורה על עיכוב הליכים מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות שונה מאופן ההשגה על החלטות המורות על עיכוב הליכים מחמת תניית שיפוט זר (ראו: רע"א 75/83 בן-דוב נ' שטלגרובר – אוטו גרובר ושות' , פ"ד לז(1) 587 (1983); ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G. M. B. H , פ"ד נ(4) 73, 75 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 764 (מהדורה שביעית, 1995)); על עיכוב הליכים מכוח הוראות סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, בעקבות צו פירוק שניתן לחברה (ראו: ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק) , מה(2) 866, 869 (1991)); וכן על עיכוב הליכים מכוח סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (ראו: רע"א 7683/12 חאטר נ' אבו סאלח (14.2.2013)). באשר להחלטות מן הסוגים המתוארים, נקבע כי יש לראותן כ"פסק דין" שכן יש בהן כדי להוביל, בסבירות גבוהה עד מאד, לסוף דרכו של ההליך. ואולם בענייננו, כפי שציינתי לעיל, משמדובר בהחלטה המורה על עיכוב הליכים ביחס להליך בוררות אשר באה בגדרו של סעיף 38 לחוק הבוררות, אזי אף אם מדובר בהחלטה שבמהותה היא "פסק דין", ניתנת היא להשגה ברשות בלבד מן הסיבות שעליהן עמדתי לעיל.

7.

אם כן, פסק דין שהורה על עיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות ניתן לערעור ברשות בלבד. האם יש בעובדה שפסק דין כאמור כולל רכיב נוסף שעניינו ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום כדי להוביל למסקנה כי פסק הדין כולו נתון לערעור בזכות, כפי טענת המערערת? התשובה לשאלה זו, כך לשיטתי, היא בשלילה. יצוין כי בענייננו קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לביטול היתר ההמצאה ניתנו למעלה מן הצורך, וזאת בהינתן מסקנתו לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים מכוח חוק הבוררות. מכל מקום, אף אם היה מדובר בהחלטה המכריעה בבקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום לגופה, הרי שאני סבורה כי אין בכך להקנות זכות ערעור על פסק הדין. זאת, משום שבפסיקה נקבע כי החלטה המורה על ביטול צו המתיר המצאת כתבי טענות אל מחוץ לתחום טעונה רשות ערעור מן הטעם שאין בה כדי לסיים את הדיון בתיק ( ראו: ע"א 430/85 סהר חברה לבטוח בע'מ נ' city merchants limited , פ"ד מא(1) 561 (1987) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

118 (מהדורה שלישית, 2012), וההפניות שם). משכך, אני סבורה כי אף אם פסק הדין היה מכריע בבקשה לביטול היתר המצאה, אין בכך כדי להקנות למערערת זכות ערעור עליו.

8.

לא נעלמו מעיני קביעותיו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין אשבורן הנזכר לעיל, אשר ציין כי קיימת זכות ערעור על החלטה שכרכה יחדיו ביטול היתר המצאה ועיכוב ההליכים מכוח חוק הבוררות. ואולם איני סבורה כי יש בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. כפי שצוין על-ידי כבוד הרשם ג' שני בעניין ווטאירפול (פיסקה 8), פסק הדין בעניין אשבורן לא התייחס מפורשות לסעיף 38 לחוק הבוררות, וכבוד השופט גרוניס הפנה בעניין אשבורן לפסק הדין שניתן בע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G. M. B. H , נ(4) 73 (1996), אשר עסק בהחלטה שהותרתה על עיכוב הליכים בשל תניית שיפוט זר (עליה, כאמור, נתונה זכות ערעור להבדיל מהחלטה המעכבת הליכים מכוח תניית בוררות). נוכח אי הבהירות ביחס למצב המשפטי הוחלט בעניין ווטאירפול שלא לקבוע מסמרות בשאלת סיווג ההליך (וראו גם עניין ערעור ווטאירפול , בפיסקה 5).

9.

מסקנתי היא, אם כן, כי פסק הדין טעון רשות ערעור נוכח הוראות סעיף 38 לחוק הבוררות. מ שלא התבקשה – וממילא לא ניתנה – רשות ערעור על פסק הדין, דינו של הערעור שבכותרת להימחק על הסף . כעת, עליי להידרש לבקשת המערערת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

אני סבורה כי בענייננו, חוסר הבהירות באשר לשאלת אופן ההשגה על החלטה המורה הן על עיכוב הליכי בוררות והן על ביטול היתר המצאה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין ווטאירפול (וראו גם את קביעותיו של כבוד השופט נ' הנדל בעניין ערעור

ווטאירפול ), מקימה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין (השוו: בש"א 8517/15 נוימן נ' כפר אז"ר, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ , פיסקה 3 (29.5.2016)).

10.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

ההליך שבכותרת יימחק על הסף. המערערת רשאית להגיש, עד ליום 30.7.2020, בקשת רשות ערעור על פסק הדין. החלטתי זו תצוין בפתחה של בקשת רשות הערעור, ככל שתוגש, ותצורף כנספח לה. מזכירות בית המשפט תדאג לתייק החלטה זו בתיק השופט, ככל שתוגש בקשת רשות ערעור.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.