פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
5153/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
ווטאירפול הנדסה בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1.
Ganaral Electric
Company
2.
GE Security,inc
3.
GE Homeland Protection Inc
ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 7.6.2010
פסק-דין
1.
ערעור על החלטת הרשם
ג' שני
מיום
7.6.2010, במסגרתה נקבע כי ערעור שהגישה המערערת נגד החלטת בית המשפט המחוזי במחוז
מרכז מיום 8.3.2010 יסווג כבקשת רשות ערעור תחת סיווגו כערעור בזכות. לצורך דיון
בסוגיה יובא תיאור ההליכים הקודמים וטענות הצדדים.
2.
המערערת,
חברת ווטאירפול הנדסה בע"מ, הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה נגד המשיבות
- חברות זרות שמושבן בארצות הברית. בכתב תביעתה טענה המערערת כי בינה לבין חברת
פיליפס הגרמנית נכרת הסכם נציגות לפיו תשמש המערערת כנציגה בלעדית מטעם פיליפס
לייבוא ולשיווק בישראל של מכונות שיקוף בטכנולוגיית
XRD
.
עוד נטען כי התחייבויותיה של פיליפס כלפי המערערת הומחו לחברה דנית בשם
"אקסילון", ובשנת 2002 חתמו המערערת, אקסילון ורשות שדות התעופה על הסכם
משולש אשר עיגן את מעמד המערערת כנציגת אקסילון בישראל, וקבע את זכאותה להעניק לרשות
שדות התעופה שירותים שונים הנוגעים למכונות השיקוף. נטען, כי בחלוף הזמן רכשה חברת
"אינוויז'ן" את פעילותה של אקסילון, ובשנת 2004 באו המשיבות בנעליהן של
אינוויז'ן ואקסילון לעניין הסכם הנציגות וההסכם המשולש. המערערת בתביעתה העלתה
טענות שונות הנוגעות להפרת התחייבויות מצב המשיבות ובדבר פגיעה בזכויותיה, ועתרה
לסעדים הצהרתיים שונים ולתשלום עמלות המגיעות לה לכאורה.
המערערת ביקשה להמציא תחילה את כתב התביעה
למשיבות באמצעות "מנהל או מורשה", כאמור בתקנה 482 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
והגישה בקשה לקבוע כי כתב התביעה
הומצא כדין. ברם, ביום 24.11.2009 קבע בית המשפט
המחוזי במחוז מרכז (השופט
א' יעקב
) כי בכל
הנוגע למשיבות 1-2, על המערערת להגיש בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום, וכן קצב הוא
מועדים להגשת בקשה מטעם המשיבה 3 לעיכוב הליכים לפי
חוק הבוררות, התשכ"ח-1968
.
בהתאם הגישה המערערת בקשה במעמד צד אחד למתן
היתר המצאה אל מחוץ לתחום, שנתקבלה על ידי בית המשפט במעמד צד אחד. המשיבות 1-2
עתרו לביטול היתר ההמצאה. לטענתן, המערערת אינה צד להסכם "המשולש", ועל
כן תניית השיפוט הכלולה בו וקובעת כי הדין החל על ההסכם הוא הדין הישראלי – אינה
רלוונטית למחלוקת הנדונה בין הצדדים.
בהמשך
להחלטה האמורה של הבית המשפט המחוזי, הגישה המשיבה 3 ביום 10.1.2010 בקשה לעיכוב
הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות. הבקשה נסמכה על תניית בוררות הקבועה בהסכם
הנציגות, וקובעת כי סכסוכים בין הצדדים יוכרעו בבוררות שתתקיים בשוויץ. ביום
8.3.2010 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת עיכוב ההליכים, נוכח הקביעה כי על המערערת
חל הסכם הנציגות ולא ההסכם המשולש. בית המשפט הפנה את הצדדים לקיום הליכי בוררות
בהתאם להסכם הנציגות והוסיף: "המזכירות מתבקשת לסגור את התיק".
3.
נגד
ההחלטה מיום 8.3.2010 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשת רשות ערעור "מטעמי
זהירות בלבד", שכן לגישתה יש ביכולתה להגיש ערעור בזכות. ביום 28.4.2010 ביקש
רשם בית משפט זה כי הצדדים יחוו דעתם לשאלת סיווגו של ההליך. המערערת טענה כי שעה
שבית המשפט קמא "סגר את התיק" - קיבל הוא החלטה
בדבר דחיית היתר ההמצאה, ומכיוון שהחלטה זו כרוכה בקבלת הבקשה לעיכוב הליכים, הרי שעומדת לה זכות ערעור. לעומת זאת, טוענות המשיבות כי המדובר בעיכוב הליכים עקב תניית בוררות זרה, ועל כן חל סעיף 38 לחוק הבוררות הקובע כי ערעור על החלטה לפי חוק הבוררות יהיה ברשות בית המשפט.
בהחלטתו מיום 7.6.2010 ציין הרשם כי בית המשפט העליון נקט פרשנות מרחיבה בכל הנוגע להחלת סעיף 38 לחוק הבוררות. כן עמד על תכליתו של סעיף 38 הנ"ל, המשתלב במערך הכללי של החוק החותר לייעול ההליכים ולסיומם המהיר. הרשם התייחס גם לסיווגה של ההחלטה לאור היותה כורכת החלטה בדבר היתר המצאה והחלטה בדבר עיכוב הליכים. לטענת המערערת, למקרא האמור בפסק דינו של כבוד השופט
א' גרוניס
בע"א
9725/04
אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd.
(4.9.2007) (להלן: " עניין אשבורן "), עולה כי "מאחר והחלטתו של בית המשפט המחוזי כרכה יחדיו הן את ביטול היתר ההמצאה והן את עיכוב ההליכים, הרי מדובר בפסק דין ולכן דרך התקיפה הינה זו של ערעור בזכות". לגבי טענה זו ציין הרשם כי בעניין אשבורן
לא התייחס כב' השופט גרוניס מפורשות לסעיף 38 לחוק הבוררות, אלא הפנה לפסק הדין בעניין
סנקרי (ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum GmbH , פ"ד נ(4) 73 (1996), להלן: " עניין סנקרי "), במסגרתו נקבע כי החלטה בה נכרכו יחדיו ביטול היתר המצאה ועיכוב הליכים בהסתמך על תניית שיפוט זר מהווה פסק דין ועל כן מקימה ערעור בזכות. הרשם הדגיש כי עיכוב ההליכים בעניין סנקרי התבסס על תניית שיפוט זר ולא על תניית בוררות. על כן קבע הרשם כי קיימת אי בהירות לגבי דרך הערעור הנכונה וכי בשלב זה יש להותיר את סיווגו של ההליך כבקשת רשות ערעור, כאשר לצדדים תישמר הזכות להעלות טענות בעניין סיווג ההליך לפני השופט או ההרכב שידון בתיק העיקרי. מכאן הערעור שלפני.
4.
לטענת המערערת, שגה הרשם שעה שפסק בניגוד להלכה שקבע כב' השופט גרוניס בעניין אשבורן. נטען כי אין מקום לפרשנות לפיה הוראת חוק גוברת על פסיקת בית המשפט העליון. עוד נטען כי שגה הרשם עת התייחס לפרשת סנקרי ואבחן בין עיכוב ההליכים שם, שנעשה בגין תניית שיפוט זר, לבין עניין אשבורן. לגישת המערערת, עניין אשבורן חל באופן כללי ומבלי לקבוע מסמרות באיזה עניין יבוצע עיכוב ההליכים, ובוודאי מקום בו הלכת אשבורן דנה בעיכוב הליכים בשל תניית בוררות. המשיבות לעומתה סומכות ידיהן על החלטת הרשם. לטענתן, חל בענייננו סעיף 38 לחוק הבוררות ועל כן המדובר בערעור ברשות. עוד נטען כי קביעתו של כב' השופט גרוניס בעניין אשבורן ניתנה באוביטר וכי צדק הרשם עת קבע כי לא ניתנה בעניין זה התייחסות לסעיף 38 לחוק הבוררות.
5.
לעיתים, המסגרת הדיונית תוחמת את היקף שיקול הדעת של בית המשפט הדן בעניין. כאן, המערערת עותרת לתוצאה לפיה עומדת לה זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בהחלטתו, קבע הרשם: "הדרך הנכונה לילך בה בשלב זה היא להותיר את סיווגו של ההליך על כנו, קרי: כבקשת רשות ערעור... עם זאת, אין בהחלטתי-זו כדי למנוע מהצדדים את האפשרות להביא את טענותיהם לעניין סיווג ההליך בפני השופט או ההרכב שידון בתיק". הרשם התייחס לאי בהירות המצב המשפטי, ואגב, במובן מסויים, אף המערערת מסכימה לכך, שהרי היא אשר בחרה להגיש בקשה למתן רשות ערעור. כך או כך, בהתחשב במסגרת הדיונית של הערעור המונח לפני - שהוגש על ידי המערערת, באמור בעניין אשבורן (ע"א 9725/04, פסקה 1), בעניין סנקרי (ע"א 5666/94 בעמ' 75), ובסעיף 38 לחוק הבוררות, אינני סבור שיש מקום להתערב בהחלטת הרשם לפיה יש להשאיר את סוגיית הסיווג תלויה ועומדת בשלב זה.
6.
הערעור נדחה – אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בכסלו התשע"א (5.12.2010).
ש ו פ ט