פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5853/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערערת:
תעיזי צמח ונרדע יפה
נ ג ד
המשיב:
מנהל מס ערך מוסף
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי) בע"ם
32448-03-17 מיום 17.5.2018
בשם המערערת:
עו"ד אמיר ברמן
בשם המשיב:
עו"ד רנא חלאילה
החלטה
1.
המבקשת היא חברה העוסקת בשיווק מוצרי חלב. מנהל מס ערך מוסף בתל אביב-יפו, המשיב 1 (להלן: מנהל מע"מ ) הוציא למבקשת הודעת כפל מס בשל ניכוי תשומות על סמך מסמכים שנחזו כחשבוניות מס; ופסל את ספרי המבקשת לשנים 2016-2011, תוך שהוא קובע קנס בגין אי ניהול ספרים. המבקשת ערערה על ההחלטות. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת
י' סרוסי ) דחה את הערעור ביום 17.5.2018. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטות מנהל המע"מ. כמו כן, בית המשפט הורה למבקשת לשאת בהוצאות המשיב בסך 75,000 ש"ח, מכיוון שבהליך לא היה ממש – אך המבקשת המשיכה לנהלו עד תום, על אף שהדברים שוקפו לה במהלכו; ומשום שהמבקשת הגישה סיכומים בניגוד להנחיות.
2.
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ביום 7.8.2018. ביום 1.5.2019 הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, היא משלמת את החיובים שהושתו עליה בפסק הדין במסגרת הסדרי תשלום: עד כה – נכון למועד הגשת הבקשה – שילמה 10 תשלומים חודשיים בסך של 161,393 ש"ח כל אחד, מתוך 1,936,716 ש"ח בהסדר; ולאחר סיום הסדר זה, תחל לשלם 6 תשלומים נוספים בסך של 114,598 כל אחד, עד ליום 1.1.2020. כמו כן, מציינת המבקשת כי שילמה 322,748 ש"ח בתשלום יחיד ביום 22.6.2018. לטענת המבקשת, היא עומדת בתשלומים כסדרם, אך אלה מסבים לה קושי תזרימי, המקשה עליה לשאת בתשלום ההוצאות בשלב זה; פוגעים בהתנהלותה השוטפת וביתרונה היחסי בשוק; ומצמצמים את יכולותיה המסחריות. עוד נטען כי עיכוב תשלום ההוצאות לא יפגע במשיב, במיוחד שטרם נידון ערעורהּ.
3.
התבקשה תשובה. המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות, וכי אין בה עילה לסטייה מהכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק דין כספי. ראשית , נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, מבלי שניתן לכך הסבר. שנית , נטען כי המבקשת לא הוכיחה שייגרם לה נזק חמור, אלא רק טענה כי עשוי להיפגע יתרונה היחסי בשוק, וכי ממילא לא תמכה טענותיה בתשתית עובדתית כנדרש. לטענת המשיב, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה. במישור סיכויי הערעור, הרי שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות, ואין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה. אשר למאזן הנוחות, המבקשת כלל לא טענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך, אלא אך להכבדה כללית על ניהול עסקיה ולפגיעה בתחרותיות. ממילא, הואיל ומדובר בתשלום למדינה, אין כל חשש שלא ניתן יהיה להשיב למבקשת את הכספים אם יתקבל ערעורה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע יש לשקול שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. שיקולים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (ראו למשל ע"א 5178/17 פלד נ' פאל , פסקה 6 (18.7.2017)). ככלל, בכל הנוגע לחיוב כספי – ובכלל זה תשלום הוצאות – ההנחה היא שמימוש חיוב כספי אינו גורר נזק בלתי הפיך, אלא נזק שניתן לרפא במקרה הצורך באמצעות השבה ( ע"א 2970/18 כאמל נ' קרבקי , פסקה 3 (16.4.2018)). חריג לכך מתקיים מקום שביצועו של החיוב יפגע במבקש באופן חמור ובלתי הפיך (ע"א 388/ 16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016)). המבקש לטעון כי ייפגע באופן חמור, צריך להניח תשתית עובדתית מספקת לנזקים הנטענים (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). בענייננו, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה. המבקשת לא העמידה תשתית עובדתית מספקת כדי לתמוך בטענותיה בדבר הנזקים הנטענים שיגרום לכאורה תשלום ההוצאות, וממילא לא הראתה – ואף לא טענה במישרין – כי תשלום זה יגרום לה נזק בלתי הפיך. משכך, אין בסיס לקבלת הבקשה ודינה להידחות.
הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 7500 ש" ח.
ניתנה היום, כ"ד באייר
התשע"ט (29.5.2019).
ש ו פ ט