בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2913/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת י' וילנר
המערער:
בנק לאומי לישראל בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1.עו"ד יצחק מלכו המנהל המיוחד בתפקידו כנאמן בהליכי פשיטת רגל של החייב (בועז יונה)
2. בועז יונה
3.הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם) מיום 03.03.2016 בתיק פשר -004217/07
תאריך הישיבה:
כ"ח בטבת התשע"ח
(15.01.2018)
בשם המערער:
עו"ד דרור קדם; עו"ד שחר אייזנר
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד יעקב מלצר; עו"ד אלי ארביב
בשם המשיב 3:
עו"ד טובה פריש
פסק -דין
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
1.
לאחר עיון במכלול החומר ושמיעת טיעונים מפי באי-כוח הצדדים הצענו כי המערער יחזור בו מן הערעור.
2.
לאחר שבא-כוח המערער נועץ במרשו הוא הודיע כי הבנק אכן מבקש לחזור בו מערעורו, ואולם הוא מבקש לשמור לעצמו את הטענה שהוא נושה מובטח לעת חלוקת הדיבידנדים לנושים, תוך שהוא מוותר על טענותיו לעניין העכבון בהקשר זה. כן ביקש בא-כוח המערער שלא לחייב את הבנק בהוצאות בהליך שבפנינו.
3.
בא-כוח המשיבים 1 ו-2 התנגד לבקשת בא-כוח המערער הנ"ל (בהקשר לטענתו להיותו נושה מובטח), אך נתן הסכמתו לבקשת הבנק לחזור בו מן הערעור ולבקשתו שלא להשית עליו הוצאות.
4.
באת-כוח המשיבה 3 השאירה את כל הבקשות – לשיקול דעת בית המשפט.
5.
נוכח כל האמור לעיל – החלטנו לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. יחד עם זאת לבנק ולצדדים האחרים שמורות כל הזכויות והטענות בהקשר לטענת הבנק שיש לראות בו נושה מובטח לעת חלוקת הכספים לנושים, ככל שתהיה כזאת, וזאת מאחר ואין אנו רואים בהערת השוליים 5 בפסק הדין המתוקן משום הכרעה בסוגיה זו.
ניתן
היום, כ"ח בטבת התשע"ח (15.1.2018).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת