ע"א 2913/16 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עו"ד יצחק מלכו המנהל המיוחד בתפקידו

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בתיק פש"ר 4217-07 מיום 3.3.2016.

2.

בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהל הליך פשיטת רגל נגד מר בועז יונה שעמד בעבר בראש קבוצת חברות חפיצבה. במסגרת ההליך ביקש המשיב 1 , המנהל המיוחד המשמש נאמן בהליך פשיטת הרגל (להלן: המנהל המיוחד ) , כי בית המשפט יורה למערער, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), להשיב לקופת פשיטת הרגל סכום של כ- 6.7 מיליון ₪, אשר הועבר על-ידי הבנק עוד בשנת 2007 מחשבונו של מר בועז יונה לחשבון חברה אחרת שהייתה באחזקתו לצורך כיסוי חובותיה. הבנק טען כי העברת הכספים נעשתה כדין לצורך קיזוז חובותיה של החברה האמורה.

3.

בהחלטתו קבע בית המשפט כי פעולת הקיזוז בוצעה שלא כדין, ומשכך קיבל את בקשת המנהל המיוחד והורה לבנק להשיב לקופת הפירוק את הסכום האמור (המגיע בתוספת הפרשי הריבית וההצמדה לסכום של כ- 9.1 מיליון ₪). על החלטה זו הגיש הבנק ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.

4.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הבנק. בענין האחרון הודגש, כי קיים חשש שאם ישולמו הכספים לקופת פשיטת הרגל עתה ובסופו של יום יתקבל ערעור הבנק, לא יוכל הבנק להיפרע מקופת פשיטת הרגל שכן חובותיו של מר בועז יונה הם עצומים (גם ביחס לסכום שנדרש הבנק להשיב לקופת פשיטת הרגל) וספק אם יישאר סכום כלשהו להשיב לבנק. לחלופין נטען, כי אם תידחה הבקשה העיקרית לעיכוב ביצוע יש לדרוש מהמנהל המיוחד ערובות לכך שיהיה בכוחו לשמור את הסכום הדרוש בקופת פשיטת הרגל.

5.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה. לטענתו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הבנק כלל ועיקר, ועל כן אין הצדקה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בתשובתו מדגיש המנהל, כי אם יזכה הבנק בערעורו יהיו הסכומים ששילם בבחינת "הוצאות פשיטת רגל" המשולמות תחילה, עוד לפני חלוקת הדיבידנד בגין חובות העבר בהתאם לסדרי הנשייה בדין, ועל כן חששו של הבנק כי לא יוכל להיפרע מקופת פשיטת הרגל הוא בלתי מבוסס. כן התחייב המנהל המיוחד לשמור בקופת פשיטת הרגל כספי עתודה בגובה הסכומים שיתקבלו מהבנק למקרה שיתקבל ערעור הבנק, כמקובל. בהקשר זה גם הודגש כי קופת פשיטת הרגל מתנהלת אצל הכונס הרשמי כך שאף קיים פיקוח מלא מצדו.

6.

המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי ) מתנגד אף הוא לבקשה מטעמיו של המנהל המיוחד, והוא מדגיש בתשובתו כי מאחר שהכספים יופקדו בקופת פשיטת הרגל ולא יוחלקו עד להשלמת הליך הערעור, אין חשש אמיתי שהבנק לא יוכל להיפרע אם יתקבל ערעורו.

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות המשיבים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור במקרה זה, דומה כי טענת הבנק לפיה מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו איננה מבוססת. מקובלת עליי טענתו של המנהל המיוחד לפיה אם יתקבל ערעור הבנק יהיו הכספים ששילם הבנק בבחינת הוצאות פשיטת רגל, וככאלה יושבו לו עוד בטרם יחולק דיבידנד בגין חובות עבר מתוך קופת פשיטת הרגל. המנהל המיוחד גם התחייב לשמור עתודה כספית בגובה הכספים שהבנק נדרש להשיב לקופת פשיטת הרגל למקרה שערעור הבנק יתקבל, כמקובל, ודומה שבכך יש כדי להפיג לחלוטין את חששו של הבנק (ראו ע"א 2671/13 טיב טעם הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ (בפירוק ובהסדר נושים) (13.5.2013) ).

8.

אמנם ניתן לטעון - ודומה שלכך מכוון הבנק בהפנותו להחלטה בע"א 5071/09 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מחסני חשמל בע"מ (בפירוק)

(2.8.2009) - כי הפקדת הכספים בקופת פשיטת הרגל מבלי שאלה יחולקו בין הנושים, לא נושאת עמה יתרון לנושים, בעוד שהיא מסבה נזק לבנק שכן נמנע ממנו להשיג תשואה בנקאית בעבור השימוש בכספים הללו, ומכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק ( שם , פסקה 8).

אולם טענה זו אין לקבל. ראשית, כשם שמהבנק נמנעת האפשרות להשיג תשואה בעבור השימוש בכספים, כך נמנעת מקופת פשיטת הרגל אפשרות דומה (המנהל המיוחד הבהיר בתשובתו כי כספי פשיטת הרגל מושקעים בתיק השקעות רחב היקף). ושנית, הכלל הבסיסי הנוהג בשיטתנו המשפטית הוא כי הזוכה בפסק הדין זכאי ליהנות מפרי זכייתו ללא דיחוי (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 4593/15 טלאל נ' בן נתן , פסקה 8 (2.8.2015) ). על כן, משלא הוכחו התנאים שנקבעו בפסיקה למתן עיכוב ביצוע, וביניהם כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המפסיד (בענייננו, הבנק), אין מקום להיעתר לבקשה.

9.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. הצו הארעי שהוצא בהחלטתי מיום 8.4.2016 מבוטל. הבנק יישא בהוצאות המנהל המיוחד והכונס הרשמי בסך 10,000 ₪ עבור כל אחד.