ע"א 7066/15 טוביה לוסקין נ. שמואל בקר

זוהי בקשה למתן סעדים זמניים לתקופת הערעור שהוגשה בצד ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר ) שעניינה סעדים זמנים שהתבקשו אגב סכסוך בין שותפים. ייאמר כבר בנקודה זו כי בתשובות לבקשה הועלו טענות שונות לעניין קיומה או היעדרה של זכות ערעור במקרה זה. איני רואה להכריע בטענות אלו במסגרת הבקשה שלפניי מן הטעם שכפי שיפורט להלן, סבורני כי ממילא דין הבקשה להידחות. הערעור יועבר לשמיעה לפני הרכב, אשר יוכל להידרש לשאלות הדיוניות המתעוררות במקרה זה.

אשר לבקשה: בפסיקתנו עמדנו לא אחת על התנאים הנדרשים למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שהם כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, במובן זה שיהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. לעניין אחרון זה אין די בהעלאת טענות כלליות אלא יש להציג תשתית ראייתית מבוססת (ראו ע"א 30/11 טומשפולסקי נ' פריטום בע"מ , פסקה 4 (9.2.2011); ראו גם ע"א 5321/15 אסולין נ' פוגה שיווק חקלאי בע"מ , פסקה 7 (24.8.2015)).

עיון בבקשה ובתשובות שהתקבלו הביא אותי למסקנה שלפיה די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה על כל ראשיה.

1.

מינוי מר גרניט לדירקטור – בעניין זה טוענים המבקשים כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, יוכלו המשיבים לקדם קבלת החלטות בלתי הפיכות בנושאים מהותיים לקיומה ולהתנהלותה של השותפות. לדבריהם, כך עלול להיווצר מעשה עשוי שלא ניתן יהיה לפצות עליו בכסף, וזאת נוכח השלכות ההצבעות בישיבות הדירקטוריון. איני רואה לקבל טענה זו. אפתח ואומר כי להשקפתי המבוקש בעניין זה על ידי המבקשים קרוב יותר לצו עשה זמני (להבדיל מצו מניעה זמני), שכן קבלת הבקשה תביא לשינוי המצב הקיים לטובת המבקשים – אשר טענתם בעניין לא התקבלה בערכאה הדיונית. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית לשם מניעת תוצאה קשה וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ , פסקה 5 (13.12.2005)). בענייננו לא הצביעו המבקשים על נזקים קונקרטיים שצפויים להיגרם להם או על טעם שבגינו לא יוכלו הם להיפרע מן המשיבים היה ונזקים אלה ייגרמו ובהמשך יתקבל ערעורם. טענות המבקשים בעניין זה היו טענות כלליות בלבד, ואין די בהן כדי להרים את הנטל הכבד למדי הרובץ לפתחו של מי שמבקש סעד כאמור.

2.

אישור תכנית העבודה של חברת Rising Oil Ltd. (להלן: Rising ) – טענת המבקשים בכל הקשור לסעד זה היא כי ההחלטה על אימוץ תכנית העבודה שהוצעה על ידי Rising

היא החלטה בלתי הפיכה, שכן אם תאושר תכנית העבודה ויחל ביצועה "ברור" כי לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. להשקפתי לא די בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לעבר המבקשים. ראשית יצוין כי המבקשים לא הבהירו בבקשתם מדוע יהא זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, ובכל הכבוד הטענה שלפיה הדבר "ברור" – אינה מספקת. שנית, גם אם בסופו של יום תתקבלנה טענות המבקשים בעניין זה, לא עלה בידיהם לשכנע כי לא ניתן יהיה לפצותם בכסף בגין נזקים שייגרמו להם. ואדגיש כי אף אם אימוץ התכנית יגרור "בזבוז משאבים מיותר של סכומי עתק", כטענת המבקשים, אין נובע מכך כי נזק זה לא ניתן יהיה לרפא בהמשך (ממילא, למול זאת עומדת טענת המשיבים כי אם לא תתוקן הנזילה עד להכרעה בערעור לא ניתן יהיה להפיק נפט מקידוח זה, על העלות הכספית הגבוהה הכרוכה בכך). אדגיש כי המבקשים ציינו בבקשתם כי טענות המשיבים ביחס לנזקים הצפויים להם אם יינתן הסעד המבוקש נטענו בעלמא, מבלי שהוצגו ראיות לעניין זה. דא עקא, בשלב דיוני זה המבקשים הם שנדרשים לתמוך טענותיהם בתשתית ראייתית מתאימה, וכזאת לא נעשה על ידם.

3.

הפסקת המשא ומתן עם חברת Millennium Quest Pty Ltd. (להלן: Millennium ) – המבקשים סבורים כי ההחלטה על הפסקת המשא ומתן עם Millennium

היא בלתי הפיכה. לעניין זה טענו המבקשים בתמצות רב כי "ברור, כי אם יופסק המשא ומתן עם [ Millennium ], אין כל ערובה שניתן יהיה לחדשו בעתיד". גם טענה זו לא ראיתי לקבל. בדומה לבקשה הנוגעת למר גרניט, גם בקשה זו דומה במהותה לבקשה לצו עשה, ואין היא עומדת באמות המידה המקובלות לעניין זה. המבקשים לא מצאו לטעון כי לא ניתן יהיה לחדש את המשא ומתן בעתיד, אלא הסתפקו באמירה שלפיה "אין כל ערובה" שניתן יהיה לעשות כן בהמשך – כך שספק אם גם לשיטתם מדובר במצב שלא ניתן יהיה להשיב בהמשך לקדמותו. ממילא, אף אם הדבר לא יצלח – קרי: אם לא יחודש המשא ומתן, אם וכאשר – וייגרמו בשל כך נזקים למבקשים, לא הוכח כי אלה לא יוכלו להיפרע בהמשך מהמשיבים בדרך של פיצוי כספי, ככל שיתקבל ערעורם.

4.

פיטורי ד"ר סופרסטיין – בכל הקשור לבקשה זו נטען כי ההחלטה על פיטורי ד"ר סופרסטיין היא החלטה בלתי הפיכה, שצפויה לפגוע קשות לא רק בד"ר סופרסטיין עצמו ובפרנסתו אלא גם לגרום לשותפות לנזקים כבדים בשל אובדן הידע והניסיון שצבר, וזאת בעוד שלמשיבים לא ייגרם כל נזק אם ד"ר סופרסטיין ימשיך להיות מועסק בשותפות עד להכרעה בערעור. תחילה יאמר כי המשיבים ציינו כי למיטב ידיעתם ד"ר סופרסטיין טרם פוטר (אלא התקיים בעניינו שימוע בלבד), ואף בית המשפט קמא הדגיש כי טרם ניתנה החלטה על פיטוריו. מכל מקום, הטענות הנוגעות לנזקים שייגרמו לשותפות אינן מצדיקות היעתרות לסעד המבוקש שכן גם במקרה זה לא הוכח כי מדובר בנזקים בלתי הפיכים או במצב שלא ניתן יהיה להשיב לקדמותו. למעלה מכל אלה יצוין כי ספק בעייני אם יכולים המבקשים להתיימר לטעון בשמו של ד"ר סופרסטיין, אשר לא צורף לא להליך בבית המשפט קמא ולא להליך זה.

יוער כי ביום 4.11.2015 הוגשה על ידי המבקשים בקשה להוספת ראייה. לא ראיתי להיעתר לבקשה זו בשלב זה והיא תובא להכרעת ההרכב שידון בערעור. עוד במסגרת אותה בקשה עדכנו המבקשים כי התייתר הדיון בסעד שהתבקש על ידם הנוגע לתרשומות היועץ המשפטי.

נוכח כל המקובץ – הבקשה נדחית. הערעור ייקבע לשמיעה לפני הרכב כאמור לעיל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 25,000 ש"ח שיחולקו שווה בשווה בין המשיבים שהגישו תשובה לבקשה.