ע"א 7085/01 תיאודור בן זאב נ. אלגואטי עליזה

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון ולבטל את ההחלטה על מחיקת ההליך.

ההליך בכותרת נדחה בפסק דין מיום 25.2.02, לאחר שהמערער לא הפקיד ערבון במועד. בבקשה שבפניי, מבקש המערער לחדש את בקשתו לפטור מהפקדת ערבון, שנדחתה בהחלטה מיום 30.10.01, ולבטל את ההחלטה על דחיית ההליך.

לא ניתן לשוב ולעורר עניין זה עתה. המערער היה רשאי להגיש, בשנת 2001, ערעור על ההחלטה שלא פטרה אותו מהפקדת ערבון. מכל מקום, לאחר שלא עשה כן, ולא הפקיד ערבון, והערעור נדחה, הרי שנוצר מעשה בית דין, המונע את פתיחת הליך הערעור בשנית. במצב זה לא ניתן לשוב ולדון בשאלת הפטור מהפקדת ערבון, או להאריך את המועד להפקדתו. אכן, המשיבים היו רשאים להניח, כי לאחר פרק זמן של כשלוש שנים, בהם היה ההליך סגור, לא יוטרדו עוד בהליך ערעורי בעניין זה (ראו בש"א 10350/01 מור נ' פלסטיין פלנטיישנס בע"מ, פ"ד נו(1) 453).

לא נעלמה מעיני ההלכה המאפשרת ביטול החלטה על דחיית הליך באין הפקדת ערבון, אם הוכח צידוק סביר לאי הפקדת הערבון (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865). איני סבור, כי הלכה זו חלה בנסיבות עניין זה. המערער טוען כי לא הפקיד ערבון, על רקע מצבו הנפשי הקשה, אשר מנע ממנו, על פי הטענה, לקדם את ההליך שבכותרת. הוצגה תעודה רפואית המלמדת על קשיים של המערער עוד משנת 1994. קשיים אלה לא מנעו נקיטת הליכים שונים, ובהם הערעור שבכותרת, ואין בהם הסבר מדוע לא הופקד ערבון בשנת 2001, או לא ננקטו פעולות נוספות באותה שנה לעניין זה. יש לציין, בהקשר זה, כי המערער היה מיוצג. על רקע זה, לא אוכל לקבל את הטענה כי קשיים אלה מסבירים במידה מספקת את אי נקיטתה של כל פעולה מטעם המערער, משך שלוש שנים, במסגרת הערעור שבכותרת. על רקע זה יש גם ממש בטענה, כי לא הוצגו מסמכים רפואיים מזמן אמת, המלמדים על מצבו של המערער במועדים הרלוונטיים, ומהם ניתן ללמוד על צידוק סביר לכך שלא פעל כנדרש בקידום הליכי הערעור שבכותרת באותם מועדים.

יש להוסיף ולהעיר, כי בית המשפט שלח בשנת 2001 התראה לב"כ המערער על אי הפקדת הערבון. אין בפניי טענה ברורה כי התראה זו לא הובאה לידיעת המערער. גם לא הוגשה בשנת 2001 כל הודעה מטעם בא כוח המערער, המצביעה על כך שלא ניתן להביא את ההתראה לידיעת המערער. יוצא, כי עובר לדחיית ההליך באין הפקדת ערבון לא ננקטה בזמן אמת כל פעולה אשר היתה עשויה להביא להימנעות של בית המשפט מדחיית ההליך. באין כל טענה ברורה בפניי בשאלה מתי נודע למערער על ההחלטה על דחיית הערבון, ומדוע הוגשה הבקשה שבפני רק עתה, בחלוף כשלוש שנים לאחר שהערעור נדחה, לא אוכל להעתר לבקשה שבפניי, גם מבחינה זו.

במצב זה, כאשר קיימת בפניי תשתית רופפת לעניין הצידוק לאי הפקדת ערבון ולאי נקיטת פעולה מול בית המשפט, וכנגד זאת קיימת הסתמכות של המשיבים על כך שמשך פרק זמן ממושך של 3 שנים היה התיק סגור, הרי שבאיזון בין הצדדים, לא ניתן להעתר לבקשה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, אין צו להוצאות בבקשה זו.