ע"א 7102/01 חב' קוביק בע''מ נ. מיקרוסופט קופוריישן

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטת רשם.

1.ההחלטה נשוא הבקשה להארכת מועד ניתנה על ידי הרשם ב' אוקון ביום 8.8.01. בהחלטה זו, דחה הרשם בקשה של המבקשים להאריך מועד לצורך הגשת בר"ע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ע"א 2002/97 ובקשת רשות ערעור 20069/99).

2.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 10.9.01. נוכח האמור בתקנות 400 ו-529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין מחלוקת כי הבקשה הוגשה בתוך התקופה הקבועה בדין לצורך הגשת ערעור על ההחלטה האמורה של הרשם. הטעם שביסוד הבקשה נעוץ בהליכים שיזמו המבקשים, בבית המשפט המחוזי, ובהם עתרו לביטול פסק דינו. המבקשים טוענים, כי אם יצליחו בהליך שיזמו בבית המשפט המחוזי, יתייתר הצורך בערעור על החלטת הרשם, וכי בנסיבות אלה האינטרס של כל הנוגעים בדבר – המבקשים, המשיבה ובית המשפט – ייצא נשכר מהיעתרות לבקשה שבפניי.

המשיבה הותירה את העניין לשיקול דעתי. בד בבד עם עמדה זו, מציינת המשיבה כי בהחלטה נשוא הבקשה שבפניי נקבע על ידי הרשם כי בקשת הביטול שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי היא חסרת בסיס, וכי אין היא יכולה להכשיר מתן ארכה. המשיבה טוענת, כי במצב זה נגועה הבקשה שבפניי בכשל פנימי, המוביל לקריסתה.

3.דין הבקשה שבפניי להתקבל.

הבקשה הוגשה בתוך מסגרת המועדים להגשת ערעור על החלטת הרשם. בכל הנוגע לעיתוי הגשתה של הבקשה שבפניי, פעלו המבקשים בשקידה סבירה. הם העמידו את המשיבה על כוונתם לערער על ההחלטה האמורה. בשום שלב, על כן, לא רכשה המשיבה ציפיה ראויה להגנה כי המבקשים לא יבקשו להתקיף את החלטת הרשם. לעובדה זו משקל רב בהחלטה אם להעתר לבקשה (ראו החלטת הרשמת א' אפעל גבאי בבש"א 7464/95 השקעות דיסקונט בע"מ נ' ישקר בע"מ דינים עליון מא 644; בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל , פ"ד מ"ג(4) 22, בע' 26).

זאת ועוד, בלא לנקוט עמדה לעיצומם של ההליכים שנקטו המבקשים בבית משפט קמא, ברי כי היעתרות לבקשה שבפניי עשויה לחסוך הגשת ערעור על החלטת הרשם (השוו לעניין השקעות דיסקונט הנ"ל). הבקשה שבפניי משרתת, אפוא, את האינטרס של מניעת התדיינות אשר עשויה להתברר בדיעבד כבלתי נחוצה. איני סבור, כי יש טעם כלשהו לאלץ את המבקשים לנקוט בו זמנית בשני מסלולים דיוניים, כאשר עשוי להתברר בדיעבד כי אחד מהם היה מיותר. הן לצדדים, והן לבית המשפט, אינטרס למנוע הליכים מיותרים כאלה. זאת ועוד, המשיבה לא הצביעה על פגיעה כלשהי באינטרס שלה עקב היענות לבקשה, אשר עשויה להוות משקל נגד לשיקול היעילות הדיוני האמור. גם על רקע זה, נראה לי כי יש מקום להעתר לבקשה.

4.בשולי הדברים להיתיחס להתייחס לטענת המשיבה, כאילו הבקשה שבפניי לוקה בכשל פנימי. טענה זו מבוססת על עמדת המשיבה, לפיה הרשם אוקון קבע בהחלטתו כי אין יסוד לטעמים שביסוד בקשת המבקשים (היינו, הבקשה לביטול שהוגשה לבית המשפט המחוזי), ואין בה כדי להצדיק מתן ארכה. המשיבה טוענת, כי בנסיבות אלה משמעותה המעשית של הבקשה שבפניי אינה אלא עתירה לכך שאתערב בקביעות אלה של הרשם אוקון.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הרשם אוקון לא קבע, ולא התיימר לקבוע, דבר מה לעיצומם של ההליכים שננקטו על ידי המבקשים בבית המשפט המחוזי. עניין זה מסור, מעצם טיבו, לבית המשפט המוסמך בו ננקטו ההליכים האמורים. כל שנאמר בהחלטת הרשם אוקון הוא שההליך שנקטו המבקשים בבית המשפט המחוזי אינו בקשה לביטול אשר תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי חלה עליה. אין בהחלטתו קביעה לגופה של בקשת הביטול האמורה. ברי, כי תקנה 398א האמורה אינה רלוונטית לבקשה שבפניי. מכאן, כי קביעת הרשם אוקון אינה יכולה להשליך על הבקשה שבפניי, ואין בהחלטתי משום התערבות בקביעותיו או שינויין.

שנית, בכל הנוגע להיותם של ההליכים בבית המשפט המחוזי משום טעם להארכת המועד בבית משפט זה, הרי שנסיבות הבקשה שבפניי שונות תכלית השינוי מאלה שהיו בבסיס החלטתו של הרשם אוקון. על פי הקביעות שבהחלטה זו, המצב שנדון בהחלטה האמורה היה של איחור מצד המבקשים בנקיטת ההליך בבית משפט זה, וניסיון שלהם לקבל ארכה בבית משפט זה על יסוד הליכים שנקטו בבית המשפט המחוזי. אין לדברים אלה כל שייכות למצב הנדון בפניי, בו פעלו המבקשים בגדרי המועדים הקבועים בתקנות, ותכלית בקשתם היא למנוע את הצורך בהתדיינות כפולה, אשר עשויה להחסך. המצבים שונים לגמרי, וממילא גם מבחינה זו אין בהחלטתי ולו שמץ של התערבות בהחלטת הרשם אוקון.

סופם של דברים, דין הבקשה שבפניי להתקבל. המבקשים יעדכנו את בית המשפט בתוך 45 ימים מקבלת החלטה זו בהתפתחויות בבית משפט קמא. אין צו להוצאות.