ע"א 7102/01 חב' קוביק בע''מ נ. מיקרוסופט קופוריישן

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בבש"א 14432/01 מיום 21.11.01 בע"א 2002/97 וברע"א 20069/99, בה דחה בית המשפט קמא בקשה לביטולו של פסק דין בשני ההליכים המוזכרים (להלן: פסק הדין). פסק הדין נשוא ההחלטה ניתן ביום 2.5.01. כן מבוקש בפניי לאחד את בקשת הרשות לערער האמורה עם בקשת רשות לערער כנגד פסק הדין בשני ההליכים האמורים, אשר תוקן בהחלטה מיום 30.12.01 (בש"א 11680/01) (להלן: החלטת התיקון). בקשה זו מבוססת על ההנחה, שהמועד לתקיפת פסק הדין החל ביום 30.12.01, הוא מועד תיקונו.

1.כאמור, פסק הדין בהליך העיקרי בבית המשפט קמא (השופטת הניה שטיין ז"ל, ע"א 2002/97 ובר"ע 20069/99) ניתן ביום 2.5.01. ביום 21.5.01 הגישו המבקשים בקשה לתיקון טעות בפסק הדין. החלטת התיקון בבקשה זו נתקבלה ביום 30.12.01. הבקשה הנוגעת להגשת ערעור על פסק הדין שתוקן בהחלטה זו הוגשה ביום 14.1.02. אין מדובר בבקשה למתן ארכה, הואיל ועל פי גישת המבקשים אין הם זקוקים לארכה, שכן התיקון שנעשה בפסק הדין פתח מחדש את מירוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין.

2.בין לבין, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין בהליך העיקרי. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 21.11.01, שהומצאה למבקשים ביום 26.11.01. לגבי החלטה זו הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד ביום 20.12.01, (היינו, בתוך המועד לתקיפתה), שטעמה העיקרי היה איחוד הדיון עד אשר יפסוק בית המשפט קמא בבקשה לתיקון פסק הדין. לטענת המבקש, איחוד מועדי הגשת בקשת רשות הערעור, הן על ההחלטה הדנה בתיקון והן על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול, ייעל את הדיון.

3.השאלה העיקרית אשר יש לדון בה היא האם, כטענת המבקשים, החל מרוץ המועדים לתקופת פסק הדין ביום 30.12.01, הוא יום מתן ההחלטה המתקנת. תשובה שלילית לשאלה זו משמיטה את הבסיס מתחת לבקשות שבפניי, ומחייבת את דחייתן.

מן הבחינה המשפטית מבוססת עמדת המבקשים על הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984). הוראה זו קובעת, כי מקום בו "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת" כאמור בסעיף 81(א), "יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת".

סעיף 81 יוצא מנקודת הנחה, לפיה המועד לתחילת מירוץ הערעור על פסק הדין הוא מועד גיבושו הסופי של פסק הדין. "במקרה המתואר באותה הוראה משולב התיקון אל תוך החלטתו המקורית של בית המשפט, וברור הוא שלצורך מנין תקופת הערעור יש לראות את מועד התיקון כמועד מתן הפסק כדי שהערעור יתייחס לפסק המתוקן ולא לפסק המקורי." (דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל דינים עליון נח 285, בפיסקה 5(א) להחלטה). סעיף 81 אינו עושה לעניין זה כל הבחנות פנימיות לעניין מהות או נושא התיקון בו מדובר. גם תיקון שעניינו הוצאות או שכר טירחת עורך דין מביא לכך, שתחילתו של מרוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין כולו נדחה למועד מתן ההחלטה המתקנת את פסק הדין. בהקשר זה צויין, כי "אין למצוא בסעיף 81 כל סייג באשר לתוכנו או היקפו של ערעור המוגש לאחר תיקון פסק דין." (דברי כב' הרשם א' זולטי בע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי תאופיק עאצי , דינים עליון נח 111, בפיסקה 3 להחלטה).

4.בפי המשיבה טענות אחדות כנגד תחולתה של הוראת סעיף 81(ג) על נסיבות העניין. אדון בטענות העיקריות להלן.

5.המשיבה טוענת כי בקשת התיקון של פסק דינו של בבית משפט קמא הינה בקשת הבהרה של פסק הדין, ולא בקשת תיקון. טענה זו דינה להדחות. מעבר לאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, לא ניתנה בדין לבית משפט סמכות להבהרת פסק דינו, אלא במסגרת של בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 (רע"א ע"א 498/89 אבו חסן נ' בעלי 120 חלקים ואחרים דינים עליון לו 399, פיסקה 3). החלטת כב' הנשיא גורן להתיר את התיקון היא ללא ספק החלטה לפי סעיף 81. היא נסמכת על בקשת המבקש שכותרתה בקשה לתיקון טעות בפסק דין לפי סעיף 81. כותרתה, "צו" משמיעה כי פועלה האופרטיבי הוא של תיקון פסק הדין, כמבוקש. המדובר, אפוא, בהחלטה מתקנת לפי סעיף 81, ודין הטענה האמורה להידחות.

6.עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה לתיקון טעות בפסק הדין אינה נכנסת בגדרו של סעיף 81 לחוק, לפיו אם תוקן פסק הדין, יראו לעניין הערעור את מועד החלטת התיקון כמועד פסק הדין, זאת מאחר ותיקון טעות הסופר צריכה להיעשות תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה.

(א) אף טענה זו דינה להידחות. מרוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין מתחיל מיום ההחלטה בבקשת התיקון, ולא במועד מתן פסק הדין המקורי (סעיף 81(ג) לחוק). אשר למועד למתן ההחלטה בבקשה לתיקון, נכון שסעיף 81(א) לחוק קובע כי "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא תוך עשרים ואחר ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת ..." (וראו ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא , פ"ד לט (4) 433, 437). עם זאת, בספרות הובעה הדעה, כי ההוראה מתייחסת למועד הגשת הבקשה, ולא למועד ההחלטה כפי שעולה מן הפשט של ההוראה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995, עמ' 906). זו אף העמדה שאומצה בפסיקה מן העת האחרונה (ראו ע"א 4308/00 עספור נ' חורי פ"ד נה(3) 865, בפיסקה 4).

(ב) לכך יש להוסיף, כי לשון ההוראה אינה קובעת מה הדין מקום בו ניתנת לאחר חלוף 21 ימים. אין בה כל אמירה המסייגת את תוקפה מקום בו ההחלטה אמנם ניתנה לאחר המועד כאמור. על הוראות מסוג זה נקבע לא אחת, כי הן בבחינת "הוראה מנחה", אשר אי קיומן אינו מאיין בדרך כלל את הפעולה שבוצעה, גם אם נעשתה בחריגה מן המועד (ראו למשל בג"ץ 1755/90 ארגון בעלי מוניות ירושלים נ' שר התחבורה , פ"ד מד(2) 589, בפיסקה 4 לפסק הדין; ראו בג"ץ 188/63 בצול נ' שר הפנים , פ"ד יט(1) 337, 354). גם מבחינה זו, דין טענת המשיבה להידחות.

(ג) בנסיבות העניין שבפניי יש לדחות את טענת המשיבה מטעם נוסף. אין חולק כי הבקשה לתיקון הוגשה בתוך 21 ימים מקבלת פסק הדין על ידי המבקש. דומה, כי בנסיבות העניין התעכבה ההחלטה עקב נסיבות מצערות שאינן בשליטת מאן דהוא, הנוגעות לפטירתה בטרם עת של כב' השופטת שטיין ז"ל, אשר טיפלה בתיק. במצב זה, איני סבור כי יש לומר שהוראת ס' 81(א) הופרה, ועל כן איני רואה במועד בו ניתנה החלטת התיקון עילה לדחות את טענת המבקשים בדבר תחילת מירוץ המועדים להגשת הערעור.

7.(א) עוד טוענת המשיבה ביחס לסעיף 81(ג) הנ"ל כי בקשת התיקון נוגעת לטעות טכנית ושולית אשר אין לה כל חשיבות בנוגע ליכולתו של המבקש לערער על פסק הדין של השופטת שטיין ז"ל. לשם דיון בטענה זו, יש להביא את לשון ההחלטה המתקנת, אשר בה נאמר כך: "בעמוד 9 שורה 1 כתוב 'ההחלטה בבר'ע 26009/99' וצריך להיות 'ההחלטה בבר'ע 20069/99".

(ב) סעיף 81(א) לחוק קובע, כי "טעות" לעניין אותה הוראה הינה "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". הוראת הסעיף נוגעת לתיקון בעל אופי טכני. היא מסמיכה את בית המשפט לתקן טעות אשר נפלה בפסק דין או בהחלטה, הנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו, ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת ליבו ללא דעת (ע"א 769/77 מרדכי יוספוב נ' אסתר יוסיפוב , פ"ד לב(1) 667, 670). בד בבד, סעיף 81 לא נועד לאפשר תיקונים בפסק הדין שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש (עניין יוספוב הנ"ל, בעמוד 670; זוסמן בספרו הנ"ל, בעמוד 907). מטרת התיקון היא לבטא כהלכה את שהתכוון בית המשפט לבטא מלכתחילה, ולא להביא לשינוי מהותי בפסק הדין.

(ג) חרף הגבלת סעיף 81 לטעויות בעלות אופי טכני בלבד, התכלית העומדת ביסוד הארכה הסטטורית לפי סעיף 81(ג) הנ"ל היא לאפשר הגשת ערעור במועד בו מתעצב באופן סופי תוכנו של פסק הדין, בו משתלב התיקון לפי סעיף 81 (ראו עניין קריסטל

הנ"ל). כבר נזכר לעיל כי פועלו של סעיף 81(ג) הוא להאריך את המועד להגשת ערעור על כל פסק הדין של הערכאה הדיונית, אף אם התיקון מתייחס לנושא צדדי, כמו הוצאות או שכר טירחת עורך דין (עניין עאצי הנ"ל). עם זאת, על פי תכליתו סעיף 81(ג) נועד ליתן ארכה רק כאשר התיקון מוביל להשלמה של פער בעל משמעות מעשית בין מה שנכתב בהחלטה המקורית, לבין כוונת בית המשפט באותה החלטה. אכן, בהעדר תיקון בעל משמעות מעשית, ולו בעניין צדדי, אין כל טעם ענייני במתן הארכה הסטטוטורית.

יש להוסיף ולזכור בהקשר זה כי הארכה הסטטוטורית לפי ס' 81(ג) ניתנת לא כל אימת שמוגשת

בקשה לתיקון , כי אם כל אימת שנעשה בפועל תיקון. מכך עולה, כי הדגש בהוראה הוא על האפקט האופרטיבי אשר יש לתיקון על הערעור המוגש בעקבותיו. אף בכך יש כדי להוות טעם לדחיית עמדת המבקשים.

אכן, הגיונם של הדברים אינו מצדיק הארכת מועד סטטוטורית להגשת ערעור, כאשר תיקון לפי סעיף 81 אינו משנה דבר בעל משמעות כלשהי בתוכנו האופרטיבי של פסק הדין. טעויות כתיב זניחות חסרות כל חשיבות הן דבר שאינו נדיר. קשה לקבל, כי תכלית ההוראה היותה שטעויות כאלה, ודומות להן, יהוו קרש קפיצה לארכה הסטטוטורית, ומה גם ארכה בלתי מוגבלת בזמן, כאשר אין בהן כדי לשנות דבר וחצי דבר לעניין הגשת ערעור על פסק הדין, ולו בעניין שולי או צדדי בפסק הדין.

תוצאה פרשנית כזו אינה סבירה. היא עומדת בניגוד להנחה הפרשנית, כי אין תכלית חיקוק להביא לתוצאה בלתי סבירה (ראו ברק, פרשנות במשפט, חלק ג' פרשנות בחקיקה,

ירושלים, 1993, בעמוד 544). לפירוש כזה, לו טוענים המבקשים. אף אין עיגון בהסטוריה החקיקתית. המקרה שבפניי ממחיש עניין זה בצורה ברורה. השמטת ספרה בודדה כאחד המספרים שבפסק הדין היה, אמנם, טעות. ברם, טעות זו לא העלתה ולא הורידה דבר לעניין הגשת בקשת רשות לערער כנגד פסק הדין. טעות אמנם נפלה – אך לא טעות המשליכה, ולו באופן דחוק, על הגשת ערעור. אף כי ניתן לתקן טעות כזו במסגרת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, איני סבור כי הארכה הסטטוטורית, מכוח סעיף 81(ג) לחוק, חלה על פי תכליתה על מקרה מסוג זה.

8.ער אני לכך, כי פירוש זה לסעיף 81 אינו מעוגן בפסיקה קיימת. על רקע זה שאלתי את עצמי, האם יהא זה הוגן להחיל פירוש זה על המקרה שבפניי. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה כי לא תהא זו פגיעה בלתי מוצדקת במבקשים אם כך אעשה. המבקשים לא שינו מצבם לרעה על יסוד הפירוש להם הם טוענים עתה לסעיף 81(ג). הם לא המתינו, בבואם להשיג על פסק דין בית משפט קמא, עד להחלטה המתקנת, ופנו זה מכבר בבקשה לארכה (בש"א 5058/01) לשם הגשת בקשת רשות לערער, אף שהגישו קודם לכן את בקשת התיקון. במצב זה, לא שינו המבקשים לרעה את מצבם על יסוד הפירוש לו הם טוענים לסעיף 81(ג). גם לא ניתן לומר, שמדובר בשינוי בדיעבד של כללי המשחק, הפוגע במבקשים. על כן, אין מבחינה זו מניעה להחיל, אף על מקרה זה, את הפירוש התכליתי לסעיף 81(ג), עליו עמדתי לעיל.

התוצאה

לפיכך, אני קובע כדלקמן:

(א) המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי חלף, ואין עוד מקום להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, חרף החלטת התיקון.

(ב) המבקשים ויתרו על אפשרות ערעור על החלטת כב' הרשם אוקון בבש"א 5058/01 (אשר סירב ליתן לו ארכה לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין בית המשפט המחוזי) על יסוד הנחה מוטעית בדבר המצב המשפטי לעניין החלטת התיקון. במצב זה, אני סבור כי עומדת להם, לכל הפחות, טענה לטעם מיוחד למתן ארכה (אשר ממילא ניתנה להם בבש"א 7102/01) לצורך הגשת ערעור על החלטת כב' הרשם אוקון. אם רצונם בכך, יוכלו לערער על אותה החלטה תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו.

(ג) המבקשים פנו במועד לבית משפט זה בבקשה לארכה לצורך הגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא מיום 21.11.01 (החלטת אי הביטול). במצב זה, יש לאפשר להם להגיש, אם רצונם בכך, בקשת רשות לערער על החלטת הביטול, תוך 15 ימים מקבלת החלטה זו.

(ד) אם וככל שתתבקש תשובתה בתיק בקשת הרשות לערער שייפתח כאמור בסעיף 2 הנ"ל, המשיבה תפקיד בתיק יפויי כוח לבאי כוחה, כמקובל, ובהתאם לתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. איני ראה מקום לסעדים נוספים לעניין זה, ואף לא כיוונתי לסעדים החורגים מכך בהחלטתי מיום 29.11.01, אליה מפנים המבקשים לעניין זה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.