ע"א 7124/10 שולי (שולמית) סיבוני נ. דארנא דארכום בע"מ

ההליך שבכותרת הוא ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שבו נדחתה על-הסף תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים "תוך מתן אפשרות לתובעת [המערערת] לנקוט הליכים מתאימים בערכאה שתהלום אותם, אשר מכל מקום לא תהיה בית המשפט המחוזי (או השלום)". לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך. בבקשה נטען כי מצבה הכלכלי של המערערת קשה; כי אם ייפסקו הוצאות לחובתה ניתן יהיה לקזזן בעתיד במסגרת הליכים המתנהלים בין המערערת לבין המשיב 3 בבית הדין הרבני; וכי הערעור אינו מורכב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי לנכון לפטור את המערערת מאגרה ומערבון. המערערת עומדת בבקשתה על זכות הגישה לערכאות – ואכן זכות זו חשובה היא עד מאד. אולם אין זו זכות מוחלטת. אל-מול הזכות הזו ניצבים אינטרסים אחרים, חשובים אף-הם. כך, חובת תשלום האגרה נועדה לשרת מטרות ציבוריות-כלליות ובהן סיוע במימון השירות המשפטי שהמדינה מעניקה לאזרחים, ויצירת הרתעה מפני הגשת תביעות-סרק. חובת הפקדת העירבון לעומת זאת נועדה להגן על האינטרס של המשיב – הנגרר להליך נוסף לאחר שכבר זכה בערכאה הקודמת – בהבטחת יכולתו המעשית לגבות הוצאות שייפסקו לזכותו בהליך הערעור. אכן, למשיב בערעור אינטרס של-ממש כי יופקד עירבון שיגן עליו מפני חסרון כיס, הטרדה ובזבוז משאבים של זמן ושל נפש. האיזון בין האינטרסים הללו בא לידי ביטוי באמות המידה שנקבעו למתן פטור מאגרה ומעירבון: הוכחת היעדר יכולת כלכלית, וכן התרשמות לכאורית של בית המשפט כי ההליך מגלה עילה (לעניין האגרה) וכי סיכוייו טובים (לעניין העירבון).

בענייננו, ער אני לטענות שהעלתה המערערת לגבי מצבה הכלכלי, ולדפי חשבון הבנק שצירפה המצביעים על יתרות חובה בשיעורים לא מבוטלים. עם זאת, דפי החשבון מצביעים על נתונים נוספים ובהם הוראת קבע לחסכון (בסכום חודשי של 1,200 ₪), הלוואות והעברות בסכומים משמעותיים, וחיובים ניכרים בכרטיסי אשראי. לאחר עיון בחומר שלפניי אין בידי לקבוע כי נפרסה תמונה מלאה וברורה לגבי רמת החיים של המערערת, ולא צורפו, למשל, חשבונות שוטפים. זאת ועוד, בבעלותה של המערערת מצוי עסק (בית הספר לקופירייטינג בע"מ), ולמעט דפי חשבון בנק לא הוגשו דו"חות ומסמכים לגבי מצבו. עוד עולה מן הבקשה כי המערערת נטלה הלוואות הן מגופים פיננסיים הן מסביבתה הקרובה (ומנגד העבירה לאחותה בחודש יולי סכום של 100,000 ₪). לדבריה, היא נטלה הלוואה גם כדי לממן את שכר טרחת עורכי דינה. על רקע זה, אין לפניי תשתית שממנה עולה כי אין באפשרותה של המערערת להסתייע בבנק או בקרובים ובמכרים לצורך גיוס סכום העירבון. לבסוף אציין כי החלופה המוצעת על-ידי המערערת – הכללת ההוצאות שייפסקו (אם ייפסקו) בהתחשבנות שתיעשה ביום-מן-הימים בהליך משפטי אחר – אינה שוות ערך להפקדת עירבון במזומן או בערבות בנקאית, וממילא בעל-דין המבקש חלופה כזו נדרש לעמוד באותם התנאים הנדרשים לצורך קבלת פטור מעירבון.

לאור האמור, אין מקום במקרה זה לפטור את המערערת מתשלום אגרה. אשר לערבון, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות והטענות, ואת מהות ההליך והיקפו, החלטתי להעמיד את סכום העירבון על סך של 10,000 ₪. האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך או יידחה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.