ע"א 7150/15 אורי שרם נ. יורם צברי

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע המתייחסת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.9.2015 (ת"א 17460-05-12, השופט א' קיסרי ), שבו ניתן למשיב סעד של מתן חשבונות.

2.

הצדדים היו שותפים בשותפות (בלתי רשומה) שניהלה משרד עורכי דין (להלן: המשרד ). בשנת 2011 הגיעו יחסי השותפות לקצם. הצדדים נחלקו ביניהם ביחס לאופן החלוקה של תיקים שטופלו במשרד ושל שכר הטרחה שמגיע בגינם לאחר פירוק השותפות. על רקע זה הגיש המשיב תביעה נגד המבקש לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי דחה בעיקרה את תביעתו של המשיב. יחד עם זאת, הוא קבע כי המשיב זכאי לסעד של מתן חשבונות בכל הנוגע לשכר הטרחה בגין תיקים מסוימים שטופלו במשרד במועד הפירוק (תיקים שכונו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי "התיקים הקיימים"). סעד זה, כך נקבע בבית המשפט המחוזי, נובע מחובת האמון שחבים זה לזה הצדדים לשותפות.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעורו תוקף המבקש את חיובו במתן חשבונות כלפי המשיב. לחלופין, הוא טוען כי ככל שהמשיב זכאי לסעד כאמור, הרי שהוא מוגבל לתיקים מסוימים בלבד, ולא לכל "התיקים הקיימים".

5.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי דחה בעיקרה את תביעתו של המשיב על כל רכיביה. בנוסף על כך, טוען המבקש, כי המשיב לא כלל בתביעתו את הסעד שניתן לו, ומכאן שלא היה מקום לפסוק אותו לזכותו. עוד טוען המבקש כי דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע תייתר, למעשה, את הערעור שהגיש. זאת, בשים לב לכך שהערעור נסב על עצם מתן החשבונות למשיב. אם יינתן צו למתן חשבונות, כך נטען, עוד בטרם יישמע הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את הדברים לקדמותם אף אם הערעור יתקבל. המבקש טוען כי מתן החשבונות יחשוף בפני המשיב נתונים שהוא לא מעוניין לגלותם לצדדים שלישיים.

6.

בהחלטתי מיום 25.10.2015 ניתן צו לעיכוב ביצוע ארעי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, המשיב התבקש להגיש תגובה לבקשה.

7.

בתגובתו מיום 8.11.2015 טוען המשיב כי אין לקבל את הבקשה. הוא מצביע על כך שהשותפות פורקה כבר בשנת 2011, וממועד זה הוא טרם זכה לקבל מידע או כספים ביחס לחלקו בנכסי השותפות. לשיטתו של המשיב, יש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו. כמו כן, המשיב טוען כי הנזק שייגרם למבקש בגין מתן החשבונות, ככל שייגרם, אינו בלתי הפיך. זאת, מאחר שמתן החשבונות הוא רק שלב בדרך לקבלת סעדים כספיים שעניינם חלקו של המשיב בשכר הטרחה בגין הטיפול בתיקים הרלוונטיים. לבסוף, לשיטת המשיב סיכויי הערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים. הוא טוען שזכאותו למתן חשבונות מבוססת בדין, וכי טענותיו של המבקש בערעור ביחס לשלילת זכאותו נטענו בעלמא.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל. מסקנה זו מתבקשת לנוכח בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים, אשר נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. אכן, כפי שטוען המבקש, קיים חשש ממשי כי אם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע הדבר ייתר את שמיעת הערעור. אם יתקבלו טענותיו של המבקש בערעור (ואינני נוקטת עמדה ביחס לכך), לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לאחר שהחשבונות כבר הועברו לידי המשיב (ראו: ב"ש 646/82 כהן נ' הלחמי , פ"ד לו(4) 15, 18-17 (1982); ע"א 8612/14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברנץ (3.2.2015)). אכן, חלף זמן לא מבוטל ממועד פירוקה של השותפות, אך לא התרשמתי שעיכוב נוסף עד להכרעה בערעור, לפרק זמן מוגבל, יגרום למשיב לנזק שאינו ניתן לתיקון. ניתן להוסיף, כי בענייננו אין אמנם מחלוקת ביחס לקיומה של שותפות בין הצדדים, אולם לכל הפחות קיימת מחלוקת ביחס להיקף התיקים שעליהם חל הצו למתן חשבונות (השוו: ע"א 179/05 שיף נ' באדר (14.2.2005)). בנסיבות אלה, שבהן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אחד הצדדים, קיימת הצדקה למתן עיכוב ביצוע, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

9.

בשולי הדברים אעיר כי לא נדרשתי בהחלטתי זו לסוגיות דיוניות נוספות אשר לא התעוררו על-ידי מי מהצדדים וממילא לא נדרשו לצורך הכרעה בבקשה דנן.

10.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור. המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך של 2,500 שקל.