פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7300/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ת :
אגודת השומרים בע"מ
נגד
המשיב
ה :
דחפורי הבקעה בע"מ
ערעור פסלות שופט
על החלטתו של בית משפט
השלום
בבת-ים מיום 5.11.98 בת.א. 2596/97
בש"א
2029/98, שניתנה על ידי כבוד השופט
דן
מור
ובקשה
לעיכוב הליכים
בשם
המערערת: עו"ד ע' דרדיקמן
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבת-ים
מיום 5.11.98 (כב' השופט דן מור), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין
בעניינה של המערערת.
2. המערערת נתבעה לדין בבית משפט השלום בבת-ים על
ידי המשיבה. בכתב התביעה נטען, כי המערערת אחראית לנזקים שנגרמו לכלי הנדסי שהיה
של המשיבה, שנפרץ ולבסוף נגנב. זאת, על יסוד שירותי שמירה שהיתה המערערת אמורה
לספק כנדרש למשיבה (כך נטען). המערערת הגישה כתב הגנה, בו הכחישה את מרבית הטענות
שיוחסו לה.
3. ביום 4.11.98 התקיים בפני בית המשפט דיון קדם
משפט. המערערת טוענת, כי במהלך דיון זה נשאלה המערערת "היכן ההסכם"
(כאשר הכוונה להסכם שנחתם כביכול בין המערערת לבין מע"צ לעניין השמירה באתר
בו עבדה המשיבה). משהשיב בא כוח המערערת כי ההסכם אינו ברשותו, כך נטען, התריס
בפניו בית המשפט כי "אתם שודדים" ו"אתם רשלנים". על כן ביקשה
המערערת את פסילתו של בית המשפט מלישב בדין בעניינה.
4. בהחלטתו מיום 5.11.98 דחה בית המשפט את הבקשה.
בהחלטה צויין, כי המילים "אתם שודדים" לא נאמרו כלל כגנאי למערערת, אלא
נאמרו דברים בנוסח הבא (בקירוב): "אלו שלוקחים על עצמם האחריות לשמירה באתר,
ומקבלים על כך שכר, וכשנגנב הציוד מהאתר מסרבים לשאת בחבותם, מתנהגים
כשודדים". אשר לדברים שנאמרו ולפיהם המערערת הינה רשלנית, הוסיף בית המשפט,
כי נוכח ההכחשה הסתמית של טענה זו על ידי המערערת בכתב הגנתה, והיעדר פירוט בעניין
זה, נשמעה הטענה בעניין זה "חלולה". בית המשפט הדגיש, כי כל שהיה בדברים
אלו הוא ביקורת על כתב ההגנה ולא הבעת עמדה בגוף המחלוקת. מטעמים אלה, נדחתה הבקשה
לפסילה.
5. על החלטה
זו מונח בפני ערעורה של המערערת. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה לפיה קמה, בדברים שנאמרו, עילה לפסילתו של בית המשפט מלישב בדין. לערעור צורף גם תצהיר ממנו עולה, כי הביטוי "אתם שודדים" נאמר בלא כל משפט לפניו או לאחריו אלא ישירות למערערת. מטעמים אלה, נטען בפני, כי ברור הוא כי בית המשפט גיבש עמדה בגוף המחלוקת שבתיק זה טרם שמיעת התיק לגופו וחרץ עמדתו באשר לגורל ההגנה. מטעם זה, כך נטען, יש לפסול את השופט מלישב בדין.
6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערת, נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. טענתה העיקרית של המערערת הינה כי בית המשפט גיבש עמדתו בהליך המתנהל בפניו. עיון בחומר שבפני אינו מבסס תשתית לקביעה מעין זו (והשווה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כב' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, 605). גם אם דעתה של המערערת לא נחה מסגנון התבטאותו של בית המשפט, הרי שלא זהו המבחן לפסילת השופט מלישב בדין. המבחן הוא אובייקטיבי. בשלב זה של ההליך, בו טרם נשמעו עדויות וכל שעמד בפני בית המשפט הוא כתבי טענות, לא ברור הוא היסוד לטענת המערערת, לפיה גובשה דעה נחרצת בעניינה המקימה, באופן אובייקטיבי, חשש ממשי למשוא פנים. אכן, מקובל עלי כי ראוי היה לו נקט בית המשפט בלשון אחרת, הן לעניין אחריותה של המערערת והן לעניין עמדתו הכללית לעניין אחריות שומרים במצב מעין זה. אולם, משעה שברור הוא כי הדרך פתוחה בידי המערערת לשכנע את בית המשפט בצידקת עמדתה, לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט מלישב בדין. למותר לציין, כי אין בהחלטתי זו הבעת עמדה לעניין גוף כתבי הטענות שהוגשו בתיק זה, ובכלל זה כתב הגנתה של המערערת. על כן, דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים.
ניתן היום, י"ח בטבת התשנ"ט
(6.1.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98073000.
A01
/דז/