ע"א 7306/19 אילנה פתחי נ. יוסי ארבוב

ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בחולון ( ד' קציר-ברין ) (להלן: המפקחת ) מיום 27.10.2019 שלא לפסול עצמה מלדון בתיק 4/250/2017.

1.

עניינו של ההליך נושא הערעור דנן הוא סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף המורכב משני אגפים (להלן: הנכס ). המערערים הם בעליהן של הדירות באגף המערבי של הנכס והמשיבים הם הבעלים של הדירות באגף המזרחי. ביום 16.7.2017 הגישו המערערים תביעה למפקחת למתן סעד הצהרתי אשר ימנע מן המשיבים לבצע עבודות באגף המזרחי מכוח היתר בנייה שניתן להם. במהלך ניהול התביעה לפני המפקחת העלו המערערים טענה נוספת ולפיה הבנייה המתוכננת עולה כדי הסגת גבול ופלישה לשטח המשותף (להלן: טענת הפלישה ). בהחלטה שהתקבלה במסגרת דיון הוכחות מיום 19.12.2018 קבעה המפקחת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן הטענה הנ"ל לא הוזכרה בכתב התביעה ולא הוגשה מטעם המערערים בקשה לתיקונו. עוד קבעה המפקחת כי בהינתן השלב שבו מצוי ההליך אין מקום לתיקון כתב התביעה. המערערים הגישו ביום 27.1.2019 בקשה לתיקון כתב התביעה, וזו נדחתה על ידי המפקחת ביום 30.1.2019. זאת, בין היתר, לנוכח הכרעתה הקודמת בעניין זה, בשל המועד שבו הוגשה הבקשה ובשים לב לכך שהצורך בתיקון כתב התביעה הובהר למערערים טרם פתיחת שלב ההוכחות. בחלוף כשלושה חודשים וחצי, ביום 14.5.2019, ניתן פסק דינה של המפקחת אשר דחה את תביעת המערערים. במסגרת פסק הדין התייחסה המפקחת גם לטענת הפלישה, בציינה כי "מלבד העובדה שמדובר בהרחבת חזית [...] ספק בעיני אם טענה זו – אפילו הייתה מוכחת היה בה כדי להצדיק מניעת מימוש הבנייה בידי הנתבעים". בהמשך נימקה המפקחת את הטעמים העומדים ביסוד קביעתה כעולה מן הראיות שהוצגו בהליך לרבות מיקומו והיקפו של השטח אליו מתייחסת טענת הפלישה, התנהלות התובעים ביחס אליו במשך השנים, העובדה כי עיון בתכנית מעלה כי לא מתוכננת בשטח בנייה וכן לנוכח החשיבות שבחיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה. עם זאת, המפקחת הדגישה כי "מכל מקום, ולמען הסר ספק, אדגיש כי אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותם של התובעים לעתור בעתיד בהליך נפרד בעניין הסגת הגבול הנטענת שאז תיבחנה טענותיהם לגופן".

2.

המערערים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על החלטת המפקחת לדחות את בקשתם לתיקון כתב התביעה וכן על הכרעתה במכלול. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי בקבעו כי נפל פגם דיוני בהליך שהתנהל בפני המפקחת, אשר דחתה את בקשת המערערים לתיקון כתב התביעה מבלי שהונחה בפניה תגובתם לתשובת המשיבים לאותה בקשה. על כן נקבע כי פסק הדין מיום 14.5.2019 מבוטל והדיון הוחזר לפתחה של המפקחת לשם קבלת תגובת המערערים ולהכרעה מחודשת (עש"א 54079-05-19 פתחי נ' ארבוב (10.7.2019)).

3.

על רקע זה הגישו המערערים ביום 5.9.2019 בקשה לפסילת המפקחת שבה טענו כי היא הביעה עמדה נחרצת בסוגיית תיקון כתב התביעה, כמו גם ביחס לטענת הפלישה. ביום 27.10.2019 דחתה, כאמור, המפקחת את הבקשה בהחלטה קצרה. נקבע כי עיון בפסק הדין מעלה שהעמדה שננקטה בנושא הפלישה היא לכאורית בלבד ועל כן אין יסוד לטענה כי דעתה "ננעלה". זאת, בפרט בשים לב לכך שבפסק הדין נקבע מפורשות כי עומדת למערערים הזכות להגיש תביעה בעניין הסגת הגבול.

4.

מכאן הערעור דנן בו טוענים המערערים כי המפקחת למעשה "ננעלה בדעתה"

שלא לאפשר את תיקון כתב התביעה לנוכח השלב שבו היה מצוי ההליך. לכן, לטענתם, הסיכוי שתשקול בנפש חפצה את בקשתם בחלוף פרק זמן נוסף הוא מזערי. המערערים אף הלינו על כך שהמפקחת לא התייחסה לטענה זו בהחלטה שלא לפסול עצמה. המערערים מוסיפים כי אף אם תתקבל בקשתם לתיקון כתב התביעה, העמדה הנחרצת שהביעה המפקחת באשר לטענת הפלישה מעידה כי היא אינה פתוחה עוד לשכנוע.

5.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות (לענין סמכותי לדון

בערעור

על

החלטת

המפקחת שלא

לפסול עצמה מלדון בעניין מסוים, ראו ע"א 5086/07 פולק נ' בן מאור , פסקה 4 והאסמכתאות שם (7.2.2008)). באשר לטענת המערערים ולפיה המפקחת "נעולה בדעתה" ואינה פתוחה לשכנוע בעניין הבקשה לתיקון כתב התביעה – לא מצאתי כי היא מקיימת את התנאים להורות על פסילת המותב. כידוע, העובדה שהמפקחת דנה והכריעה בהליך מסוים אין בה לבדה כדי לפסול אותה מלשוב ולדון באותו עניין, אם הובא בשנית לפניה בעקבות התערבות ערכאת הערעור, ועל הטוען לפסילתה להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו ע"א 645/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (12.2.2019)). חשש כאמור לא הוכח בענייננו. בהחלטתה בעניין דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה ציינה המפקחת כי זו התקבלה "בשים לב למכלול נסיבות ההליך", וברי כי משעה שיגישו המערערים את תגובתם לתשובת המשיבים עשויות לעמוד בפני המפקחת טענות חדשות שהיא טרם נדרשה אליהן, וממילא טרם הכריעה בהן. על כן, לא מצאתי כי עומדת בפני המערערים כל מניעה לנסות ולשכנע את המפקחת בצדקת טענותיהם בהקשר זה.

6.

טענות המערערים הנוגעות להכרעת המפקחת בנושא הסגת הגבול אף הן אינן מקימות עילת פסילה. עיינתי בקביעות המפקחת בפסק הדין מיום 14.5.2019, ולא מצאתי כי יש בהן כדי להעיד שדעתה של המפקחת בהקשר זה "ננעלה". אכן, טוב היה אלמלא העירה המפקחת את שהעירה לעניין טענת הפלישה, אך יש לזכור כי הדברים נאמרו באופן לכאורי מבלי שהתקיים בעניין זה הליך הוכחות, מבלי שהובאו מלוא הראיות לעניין זה על ידי הצדדים וממילא מבלי שההכרעה בטענה זו נדרשה לצורך הכרעה בהליך שהתנהל בפני המפקחת (השוו ע"א 645/19 פלוני נ' פלוני (12.2.2019)). לעומת זאת, בהחלטתה בבקשת הפסלות הבהירה המפקחת כי דעתה אינה "נעולה" – עובדה אשר נושאת משקל בהחלטה לדחות את הערעור. מסקנה זו אף נתמכת בקביעתה בפסק הדין כי אין באמור בו "כדי לגרוע מזכותם של התובעים לעתור בעתיד בהליך נפרד בעניין הסגת הגבול הנטענת שאז תיבחנה טענותיהם לגופן " . יתרה מכך, אחד הסעדים שהתבקשו על ידי המערערים בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי היה כי הדיון יוחזר למפקחת לצורך שמיעת ראיות לעניין טענת הפלישה. בנסיבות אלו, טענתם בשלב זה ולפיה יש לפסול את המפקחת מלדון בעניין זה מעוררת קושי.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתה של המפקחת מלדון בתביעה.

הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.