פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7369/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
אליהו
איצחייק
נגד
המשיבות
:
1.
קרמר לרה
2. קרמר אלנה
ערעור פסל
ות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה בבאר-שבע, מיום 27.5.2001,
בתמ"ש
1070/99 ובתמ"ש 1073/99, שניתנה
על
ידי כבוד סגן הנשיא פנחס אסולין
בשם
המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע (סגן הנשיא פ' אסולין) מיום 27.5.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתמ"ש 1070/99 ובתמ"ש 1073/99.
1.בין המערער לבין המשיבות - גרושתו ואמה - מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בבאר השבע, ובהם הליכים הנוגעים לבקשת המשיבות למתן צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א1991-, ולבקשת המערער לקביעת הסדרי ראיה בינו לבין בתם הקטינה של בני הזוג. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבות ונתן צו האוסר על המערער להיכנס לבית מגוריהן. תוקפו של הצו הוארך מעת לעת, ובחלוף שנה פנו המשיבות לבית המשפט בבקשה להארכה נוספת של תוקף הצו. בהחלטתו מיום 31.12.98 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבות, תוך שהוא קובע כי לא ניתן להאריך את תוקפו של צו ההגנה מעבר לשנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, וכי "רווח והצלה באו לקטינה בדרך של הפעלת הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-". כן אסר בית המשפט על המערער לקחת לרשותו את הבת הקטינה.
2.ביום 1.4.01 הגיש המערער בקשה לפסילת שופט. בבקשתו טען המערער כי החלטת בית המשפט מיום 31.12.98 בעניין מתן צו הרחקה כנגדו אינה מנומקת, ניתנה תוך התעלמות מתסקירי פקידי הסעד, וכי הצו ניתן מבלי שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק. כן טען המערער, כי השימוש בביטוי "רווח והצלה" מעיד על קיומו של חשש למשוא פנים מצד בית המשפט. עוד טען המערער כי בדיון שהתקיים חש בעוינות מצד בית המשפט וניכר היה כי בית המשפט רוכש חוסר אמון לדבריו. לבסוף נטען, כי בבקשה למתן צו הגנה ציטטה המשיבה דברים שאמר המערער על השופט, ובהם גידופים שהשמיע, כביכול, כלפי השופט, מה שתרם ליצירת עוינות בינו לבין השופט. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי את השגותיו של המערער על החלטת בית המשפט היה עליו לטעון במסגרת ערעור על ההחלטה, וכי אין יסוד אובייקטיבי לקיומו של חשש למשוא פנים.
3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 27.5.01, דחה את בקשת הפסילה בקובעו שחלק מטענות המבקש הן טענות שמקומן להישמע בפני ערכאת הערעור ואינן יכולות להוות בסיס לפסילת שופט. באשר לטענת העוינות מצד בית המשפט שהעלה המערער, קבע בית המשפט כי אין לטענה זו כל בסיס, וכי אין באף מן הטענות שהעלה המערער כדי לבסס קיומו של חשש למשוא פנים. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי בית המשפט התעלם מזכותו האלמנטרית להיפגש עם בתו הקטינה.
4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. חלק ניכר מטענות המערער מופנה כנגד החלטת בית המשפט מיום 31.12.98. אפילו אתעלם מן השיהוי הרב המונע העלאת טענות אלו כיום (וראו לעניין זה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וכן ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)), הרי כפי שנפסק לא פעם, הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפשר שעל פי ראייתו של המערער (אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין) נוצר חשש, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער אינה מעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפיו (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250).
5.באשר לתחושת העוינות שחש המערער מצד בית המשפט, הרי שלא אחת נפסק כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"א 9281/00 ועד הורי הילדים בכפר עמית ג.י.א. נ' חבצלת
(לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760; ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 446, 558). במקרה זה, לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בתחושתו הסובייקטיבית של המערער בדבר עוינות מצד השופט או כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.
מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור.
ניתן היום, ו' בכסלו התשס"ב
(21.11.2001).
ה
נ ש י א