פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7397/10 - ג'
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המערער:
שלומי אוחיון
נ ג ד
המשיבים:
1. קיבוץ להבות הבשן
2. עיריית קירית שמונה
בקשה למחיקת הערעור שכנגד
החלטה
מונחת לפניי בקשתו של המערער – הוא המשיב שכנגד – למחיקת הערעור שכנגד (או סעיפים הכלולים בו) מחמת חריגה מן העניינים שהועלו במסגרת הערעור העיקרי.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
כלל הוא כי ניתן להגיש ערעור שכנגד רק לגבי אותם עניינים שבהם נוגע הערעור העיקרי. זו "דרישת הזיקה" או "דרישת ההקבלה" בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד, התוחמת את היקף פריסתו של האחרון בהתאם למסגרת שהותוותה בראשון. "דין הוא, שזכות זו [להגיש ערעור שכנגד – ג' ש'] לא תהא כלפי כל עניין שלבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו – שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).
הדין בעניין זה פורט וחודד בפסק-דינו של כבוד הנשיא מ' שמגר בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991):
הערעור שכנגד - שפניו לשינויה של ההכרעה - שונה מהודעת הערעור הרגילה; זו האחרונה יכולה להיות מופנית נגד כל שנפסק בבית משפט קמא, מבחינת התוצאה או מבחינת ההנמקה. הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי.
כבוד הנשיא שמגר התייחס באותה פרשה למקרה המיוחד של הגשת ערעור שכנגד בעניין החבות לאחר שהערעור העיקרי נסב על גובה הפיצוי בלבד. וכך קבע:
כדי להמחיש את האמור לעיל ניתן לעמוד על משמעות הדבר בתביעת נזיקין. הדיון בקביעת קיומו של אשם ובמקרה של תשובה חיובית לשאלה זו הדיון בראשי הנזק ובסכום הפיצויים, הם מסגרת אחת מבחינת הפסיקה.
ההחלטה בדבר קביעת האשם איננה פסק דין חלקי אלא נדבך או רובד ראשון בדיון בתביעה הנזיקית אשר עליו בנויות יתר המסקנות, לרבות אלו בעניין הפיצויים. על כן, אם הוגש ערעור בעניין הפיצויים (בלבד) יכול הערעור שכנגד להיות מופנה גם נגד קביעת האשם, למרות שהערעור הראשי לא עורר אף נקודה בסוגיה זו. הטעם לכך הוא שקביעת האשם המובאת באותו פסק דין היא התשתית של ההכרעה השיפוטית, אשר רק על יסודה ניתן היה לחייב את המשיב בתשלום פיצויים. לשון אחרת, קביעת האשם והפיצויים הם חלק מאותו עניין.
סבורני כי דברים אלה יפים גם למקרה שלפנינו. הדיון בבית המשפט המחוזי פוצל: תחילה נדונה שאלת החבות, ומשנקבעה אחריותו הנזיקית של המשיב (המערער שכנגד) בהחלטה מיום 26.2.2008, נתקיים דיון בשאלת הנזק שנחתם בפסק-הדין מיום 12.8.2010. הערעור העיקרי נסב על פסק-הדין מיום 12.8.2010, ואילו הערעור שכנגד נוגע הן בהחלטה לגבי החבות מיום 26.2.3008 הן פסק-הדין מיום 12.8.2010. לאחר עיון בחומר שבתיק, ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים באספקלריה של הפסיקה העוסקת בהיקפו של ערעור שכנגד, באתי לכלל מסקנה כי בענייננו הערעור והערעור שכנגד סבים-הולכים סביב אותו עניין, ועל כן, אין להורות על מחיקת הערעור שכנגד או על סעיפים הכלולים בו.
הבקשה בעניין זה נדחית אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה שלפניי בסכום של 1,000.
ניתנה היום, כ' בטבת תשע"א
(27.12.2010).
גיא שני
ר ש ם