פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7437/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערערת:
מרים איתנה מכמל
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד תמר פיינברג
ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) מיום 1.10.14 בפש"ר 059705-05-13
בשם המערערת"
בעצמה
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) בפש"ר 59705-05-13 מיום 1.10.14, במסגרתה הוכרזה המבקשת כפושטת רגל, ומונתה המשיבה כנאמנת על נכסיה.
רקע והליכים קודמים
ב.
המבקשת, שאינה מיוצגת, פנתה ביום 30.5.13 לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתה כפושטת רגל, וזאת לאחר שננקטו כנגדה הליכי הוצאה לפועל בשל חובות שיצרה כלפי מספר נושים. בעקבות בקשה זו ונוכח הסכמת המשיב, ביום 22.7.13 נתן בית המשפט המחוזי צו כינוס נכסים אשר קבע, בין היתר, כי: יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשת; המשיבה תמונה כמנהלת מיוחדת לנכסי המבקשת; על המבקשת יוטל תשלום חודשי לקופת הכינוס; המבקשת תגיש דוחות דו-חודשיים למשיבים וכן יוטל עליה צו עיכוב יציאה מן הארץ. כן נקבע דיון בבקשת המבקשת להכרזתה כפושטת רגל, ליום 10.9.14. בדיון לא הופיעה המשיבה בשל מחלה, אולם המשיב מסר מטעמה, כי היא ממליצה על מתן הפטר למבקשת. נוכח המלצה זו, ובשל היעדרה של המשיבה מן הדיון, נקבע דיון חוזר בהכרזה ליום 1.10.14, ובית המשפט הורה למשיבה להכין דו"ח לקראתו. בהתאם לכך הגישה המשיבה דו"ח כאמור ביום 28.9.14, שבו המליצה לקבל את בקשת המבקשת ולהכריז עליה כפושטת רגל. בדיון כיום 1.10.14 חזרה המשיבה על האמור בדו"ח. בשל כך, ונוכח אי התנגדותו של המשיב, הכריז בית המשפט על המבקשת כפושטת רגל ומינה את המשיבה כנאמנת על נכסיה.
הבקשה
ז.
כלפי ההחלטה האמורה הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. בערעורה מציינת המבקשת, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.9.14, נאמר על ידי המשיב כי המשיבה ממליצה על מתן הפטר. בשל כך נטען, כי בדיון ביום 1.10.14 היה על המשיבה להודיע כי היא חוזרת בה מהמלצתה הראשונה למתן הפטר ולנמק החלטה זו. לטענתה, המלצת המשיבה למתן הפטר אמורה היתה לסיים את הליך פשיטת הרגל בעניינה. בבקשה הנוכחית עותרת המבקשת – ללא נימוקים – לעכב את ביצוע ההחלטה, במובן זה שלא תעמוד בפני סנקציה בגין אי-מילוי חובותיה כפושטת רגל, המפורטות כאמור בצו הכינוס.
תגובות המשיבים
ח.
המשיבה מציינת, כי על פי המלצתה ונוכח אי התנגדות המשיב, הכריז בית המשפט על המבקשת כפושטת רגל ומינה את המשיבה כנאמנת על נכסיה. לדברי המשיבה, כל עוד לא ניתן צו הפטר למבקשת, עליה לפעול בהתאם לצו הכינוס, ועל פי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980, פתוחה בפניה הדרך להגיש בקשה להפטר לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך פשיטת הרגל. מטעם המשיב נמסר, כי בקשת המבקשת אינה ברורה כל צורכה שעה שצו הכינוס – יחד עם הכרזתה כפושטת רגל – ניתן לבקשתה, וכי בענייננו אין רלבנטיות להפטר לאלתר כמבוקש על-ידי החייבת, דבר אשר ממילא ניתן רק בנסיבות חריגות. כן מצטרף המשיב לעמדת המשיבה, שלפיה רשאית המבקשת בכל עת להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הפטר. אשר לסיכויי הערעור טוען המשיב, כי אלה אינם גבוהים, שכן החלטת בית המשפט המחוזי נסמכת על ממצאים עובדתיים שמקורם בגרסת המבקשת עצמה ובחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבה. אשר למאזן הנוחות נאמר, כי זה נוטה לטובת המשך ניהול הליך פשיטת הרגל, שכן עצירת הליכים אלה לא תסייע בידי המבקשת לקבלת צו הפטר.
הכרעה
ט.
לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. בידוע, כי בבקשה לסעד זמני על המבקש להוכיח סיכויי ערעור טובים, ולשכנע כי מאזן הנוחות בנסיבות הענין נוטה לטובתו, דהיינו שייגרם לו נזק בלתי הפיך ויתקשה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (ע"א 7089/14 כהן נ' אלמן (16.11.14); ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 382 (מהדורה שלישית, 2012)). דא עקא, המבקשת לא התייחסה בבקשתה לפרמטרים אלה ולא הרימה כל עיקר את הנטל האמור. אוסיף – וכאן עיקר – כי על פני הדברים סיכויי הערעור נמוכים ביותר; שכן אף אם תמצי לומר שהתכוונה המשיבה בשלב מוקדם – כפי שנמסר מטעמה בדיון הראשון – להמליץ על מתן הפטר, הנה בדו"ח שהגישה לבית המשפט המחוזי וכן בדיון ביום 1.10.14 המליצה על הכרזת המבקשת כפושטת רגל ולא על מתן הפטר, ובית המשפט הורה בהתאם; הא ותו לא. אותה כוונה לכאורית להמליץ על מתן הפטר למבקשת אינה מעניקה לה זכות לקבלת צו הפטר לאלתר, הניתן רק כאשר "אין בניהול הליכי פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים" (סעיף 18ה(א)(3) לפקודה); ראו על השימוש בכלי זה ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מה' 3, תש"ע-2010), 199-198. כאמור בתגובות המשיבים, סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל מקנה מכל מקום למבקשת את האפשרות לפנות בכל עת לבית המשפט של פשיטת הרגל בבקשה למתן הפטר. בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה להורות על עיכוב החלטתו של בית המשפט המחוזי.
י.
בשולי הדברים אוסיף, כי למקרא ניסוחי המבקשת בפניותיה השונות במסגרת הליך זה, ניכר סגנון בלתי ראוי בעליל, הן כלפי המשיבים והן כלפי בתי המשפט. אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.8.13: "על החייבת (המבקשת, א"ר) לשפר את סגנון כתיבתה ולפנות לבית המשפט, כמו כל אדם, באופן מכובד". סגנון בוטה לא יקרב את המבקשת אל מטרתה.
כללם של דברים
יא.
אין מקום איפוא להיעתר לבקשה. בנסיבות לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח בכסלו התשע"ה (10.12.2014).
ש ו פ ט