ע"א 74557-09-24 ע"א 74557-09-24

1.בהחלטתי מיום 20.1.2025 קיבלתי בחלקה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן), מיום 27.8.2024, ב-ת"צ 2959-01-19, והוריתי כדלקמן:

"..הפיצוי שנפסק לטובת הקבוצה המיוצגת בפסק הדין המשלים יעוכב עד למתן הכרעה בערעור הבנק ובערעור המשיבה. זאת, בתנאי שהבנק ימנע מגביית ריבית בנקאית בגין סכומי העמלה הכלולים ביתרת החובה של חברי הקבוצה שהינם לקוחותיו ויהיה רשאי לגבות בגינם הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, עד להכרעה בערעור. כמו כן, מתשלום הגמול למשיבה ושכר הטרחה לבאי כוחה, תעוכב מחצית מהפעימה הראשונה עליה הורה בית המשפט המחוזי" (פסקה 24 להחלטה, ההדגשה הוספה – י' כ')

2.בבקשתו מיום 10.2.2025 טען המבקש כי ביצוע האמור בחלק המודגש בהחלטתי דלעיל, דורש פיתוח יישום טכנולוגי מורכב. על כן, הציע המבקש כי חלף האמור בהחלטתי מיום 20.1.2025, יפעל המבקש על פי המנגנון הבא:

"א. בתחילת כל רבעון, לאחר חיוב הריבית בגין הרבעון החולף, יבוצע – בכל אחד מהחשבונות הפעילים של חברי הקבוצה שחויבו בריבית חובה בגין יתרות החובה שהיו בחשבונות ברבעון החולף – חישוב של אותו חלק מסכום ריבית החובה שיש ליחס (לפי החלטת העיכוב) לסכומי העמלה שחויבו באותו חשבון. מסכום זה יופחתו הפרשי הצמדה וריבית כדין, שהבנק זכאי, לפי ההחלטה, לחייב בהם את סכומי העמלה. הסכום שיתקבל יזוכה בחשבון לפי יום ערך חיוב הריבית.

ב.אם איזה מהחשבונות הפעילים ייסגר במהלך הרבעון, הבנק יבדוק אם מגיע לו זיכוי, ואן כן, כמה מגיע, והסכום והזכות יירשמו ויתועדו, עד שיתבררו תוצאות הערעורים ויינתנו הוראות מתאימות על ידי בית המשפט הנכבד והמומחה שמונה על-ידי בית המשפט קמא (רו"ח אהוד רצאבי)".

לאחר שהוריתי לה לעשות כן, הגישה המשיבה, ביום 12.2.2025, תשובה לבקשה האמורה. בתשובתה, ציינה המשיבה כי הינה מסכימה להצעת הבנק הנ"ל, אך מבקשת כי הזיכוי בסוף הרבעון הקרוב יתייחס לא רק לרבעון האחרון, אלא לכל התקופה שממתן פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי (27.8.2024), או למצער ממועד החלטתי מיום 13.10.2024, בה הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי, עד למתן החלטה אחרת.

ביום 13.2.2025 הגיש המבקש בקשה להגיב לתשובת המשיבה, ובהחלטתי מיום 16.2.2025 נעתרתי לבקשתו. בתגובתה שהוגשה על ידי המבקש היום (3.3.2025), טוען המבקש כי בקשת המשיבה שהזיכוי בסוף הרבעון הקרוב יתייחס לכל התקופה שממתן פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי, מהווה למעשה בקשה לתיקון החלטתי מיום 20.1.2025, אשר אינה עומדת בתנאי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ועל כן אין מקום להיעתר לה. כמו כן, המבקש טוען כי היעתרות לבקשת המשיבה, תצריך פיתוח טכנולוגי מורכב בהרבה מזה שדרוש לצורך ביצוע הצעתו הנזכרת לעיל, וגם מטעם זה דינה להידחות.

3.משהמשיבה מסכימה להצעת המבקש לעניין אופן השבת הריבית בנקאית בגין סכומי העמלה הכלולים ביתרת החובה של חברי הקבוצה שהינם לקוחותיו, הבקשה מתקבלת והמבקש יפעל בהתאם למנגנון אשר בהצעתו שהובאה לעיל.

4.לעניין המחלוקת בין הצדדים ביחס למועד ממנו תבוצע השבת הריבית שנגבתה בסוף הרבעון הקרוב, תמוהה בעיני עמדתו של המבקש:

ראשית, הנני מתקשה ליישב את עמדתו של המבקש לגבי בקשתו שלו והלגיטימיות של הגשתה לאחר שניתנה החלטתי מיום 20.1.2025, עם עמדתו לגבי חוסר הלגיטימיות, כביכול, של בקשת המשיבה.

שנית, בהחלטתי מיום 20.1.2025 לא ננקב המועד לתחילת תחולת המנגנון שנקבע, וממילא אין לדבר על קביעה בהקשר זה שנוצר הצורך לתקנה.

שלישית, החלטה לעיכוב ביצוע הינה החלטת ביניים שבית משפט אינו נזקק להוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, כדי לסטות ממנה, כפי שידע המבקש לטעון ולבסס בפסיקה בבקשתו הוא.

רביעית, לא מצאתי כל טעם מתקבל על הדעת, לגופו של עניין, מדוע ההסדר לעיכוב ביצוע, בנסיבות דנן, לא יחול מיום מתן פסק הדין.

חמישית, הטענה בדבר מורכבות ועלויות יישום המנגנון, שהמבקש עצמו הוא שעתר לו, נטענה בעלמא ומעבר לכך, יוזכר למבקש כי בידיו לוותר על המנגנון שביקש (ולהותיר את החלטתי מיום 20.1.2025 כפי שהיא) או אף על הצו לעיכוב הביצוע כולו.

5.הנני מורה על כן שהמנגנון שהוצע על ידי המבקש והתקבל על ידי לעיל, יוחל על התקופה שמיום מתן פסק דינו של בית המשפט קמא ואילך.