ע"א 7543/14 אלכסנדר בלוך נ. אנדריי קרבצ'וק

1.

המשיבה 2 היא חברת Skynet Ltd

(להלן: סקיינט ) הרשומה באי אנגווילה ומחזיקה בזכויות בחלקת מקרקעין בסמוך למושב אורה שליד ירושלים (להלן: הנכס ). המבקש 1 הוא הבעלים של מניות חברת Global Skynet International Ltd (להלן: גלובל ), מבקשת 2. הסכסוך במוקד בקשה זו נוגע לזהות הבעלים של חברת סקיינט – וכנגזר מכך זהות הבעלים של הזכויות בנכס: המבקשים מחד גיסא, או חברת Glory Skynet International Ltd (להלן: גלורי ) שייתכן שפועלת מטעם המשיב 1, אזרח רוסיה, מאידך גיסא.

2.

וזהו הרקע לבקשה: בשנת 2006 נחתם הסכם למכירת הנכס בין סקיינט מצד אחד לבין מספר קונים מצד שני. המכירה לא הושלמה. בשנת 2010, במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בעניין ביטול עסקת המכר, הציג המשיב 1 לבית המשפט תעודה המעידה לכאורה על היותו בעל המניות בסקיינט. בעקבות זאת, ולבקשת המבקשים, הורה בית משפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) ביום 8.1.2012 על מתן צו מניעה קבוע נגד המשיב 1 אשר אוסר עליו לבצע דיספוזיציה בנכס. בהמשך הונפק מסמך שלפיו בעלת הזכויות בסקיינט היא חברת גלורי. ביום 20.10.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן צו מניעה קבוע שאוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס ללא אישורו בכתב של המבקש 1, ולחילופין ללא צו שיפוטי שיאשרה. ביום 1.5.2014 נתן בית המשפט (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ), בהסכמת הצדדים, צו מניעה זמני האוסר ביצוע דיספוזיציה כאמור עד ליום 1.11.2014, בתנאי שעד ליום 12.5.2014 יגישו המבקשים תביעה בעניין הבעלות במניות סקיינט לבית המשפט באנגווילה. ביום 9.5.2014 הגישו המבקשים תביעה כאמור באנגווילה.

3.

ביום 27.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) את התובענה למניעת דיספוזיציה בנכס. הוטעם כי בית המשפט באנגווילה הוא המוסמך לברר את שאלת הבעלות בסקיינט – היא הזכות המהותית שעליה צו המניעה המבוקש נועד להגן (ועל כך הסכימו הצדדים); כי ההליך שננקט על ידי המבקשים למניעת ביצוע פעולות בנכס טפל להליך בירור הבעלות באנגווילה; וכי מתן סעד זמני על ידי בית משפט בישראל – כאשר ההליך העיקרי מתנהל במדינה זרה – אינו מוצדק בנסיבות המקרה דנן, וזאת נוכח עוצמתן הנמוכה של הראיות שהציגו המבקשים בעניין הבעלות בסקיינט – בשים לב לקושי בהערכתן על ידי בית משפט בישראל; בשל כך שהמבקשים התעכבו בהגשת ההליך לבירור הבעלות לבית המשפט באנגווילה; ומשום שהמבקשים לא מיצו את האפשרות לפנות לבית משפט באנגווילה בבקשה למתן סעד זמני.

4.

ביום 9.11.2014 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק הדין. בערעור נטען, בעיקרו של דבר, כי הראיות שהוצגו בבית המשפט המחוזי תומכות במסקנה כי גלובל היא בעלת המניות בחברת סקיינט; כי לא הייתה למבקשים סיבה לפתוח בהליך לבירור הבעלות שכן המסמכים ששימשו את המשיב 1 להוכחת בעלותו בהליכים הקודמים לא הונפקו על ידי חברה מוסמכת; כי משנודע להם על הנפקת תעודת המניה לחברת גלורי, פעלו למיצוי זכויותיהם בערוצים אחרים מלבד הגשת תביעה לבית משפט באנגווילה; וכי הסמכות ליתן צו מניעה האוסר על פעולות במקרקעין המצויים בשטח ישראל מוקנית לבתי המשפט בה בלבד.

5.

בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה ארעי שאוסר לבצע כל פעולה בנכס עד להכרעה בערעור, שהיא שעומדת לפניי. לשיטת המבקשים, סיכויי ערעורם טובים. אשר למאזן הנוחות, נטען כי אם לא יינתן צו המניעה, יהיה על המבקשים להמתין להכרעה בעניינם בבית המשפט באנגווילה ולאחר מכן לפתוח בהליך לאכיפת פסקי חוץ

– פעולות שתימשכנה זמן רב, שבמהלכו ישנו חשש כי הנכס יוברח. לטענתם, לנכס – ששוויו מוערך בכשני מיליון דולר – ערך סנטימנטלי, שכן המבקש 1 תכנן להקים עליו מרכז לשלום בין ישראל ושכנותיה.

6.

נתבקשה תשובה. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא מתקיימים התנאים למתן צו מניעה זמני, שכן הנכס שבו עסקינן אינו בעל ערך ייחודי למבקשים, ולראיה: אלה ניסו למוכרו בשנת 2006. משכך, מדובר בנכס מסחרי שמשמעות מכירתו כספית בלבד. במצב דברים זה, לא יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. המשיבה 2 הוסיפה כי המבקשים לא הוכיחו כי יתקשו להיפרע ממנה אם הערעור יתקבל; כי המבקשים השתהו בפתיחת ההליך לבירור הבעלות על סקיינט באנגווילה; וכי עשו כן רק לאחר המלצת בית המשפט המחוזי. באשר לסיכויי הערעור – סומכת המשיבה 2 את ידיה על נימוקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

7.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. כידוע, הענקת סעד זמני מותנית בהוכחת קיומם של שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (ראו ע"א 30/11

טומשפולסקי נ' פריטום בע"מ , פסקה 4

(9.2.2011); ע"א 3595/10

גומעה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה , פסקה 3 (6.1.2011); ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פסקה 6 (18.4.2005) ). בנסיבות המקרה דנן – התנאי בדבר מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת היענות למבוקש. במוקד הערעור עומדת השאלה האם יש מקום כי בית המשפט בישראל יורה על מתן צו מניעה שיאסור ביצוע פעולות בנכס שעה ששאלת הבעלות בחברת סקיינט מתבררת בבית משפט באנגווילה. ללא צו המניעה עשוי הנכס להימכר לצד שלישי במהלך תקופת הערעור. בכך יתייתר הדיון בבית משפט זה. אי מתן צו המניעה הזמני עלול אפוא לסכל את האפשרות להעניק את הסעד המבוקש במסגרת הערעור, באופן המקים עילה להיעתר למבוקש (ראו למשל ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי , פסקה 16 (12.4.2010); ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126, 129 (1986)). לזאת יש להוסיף כי המשיבים לא הצביעו על נזק קונקרטי שצפוי להיגרם כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני. בנסיבות אלו, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

נוכח האמור, ניתן בזה סעד זמני שלפיו תימנע המשיבה 2 מביצוע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור או עד לקבלת החלטה אחרת. תוקפו של הצו האמור מותנה בכך שהמבקשים יפקידו במזכירות בית המשפט זה, תוך 15 ימים, התחייבות לפיצוי המשיבה 2 בגין כל נזק שייגרם לה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו מכל סיבה, וכן ערבות בנקאית או במזומן בסך 200,000 ש"ח לטובת המשיבה 2, להבטחת נזקיה. אין צו להוצאות בהליך זה.