ע"א 7574/01 ברוניה קמינסקי נ. עמית יועצים בע"מ

1.בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו חייב את המשיבה לשלם למבקשת – בפסק דין שניתן על דרך הפשרה – פיצויי פיטורין בסך 4,599 ₪. המבקשת פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה וביקשה "להגדיל את הקרן בהתאם לחישוב ריבית של הלנת שכר". ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת מ' דהן) נעתר לבקשה. בהחלטה נוספת דחה את בקשת המשיבה "להורות על הקטנת הקרן וביטול פיצויי הלנה".

בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך), בפסק דינו מיום 9.7.01, דן בערעורה של המשיבה על החלטת ראש ההוצאה לפועל – אחרי שנתן רשות לערער עליה – וביטל את ההחלטה. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.

2.בית המשפט המחוזי סבר, כי פיצויי הלנה הם בגדר חיוב מהותי המתוסף לחיוב העיקרי וכי ניתן להוסיפם רק על דרך תיקון של פסק דינו של בית הדין לעבודה, או על דרך של ערעור לפני ערכאת הערעור.

דעתה, מצטבר החיוב בפיצויי הלנה על קרן החוב מאליו, אם לא הטיל בית הדין לעבודה במפורש חיוב בפיצויי הלנה. לפיכך, בענייננו אין "שתיקתו" של בית הדין בענין זה פוטרת את המשיבה מתשלום פיצויי הלנה.

3.דין הבקשה להידחות. כאמור, ניתן פסק דינו של בית הדין לעבודה על דרך הפשרה ואין להוסיף על החיוב שנפסק חיוב נוסף שלא הוטל בפירוש בפסק הדין. יתר על כן, אפילו לא היה פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, אין הוא מדבר "מתוך השתיקה" אלא אם כן יש הוראה מפורשת בדין המשלימה אותו (ראו דברי בפסק הדין בע"א 3459/94

I.P Enterprises נ' מילוזן בע"מ , תקדין עליון 98(1) 638), שבו נדונה השאלה אם הכרזתו של פסק חוץ שהטיל חיוב כספי, כפסק אכיף, לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958, מזַכּה את התובע בריבית לפי סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, ללא הוראה מפורשת של בית המשפט).

יודגש, לענין פיצויי ההלנה, שאין בית הדין רשאי לחייב בהם את הנתבע, אלא אם נתבעו בפירוש (דב"ע לב/15-3 אורבך נ' סמו , פד"ע ג 468; דב"ע שן/3-90 שופרסל בע"מ נ' קייטנברג , פד"ע כב 22; דב"ע נג/226-3 קירט אבטחה ושמירה בע"מ נ' לרוז , פד"ע כז 133; דב"ע נו/3-107 זונטג נ' צור (טרם פורסם)). דומה שניתן ללמוד מכך, שחיוב זה אינו בא מאליו. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בבטלו את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.