ע"א 7593/12 קחטן אסף נ. דיור מעולה

1.

מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 1268/09, כב' השופט י' פרגו ), אשר דחה את תביעתם של המבקשים למתן סעד הצהרתי.

תחילה יוצגו הצדדים: מבקש 1 הוא בנם של מבקשת 3 ועזרא קחטן (להלן: עזרא). מבקשת 2 היא בתו של עזרא מנישואין קודמים, דהיינו: היא אחותו למחצה של מבקש 1. עזרא היה מבעליה ומנהליה של משיבה 1, אשר מצויה כיום בהליכי פירוק.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, בדרישה להכיר בזכויותיהם בדירות 52 ו-64 בחלקה 387 בגוש 6142. שתי הדירות ממוקמות ברמת גן, בבנין אשר נבנה על ידי דיור בע"מ. התביעה הוגשה בעקבות הליכים בהן נוקט משיב 2 (להלן: הבנק) למימוש שתי הדירות, לשם כיסוי חובהּ של משיבה 1 לבנק.

הבנק טען כי הוא רשאי לממש את הדירות מכוח השיעבוד אשר קיים לזכותו, מאז מרץ 1996, על המקרקעין והבנוי עליהם. המבקשים, לעומת זאת, טענו כי הם בעלי הזכויות בדירות. באשר לדירה 52 , נטען כי ביוני 1996 היא נמכרה על ידי משיבה 1 למשפחת לוי. האחרונים ביטלו את חוזה הרכישה במהלך שנת 1997, ובמקומם - בשנת 1999 – רכשו מבקשים 1 ו-3 את הזכויות בדירה, תוך שהם נוטלים על עצמם להשלים את יתרת תשלומי המשכנתא. באשר לדירה 64 , נטען כי היא נרכשה בנובמבר 2003 על ידי מבקשים 1 ו-3 ממשיבה 1.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את תביעתם של המבקשים. נקבע כי הם לא הציגו ראיות כנדרש, ואף לא מערכת עובדתית סדורה ואמינה, להוכחת זכויותיהם בדירות. באשר לדירה 52 לא הוצג חוזה רכישה, אישור של משיב 2 לביצוע המכירה, או חוזה חכירה מהמנהל. באשר לדירה 64 , לא הוכח ששולמה תמורה ולא הוצגו חוזה מכר וחוזה חכירה אמינים. בית המשפט אף קבע כי אמינות גרסתם של המבקשים נפגמה, בין היתר, לנוכח שינויים משמעותיים שחלו בגרסאותיהם.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. במסגרת הבקשה לסעד זמני עותרים המבקשים להוצאת צווים זמניים בקשר לשתי הדירות - עיכוב מכירה, מניעת פינוי ואיסור על ביצוע דיספוזיציה. נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן אמון בגרסת המבקשים. הודגש שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, מאחר ומרחפת מעליהם סכנה של פינוי דירות מגורים. הבנק, לעומת זאת, סבור כי הערעור – אשר מתמקד רובו ככולו בטענות עובדתיות – הוא בעל סיכויים נמוכים. באשר למאזן הנוחות, נטען על ידי הבנק כי המבקשים אינם מתגוררים בפועל בדירה 52, ומבקשת 2 – אשר מתגוררת בדירה 64 – מחזיקה במקביל בדירה חלופית בהרצליה.

3.

אכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. כלל זה משליך על בחינת סיכויי הערעור במקרה דנא. השאלה העומדת לדיון היא בעיקרה עובדתית: האם רכשו המבקשים את הזכויות בדירות 52 ו-64. בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד בירור עובדתי מדוקדק, שהתשובה לכך היא שלילית משום שהמבקשים לא הציגו מסמכים קריטיים שעשויים היו לתמוך בגרסתם. מסמכים אחרים שהוצגו על ידי המבקשים נמצאו על ידי בית המשפט המחוזי כלא אמינים, לא מדויקים, לא מספקים או לא רלבנטיים. על פני הדברים לא ניכר כי המבקשים מצביעים על משוכה משפטית של ממש שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. נראה, אפוא, כי סיכויי הערעור במקרה זה אינם גבוהים דיים כדי להצדיק מתן סעד זמני, וזאת מבלי לקבוע מסמרות או להכריע לגופו של עניין בטענות הערעוריות של המבקשים. ואולם, שני שיקולים רלבנטיים בבקשה מעין זו: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות.

באשר למאזן הנוחות, התמונה מורכבת. מן החומר עולה כי המבקשים אינם מתגוררים בפועל בדירה 52. הבנק אף טוען כי הדירה עומדת פנויה וריקה מזה כמה שנים, ולא מצאתי כי המבקשים חולקים על כך. הסכסוך בין הצדדים אודות דירה זו מצטייר, אפוא, כסכסוך כספי בעיקרו, ולא הוכח כי האינטרס של המבקשים בהוצאת צו מניעה גובר על האינטרס של הבנק לממש את הנכס. מכאן שבכל הנוגע לדירה 52 – מאזן הנוחות איננו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים.

ברם באשר לדירה 64, המצב הוא שונה. החומר שלפניי מלמד כי מבקשת 2 מתגוררת בדירה זו עם ילדיה. נראה כי הבנק איננו חולק על עובדה זו, אלא שהוא מוסיף וטוען כי מבקשת 2 מחזיקה במקביל בדירה חלופית בהרצליה. ברם מבקשת 2 טוענת כי הליך הרכישה של אותה דירה בהרצליה טרם הושלם, ומכל מקום היא אמורה לשמש את מבקש 1 (אחיה למחצה) ולא אותה. נכון הוא שעל פני הדברים גרסת המבקשים בסוגיה זו מעוררת, לכאורה, מספר שאלות. מתקבל הרושם כי המבקשים ביצעו ביניהם מספר עסקאות חליפין בדירות שונות, לרבות דירות 52 ו-64. טיבם של חילופין אלו, הסטאטוס הנוכחי של הדירות וההשפעה שיש לכך על הערעור שלפנינו - לא הובהרו עד תום. דברים אלו ייבחנו, לגופו של עניין, במסגרת הערעור. ברם די בשלב הזה לקבוע כי על כפות המאזניים עומד, מצד אחד, האינטרס של מבקשת 2 ובני משפחתה שלא להתפנות מדירת מגוריהם, לעומת האינטרס הכספי (נכבד ככל שיהא) של הבנק לממש את הנכס מצד שני. בנסיבות אלו נראה אפוא כי מאזן הנוחות, בכל הנוגע לדירה 64, נוטה לטובת המבקשים.

התוצאה היא שיש מקום לערוך מעין "פלגינן הכרעה" לגבי שתי הדירות. הדבר מתיישב עם העקרונות המחייבים במתן סעד זמני, לרבות השיקול של מאזן הנוחות. אין דינה של דירה ריקה כדינה של דירת מגורים.

4.

לנוכח האמור, הבקשה מתקבלת באופן הבא: ניתנים בזאת צווים זמניים, כמבוקש ברישא לבקשה, ביחס לדירה 64 ב גוש 6142 חלקה 387 בלבד

(להלן: הדירה). הליכי מכירת הדירה על ידי כונס הנכסים, פינוי הדירה וביצוע דיספוזיציה בדירה – יעוכבו, והכל עד למתן החלטה אחרת או פסק דין בערעור. תוצאה זו מותנית בהמצאת התחייבות עצמית של כל אחד מהמבקשים, וכן ערבות צד ג' בסך 125 אלף ₪ לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממתן הצו האמור.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.