פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
760/21
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המערערת:
חברת מ.א.ג.ד בנין והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
חברת אורן הסלע בניה והשקעות
בע"מ
סיווג הליך;
התייחסות המערערת מיום 2.3.2021
החלטה
1.
המערערת והמשיבה חתמו על הסכם בוררות שבמסגרתו מונה מר אסא זוהר כבורר (להלן: הסכם הבוררות ו הבורר , בהתאמה) שידון בכל המחלוקות הקיימות בין הצדדים ביחס להסכם לביצוע עבודות בנייה. סעיף 2.10 להסכם הבוררות קובע כי:
"פסק הבוררות יחייב את הצדדים. לצדדים תעמוד האפשרות לערער עליו, מכוחו של חוק הבוררות, התשכ"ח-1968...".
הבורר נתן שתי החלטות; בהחלטה מיום 9.8.2020 התקבלה בקשת המערערת להחליף את ערבות הביצוע בערבות בדק ובהחלטה מיום 23.9.2020 קבע כי על המשיבה להעביר למערערת סך של 2,000,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הבוררות ממשיכה להתנהל.
2.
המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה ובה ביקשה למנות בורר שידון בערעור על ההחלטות הנ"ל, בהתאם להוראת סעיף 21א(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). לחילופין, ביקשה המשיבה כי תינתן לה רשות לערעור על החלטותיו של הבורר, מכוח סעיף 29ב לחוק הבוררות.
3.
ביום 15.12.2020 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא השופטת י' שבח ) כי החלטות הבורר הנזכרות לעיל מהוות פסק ביניים (להבדיל מהחלטת ביניים). אשר לסעיף 2.10 להסכם הבוררות, נקבע כי לשונו עמומה, במובן זה שאינה מפרשת לאיזו משתי חלופות ההשגה היא מכוונת: ערעור לפני בורר, לפי סעיף 21א לחוק הבוררות, או ערעור ברשות לבית המשפט, לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי עסקינן בסעיף 21א לחוק הבוררות, זאת נוכח הנוסח הלקוני של סעיף 2.10 הנ"ל, אי ההתייחסות לתנאים הייחודיים לסעיף 29ב לחוק הבוררות ובאין ראיה אחרת המלמדת על מהות ההסכמה. עוד נקבע, כי המשיבה זכאית לממש את זכותה למינוי בורר בערעור, וניתנה לצדדים שהות להגיע להסכמה בדבר זהות הבורר בערעור.
ביום 28.12.2020, לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בדבר זהות הבורר שידון בערעור, מינה בית המשפט המחוזי את כבוד השופט (בדימ') ד' גלדשטיין לשם כך.
4.
הערעור שבכותרת – ערעור בזכות – מופנה נגד שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי, מהימים 15.12.2020 ו-28.12.2020. בהחלטתי מיום 9.2.2021 הוריתי למערערת להבהיר מדוע, לעמדתה, אין למחוק את הערעור, נוכח סעיף 38 לחוק הבוררות, הקובע כך:
"38. החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19 לחוק בתי המשפט תשי"ז-1957;..." [ההדגשה הוספה –ד.ל.]
5.
בהתייחסותה מיום 2.3.2021 טענה המערערת, כי חרף הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, במקרה דנן מתקיימות "נסיבות מיוחדות, חריגות ומורכבות" המצריכות התייחסות והכרעה שיפוטית של ערכאה זו. בתמצית, טענתה של המערערת היא כי בית המשפט קמא נדרש לפרשנות הסכם הבוררות, ומכאן שבית המשפט קמא "פעל שלא לפי חוק הבוררות, או בזיקה לחוק הבוררות". לפיכך, לשיטתה, מדובר בפסק דין העוסק בפרשנות הסכם, שהערעור עליו הוא בזכות. לחילופין, וככל שלא תתקבל עמדתה כאמור, מבקשת המערערת כי תינתן לה ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.
6.
לאחר שעיינתי בטענות המערערת, הגעתי למסקנה כי לא עומדת לה זכות ערעור על ההחלטות וכי הן טעונות רשות ערעור. בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר (5.8.2003), אליו הפניתי גם בהחלטתי מיום 9.2.2021, נדונה השאלה מה משמעותה של התיבה "החלטה של בית המשפט לפי חוק [הבוררות]" הניתנת לערעור ברשות ולא בזכות. באותו עניין נפסק, כי תיבה זו "חובקת אל תוכה עניינים שונים ומגוונים של בוררות" וכי גם פסק דין "בעניין של בוררות הקשור קשר ענייני הדוק לחוק הבוררות, ייכלל בגדרו של סעיף 38 ויעניק לבעל-דין ערעור ברשות בלבד בין שההליך שבגדרו ניתנה החלטת בית-המשפט מעוגן מפורשות בחוק הבוררות ובין שלאו" (עוד ראו לעניין זה: ע"א 825/14 פנינת מלכי ישראל נ' סגל (26.3.2014); ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ (28.1.2020)).
לדידי, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי סעיף 38 לחוק הבוררות חל על ההחלטות נשוא הערעור, אשר עסקו במינוי בורר, סמכות אשר מעוגנת באופן מפורש בחוק הבוררות (סעיף 8 לחוק זה; והשוו: ע"א 5679/04 לדי לייט בע"מ נ' קורל (19.8.2004) ). למצער, ההחלטות ניתנו בעניין "הקשור קשר ענייני הדוק לחוק הבוררות", שהרי בהחלטה מיום 15.12.2020 נדונה השאלה האם הצדדים כיוונו לערעור לפי סעיף 21א לחוק הבוררות או לערעור ברשות לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, ואילו בהחלטה מיום 28.12.2020 נקבעה זהותו של הבורר שמונה לפי סעיף 21א לחוק הבוררות.
7.
ודוק; העובדה שבית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי יש למנות בורר (לערעור) תוך הידרשות לפרשנותו של הסכם הבוררות, אין בה כדי לגרוע מן המסקנה כי ההחלטות טעונות רשות ערעור (השוו למשל: ע"א 1418/04
בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ
(25.5.2004) ; רע"א 9389/06
מערכות דרכים מתקדמות בע"מ נ' אפ.טי.אס פורמולה טלקום סולושנס בע"מ
(14.10.2009) ). בתי משפט הפוסקים ב"ענייני בוררות" עוסקים, פעמים רבות, בסוגיית הפרשנות של חוזה הבוררות או תניית הבוררות. בהקשר זה נפסק, כי שאלות הנוגעות לפרשנות כאמור תיפתרנה בהתאם לכללי הפרשנות שנקבעו במסגרת דיני החוזים הכלליים (ראו למשל: רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (4.10.2009); רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.4.2010); רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (13.11.2012)). אין בכך כדי להפוך את ההחלטה המפרשת את סעיף 2.10 להסכם הבוררות לכזו שחלים עליה סדרי הדין האזרחי הרגילים.
8.
אוסיף ואציין, כי הטענה שלפיה במקרה דנן ישנן "נסיבות מיוחדות, חריגות ומורכבות", אינה יכולה להקנות למערערת זכות ערעור, מקום שבו זו אינה קיימת לה על פי דין. לכל היותר, עשויה טענה זו לעלות כנימוק למתן רשות ערעור (לעניין אמות המידה החלות בבקשות רשות ערעור ב"ענייני בוררות" ראו: רע"א 3680/00
גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003)). למותר לציין, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה כלשהי לגופן של טענות המערערת.
9.
מן האמור עולה, כי המערערת לא הייתה רשאית להגיש הליך של ערעור בזכות.
אשר לבקשתה החילופית של המערערת להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אני מאפשרת למשיבה להשיב לבקשה זו, עד ליום 25.3.2021.
ניתנה
היום, ג' בניסן התשפ"א (16.3.2021).
דר להב
ר ש מ ת