ע"א 7630/12 טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ. בוריס טורוק

1.

ההליך שבכותרת עניינו ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים) מיום 27.8.2012, בו נדחתה תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים בהליך זה (ארבעה מתוך ששה-עשר נתבעים, אשר לגבי שנים-עשר מתוכם הסתיימו ההליכים בשלב מוקדם יותר) בעילה של גזל ועשיית עושר ולא במשפט.

המזכירה הראשית הורתה כי המערערת תפקיד עירבון בשיעור של 35,000 ש"ח וזה הופקד על ידה ביום 19.11.2012, ובפניי בקשה שהגישה המשיבה 2 להגדלת שיעור העירבון.

המשיבה 2 מדגישה בבקשתה כי בהליך זה ארבעה משיבים אשר שלושה מתוכם מיוצגים בידי עורכי דין שונים. כן מציינת המשיבה 2 כי ההוצאות אשר נפסקו לטובת המשיבים בפסק דינו של בית המשפט קמא (70,000 ש"ח לטובת כל אחד מן המשיבים 1-3) לא השתלמו לידיהם עד למועד זה, כי היא נאלצה לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם גבייתן, וכי במסגרת זאת הסתבר לה כי אין למערערת חשבון בנק או "יתרות כספים". מטעמים אלו מבקשת המשיבה 2 להגדיל את סכום העירבון לסכום של 140,000 ש"ח "או לסכום גדול אחר".

יצוין כי מתגובת המערערת לבקשה עולה כי הומצאה לידיה בקשה דומה להגדלת עירבון שהגיש המשיב 1, אך בקשה כזו אינה מצויה בתיק בית המשפט.

2.

לגופם של דברים מתנגדת המערערת לבקשה. לטענתה המשיבה 2 נמנעה מלציין כי ההוצאות טרם שולמו נוכח בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בבית המשפט קמא (ובבית משפט זה) וכי מדובר בבקשה סתמית, אשר אינה נתמכת בתצהיר, והמשיבה 2 לא פרשה בה את כל התשתית העובדתית הרלבנטית. כן טוענת המערערת כי המשיבה 2 לא פירטה אילו הוצאות צפויות לה בהליך זה, וכי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה העירבון אשר נקבע סביר הוא.

להשלמת התמונה יצוין כי תחילה הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט זה, אך ביום 12.3.2013 הודיעה כי ההוצאות שנפסקו השתלמו לידי המשיבים ועל כן הבקשה נמחקה.

3.

לאחר עיון בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת שיעור העירבון להתקבל בחלקה וכי מן הראוי לקבוע עירבון בסכום גבוה יותר, אם כי לא בסכום שהתבקש על-ידי המשיבה 2.

כידוע תכלית העירבון היא להבטיח את יכולתם של המשיבים בערעור להיפרע בגין הוצאותיהם בהליך, ככל שייפסקו, ומשכך גובה העירבון בהליך הערעור נקבע לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, אך מובן כי מדובר באומדן בלבד ולא במדע מדויק (ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי. בי אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ , פסקאות 2-3 (28.10.2001)).

במקרה דנן שיקולים אלו מובילים למסקנה כי אכן ראוי להורות על הגדלת סכום העירבון, שכן סבורני כי לא ניתן משקל מספק בענייננו לכך ששלושה מן המשיבים מיוצגים על ידי שלושה עורכי דין שונים, כמו גם לסכום ההוצאות אשר הושת על המערערת בבית המשפט קמא - סך כולל של 210,000 ש"ח (ויודגש כי הגם שאין תאימות הכרחית בין סכום ההוצאות בערכאה הדיונית לבין סכום ההוצאות בערכאת הערעור, גובה ההוצאות בערכאה הדיונית מהווה אחת האינדיקציות הרלבנטיות בהקשר דנן). בשים לאמור ונוכח היקף ההליך הגעתי לכלל מסקנה כי יש להגדיל את סכום העירבון בהליך זה ולהעמידו על סך של 70,000 ש"ח.

הסכום שעל המערערת להוסיף יופקד בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה כאמור - יירשם ההליך לדחיה ללא הודעה נוספת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.