פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7645/16 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
אורן קובי
נ ג ד
המשיבים:
1.
עו"ד חגי אולמן - כונס הנכסים הזמני לאורן קובי
2. בנק לאומי לישראל בע"מ
3. הכונס הרשמי
בקשת עיכוב ביצוע מיום 29.9.2016
בשם המערער:
עו"ד אילן שביט-שטריקס; עו"ד חן סדבון
החלטה
1.
במסגרת ערעור אותו הגיש המבקש על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיא א' אורנשטיין ) בפש"ר 29186-05-16 מיום 8.9.2016 ומיום 28.9.2016 (להלן: תיק פשיטת הרגל ), הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני בערעור שעניינו עיכוב ביצוע ההחלטות הנ"ל.
2.
במסגרת תיק פשיטת הרגל שמתנהל כנגד המבקש עתר בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) למימוש משכנתאות על דירות שבבעלות המבקש וזאת על רקע אי עמידתו בתשלומי המשכנתאות, באופן שגרר צבירת פיגורים (להלן: בקשת המימוש ). הבקשה הוגשה על דעת ובהסכמת כונס הנכסים הזמני שמונה למבקש, שסבר כי מימוש הנכסים ישרת את טובת כלל הנושים הבלתי מובטחים. המבקש מצידו טען כי אין מקום להורות על מימוש נכסים בשווי נמוך משווי הפיגורים שנצברו; ולחילופין נטען כי יש לאפשר מימוש בשווי החוב.
3.
ביום 8.9.2016 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת בקשת הבנק ועל מימוש הנכסים בהליך התמחרות והמכר בכפוף לאישור בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה ). נקבע כי הבנק הוא נושה מובטח שמבקש לממש בטוחה שניתנה לו, כאשר בנסיבות במקרה אין חולק על החוב, כמו גם על התקיימות העילה לפירעון חוב. בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי כונס הנכסים הזמני הוא בעל התפקיד, ומשהסכים לבקשת הבנק – לא ייטה בית המשפט להתערב בשיקול דעתו.
4.
בחלוף כשבועיים ממועד ההחלטה הראשונה, הוגשה בקשה מטעם כונסי הנכסים להורות על פינוי המבקש מדירתו במגדל
YOO בתל אביב (להלן: הדירה ). נטען כי המבקש עשה דין לעצמו בכך שנכנס לדירה חרף החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מימוש נכסים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הכונסים ביום 28.9.2016 והורה על פינויו של המבקש מהדירה עד ליום 30.9.2016 בשעה 10:00 (להלן: ההחלטה השנייה ).
5.
המבקש הגיש ערעור על שתי החלטות אלו של בית המשפט המחוזי ובצידן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד וזאת מאחר שלטענתו החלטות בית המשפט המחוזי מנוגדות להוראות החוק והפסיקה; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו לאור הפגיעה בזכות הקניין ובזכותו למדור. נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהאינטרסים של המבקש תוך הסתמכות על תשתית עובדתית חסרה.
הכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני ובהחלטות השונות אשר ניתנו במסגרת תיק פשיטת הרגל, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.
7.
כידוע, על בית המשפט להידרש לשני תנאים מצטברים בבואו להחליט בבקשה למתן סעד זמני: האחד, כי סיכויי הערעור הם טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד (ראו: ע"א 5191/15 אייזיק נ' מורשת , פסקה 6 (31.8.2015)). ואולם סעד זה אינו ניתן דרך שגרה, אלא על המבקש הנטל להצביע על שיקולים משמעותיים להעדפת נסיבותיו על פני אלו של הצד השני (ראו: ע"א 1256/09 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' צוף יער בניין והשקעות בע"מ , פסקה 5 (25.3.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1175-1174 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)).
8.
במקרה שלפניי, ומבלי להידרש כלל לסיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. כפי שעולה מההחלטה השנייה, המבקש עשה דין לעצמו ונכנס לדירה שהוטל עליה צו מימוש נכסים וחרף הוראת בית המשפט המחוזי. בהחלטת בית המשפט המחוזי אף צוין כי המבקש לא שעה לדרישות הכונסים להתפנות מהדירה. ויוטעם כי המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה, אלא לאחר שניתנה ההחלטה השנייה. עם זאת, השיקול המכריע את הכף בענייננו הוא בעלותו של המבקש בדירת מגורים בבאר יעקב, כנטען בבקשת הכונסים. טענה זו אף לא הוכחשה ולא נסתרה על ידי המבקש – לא במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ולא במסגרת הבקשה שבפניי. על כן, ברי כי טענת המבקש בדבר שלילת מדורו הינה משוללת יסוד. על כן, מצאתי שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.
9.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ו
באלול התשע"ו (29.9.2016).
ש
ו פ ט