ע"א 7646/19 אורנה טל נ. לשכת רישום המקרקעין ירושלים

השופט ע' פוגלמן :

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה לפסק דין הצהרתי בהתבסס על פסק דין שניתן על ידי בית משפט המחוזי (כב' סגן הנשיא המנוח י' בזק ז"ל) בת"א (מחוזי י-ם) 495/88 שליט ואח' נ' מכלוף ואח' (28.2.1993) (להלן בהתאמה גם: פסק הדין הראשון ו -ההליך הראשון ) ופעולות נוספות שנעשו כדי לממש פסק דין זה לאחר שניתן.

2.

פסק הדין הראשון נסוב על חלקת מקרקעין בשטח 19,659 מ"ר באזור שכונת גילה בירושלים. חלקת המקרקעין אינה רשומה בפנקסי המקרקעין, והיא מתועדת בספרי המיסים כגוש פיסקלי 2 חלקה 1803, כרך 6 דף 82 של ספרי מס רכוש בית לחם (להלן: המקרקעין ). המערערים 2-1 היו התובעים בהליך הראשון. באותו הליך נידון הסכם בו נכללה התחייבות למכירת המקרקעין על ידי הנתבע 1 להליך (להלן: הנתבע 1 ). נפסק כי על הנתבע 1

להשיב למערערים את התמורה ששילמו לו עבור המקרקעין וכן לפצותם בגין הפרת הסכם המכר. בנוסף נקבע בפסק-הדין כי על הנתבע 1 "לגרום לרישום על שם התובעים של החלקה..." ( פסק הדין הראשון , בעמ' 15).

3.

לטענת המערערים, הם שילמו לנתבע 1 את מלוא התמורה עבור המקרקעין (לפי הטענה חלק מתשלום התמורה נעשה לאחר מתן פסק הדין הראשון), ומכוחו של אותו פסק דין והפעולות הנוספות שבוצעו מוטלת על המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) החובה לרשום את המקרקעין ברישום ראשון בפנקסי המקרקעין כך שהבעלות בהם תוקנה למערערים.

4.

המשיבה טענה בתשובה כי פסק הדין הראשון לא קבע את בעלותם של המבקשים במקרקעין, ומכל מקום פסק הדין אינו יכול לחייב לרשום את המקרקעין ברישום ראשון בפנקסי המקרקעין שכן יש צורך בקיומם של תנאים נוספים שלא התמלאו.

5.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' זנדברג ), פרש בהרחבה את התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין, לרבות התייחסות להליך שקדם לפסק הדין הראשון כמו גם לטענות עובדתיות של המערערים להתרחשויות לאחר פסק הדין הראשון ובכלל אלה טענות לתשלום התמורה לנתבע 1; לפניות קודמות למפקחת על רישום המקרקעין

להחלטות שניתנו על ידה, ולערר שהוגש בשנת 2003 לממונה על המרשם, אשר לא נדון. בית המשפט

דן – בין היתר – בפרשנות שיש ליתן לסעדים האופרטיביים שנפסקו בפסק הדין הראשון, סעדים שכללו לכאורה, זה לצד זה, סעד של השבה וסעד של אכיפה.

6.

בהכרעתו המנומקת קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש על ידי המערערים, שכן משמעותו המשפטית היא מתן הוראה לרישומם של מקרקעין ברישום ראשון בניגוד לכללים הקבועים בחוק ובתקנות. צוין – בין היתר – כי במקרה זה לא ננקטה הפרוצדורה של פרסום הבקשה לפי הקבוע בדין. בית המשפט הוסיף ודן בשאלת פרשנות פסק הדין הראשון על מנת לבחון אם הוא יכול לשמש "מסמך המוכיח את זכויותיהם של המבקשים לגבי המקרקעין" לצורך הליך של רישום ראשון. נקבע כי גם אם פסק הדין הראשון יפורש בצורה הנוחה ביותר למבקשים – זכותם במקרקעין מותנית בתשלום מלוא התמורה החוזית לנתבע 1. בית המשפט הוסיף וציין כי המסמך שעליו ביקשו המערערים לסמוך בהקשר אחרון זה אינו חלק מפסק הדין הראשון. מטעם זה לא ניתן להיעתר לבקשת האחרונים לקבוע כי על סמך פסק הדין לבדו הוכחו זכויותיהם במקרקעין. ככל שהיו המערערים מעוניינים כי תינתן בהליך שיפוטי הצהרה שלפיה שולמה על ידם מלוא התמורה לנתבע 1, היה עליהם לצרפו כצד להליך בהיותו בעל דין דרוש.

בצד האמור, קבע בית המשפט – בהסכמת הפרקליטות – כי חרף דחייתה של המרצת הפתיחה ניתן יהיה לקיים דיון במסלול של ערר על החלטת המפקחת שניתנה בבקשה לרישום ראשון, לפני הממונה על המרשם (ראו: סעיף 121(א)

ל חוק המקרקעין , התשכ"ט-1969; תקנה 74

לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011). בנתון לאמור, נדחתה התובענה.

7.

על כך נסוב הערעור שלפנינו. המערערים סבורים כי על בית המשפט היה ליתן את פסק הדין ההצהרתי שהתבקש, הן מכוחו של פסק הדין הראשון, הן בשל התפתחויות לאחר פסק הדין הראשון והתיעוד אותו צרפו. הם חולקים על מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי בהיבטים שונים וטוענים כי הם מחזיקים במקרקעין פרק זמן ממושך ללא עוררין, וכי לא היה פגם בכך שלא צרפו את הנתבע 1 בהליך הראשון כמשיב להליך הנוכחי, בהינתן פסק הדין הראשון מכוחו נתבקשו הסעדים.

המשיבים מצדם סבורים כי יש להשאיר את פסק הדין על כנו, מטעמיו.

8.

שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים הכלולים בפסק הדין; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בה טעות שבחוק.

אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בטרם חתימה נעיר כי משהוגש על ידי המערערים ערר לממונה על המרשם, בהתאם לאמור בפסק הדין קמא, ומשניתן פסק דיננו זה, יוכל הממונה לדון בשלב הנוכחי בערר ולהחליט כחכמתו.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.