ע"א 7661/11יעקב כהן נ. איתמר מרקור

הערעור שבכותרת נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נדחתה המרצת פתיחה שהגישו המערערים "להורות על ביטול מינויו של עו"ד ארז אהרוני כבורר". בפסק הדין נקבע כי תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים תקפה, כי לא נפל פגם במינויו של הבורר, וכי הבוררות שנפתחה תמשיך להתקיים כסדרה. עתה מונחת לפניי בקשה מטעם המשיבים למחיקת ההליך על-הסף, מן הטעם שהוגש כערעור בזכות, זאת בניגוד להוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ); הוראה זו האחרונה קובעת כי הדרך להשיג על "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה" – כלומר חוק הבוררות – היא באמצעות ערעור ברשות.

לאחר עיון בבקשה לסילוק על-הסף ובתגובה לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

איני רואה צורך לחזור על ההלכות הברורות והמושרשות בעניין היקף פריסתו הרחב של סעיף 38 לחוק הבוררות (ראו, למשל, ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003); בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (לא פורסם, 25.9.2006); רע"א 169/10 באבאזדה נ' באבאזדה (לא פורסם, 28.3.2010); בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר (טרם פורסם, 11.7.2011); ע"א 5936/11 בן עמי נ' ארלינגר (לא פורסם, 31.10.2011)). לפי ההלכות האמורות, "... החלטה של בית משפט לפי חוק הבוררות, תהא זו החלטה שהיא 'פסק דין' או החלטה שהיא 'החלטה אחרת', ניתנת לערעור ברשות בלבד" (עניין ארוך הנ"ל). כמו-כן נפסק כי סעיף 38 חל לא רק על החלטות בענייני בוררות המנויים במפורש בחוק הבוררות, אלא גם על "החלטות חיצוניות" שבמרכזן עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות (עניין גרוס הנ"ל). אכן, גם במקום שבו ההליך התברר לפי סדרי הדין הרגילים, יש לבחון אם קיימת זיקה עניינית בין ההחלטה הנדונה לבין מוסד הבוררות או ענייני בוררות, באופן המצדיק את החלתו של סעיף 38 לחוק (ראו עניין פישלר הנ"ל).

בענייננו, התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה בקשר להליך בוררות תלוי ועומד ולסמכותו של הבורר. בית המשפט בפסק-דינו נזקק לענייני בוררות, והורה על המשך הליך הבוררות. בנסיבות אלה סבורני כי סעיף 38 לחוק הבוררות חל-גם-חל, והחלתו משרתת את תכליות חוק הבוררות כפי שהוסברו פעמים רבות בפסיקה, ובכללן חיזוק מוסד הבוררות; ייעול ההליכים הקשורים בזיקה מהותית לענייני בוררות; וחתירה לסיומם המהיר של הליכים אלה, בדרך של צמצום אפשרות הערעור על החלטות בתי-המשפט הניתנות במסגרתם. יודגש: ער אני לטענתם של המערערים כי ערעורם נוגע בשאלת סמכותו של בית המשפט, שהכריע לשיטתם בנושאים שבהם לא התבקש להכריע. אולם אין בטענה זו כדי לשנות ממהות ההליך שהתקיים בבית המשפט, וממהות החלטתו של בית המשפט; זה וגם זו קשורים בזיקה עניינית להליך הבוררות בין הצדדים ולענייני בוררות, ועל כן המסקנה בעינה עומדת: הערעור על ההחלטה טעון רשות.

אשר על כן, הבקשה למחיקת ע"א 7661/11 מתקבלת. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסכום של 3,000 ₪.

בד-בבד עם תגובתם לבקשה למחיקה על-הסף, הגישו המערערים גם בקשה (חלופית) להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 8911/11). המשיבים יגישו תגובתם לבקשה זו, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו.

המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי-זו בשני התיקים שבכותרת.