ע"א 7683/12 ד"ר ואסף חאטר נ. שיח' טאהר אבו סאלח

1.

עניינו של ההליך שבכותרת הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 10.10.2012, בה הורה על עיכוב הליכים בשתי תביעות שהתנהלו בפניו נגד המשיב 1. ההחלטה ניתנה בעקבות בקשת המנהל המיוחד על נכסי המשיב 1 אשר הוגשה נוכח הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעניינו ולאחר שביום 9.7.2012 ניתן צו לכינוס נכסיו.

לאחר שהוגשו תגובות המשיבים לבקשה למתן רשות ערעור הובא התיק בפניי והצדדים התבקשו להתייחס לשאלת סיווגו הנכון של ההליך (החלטה מיום 28.1.2013).

2.

המבקש עומד על דעתו כי הוגש על ידו הליך נכון בהדגישו כי ההחלטה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי שבפניו התנהלו התביעות ולא על ידי בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל, וכי בית המשפט לא נתן כל סעד סופי בתביעות שהתנהלו בפניו ואף נעתר לבקשתו להותיר את התיקים בלשכתו ל-60 ימים (עד להכרעה בבקשת רשות הערעור), ומכאן כי יש לסווג את החלטתו כ"החלטה אחרת". המשיב 2, המנהל המיוחד, מחזיק גם הוא בדעה זו, ואילו המשיב 1 הותיר את ההחלטה בשאלת סיווג ההליך לשיקול דעת בית המשפט.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי עומדת למבקש זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

הצדק עם המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מהווה "צו בפשיטת רגל" כמובנו בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) - אשר עליו כידוע נתונה זכות ערעור - שהרי ההחלטה לא ניתנה על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת, לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811, 814 (1992)) כי אם על ידי בית המשפט המחוזי אשר בפניו התנהלו התביעות נגד המשיב 1. אולם בכך אין כדי להוביל מניה וביה למסקנה כי יש להשיג על ההחלטה בדרך של בקשת רשות ערעור, אלא יש לבחון את ההחלטה לגופה בהתאם לכללי הערעור הרגילים המבחינים בין "החלטה אחרת" ל"פסק דין".

כאמור, בהחלטה נשוא ההליך הורה בית משפט המחוזי על עיכוב שני הליכים אשר התנהלו נגד המשיב 1, וזאת מכוח הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובעת כי:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה , ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

בפסיקה נקבע כי הוראת סעיף 20(א) הנ"ל "משרתת את התכלית של מניעת פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים, ותורמת לחיסכון בזמנם של בתי המשפט, בכך שהתביעות תתבררנה לפני הנאמן לפי הוראות הפקודה" (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן , פסקה 10 (25.10.2011) (להלן:

עניין פלוני ). כן ראו: ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 741 (2001) (להלן: עניין לוי ); רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים - הוספיטל , פסקה 6 (2.4.2009); ע"א 10739/07 רשות המיסים - היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה - מכס ומע"מ נ' קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ , פסקה 35 (16.6.2011); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 118-119 (מהדורה שלישית, 2010). כן ראו הוראת סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל שעניינה עיכוב הליכים בפרק הזמן שממועד הגשת בקשה לצו כינוס ועד להכרעה בה (ראו: עניין פלוני , פסקה 10; עניין

לוי , 739-740)).

4.

הוראה דומה קבועה בסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ) וזאת לעניין הליכים המתנהלים נגד חברה שניתן צו לפירוקה או שנתמנה לה מפרק זמני. לא אחת נקבע בפסיקה כי הרציונל העומד בבסיס סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל ובבסיס סעיף 267 הנ"ל לפקודת החברות "זהה הוא" (רע"א 5306/04 ביאעה נ' אחים בולוס - חברה לבנין ושיכון (1978) בע"מ

(בפירוק) , פסקה 5 (17.3.05). כן ראו: רע"א 7945/99 עו"ד גד שילר נ' לוין , פסקה 2 (31.5.2000); ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק - שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד מט(3) 458, 463 (1995). והשוו: רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ , פסקה 13 (4.8.2003)). לעניין החלטה שלא להמשיך בהליך משפטי המתנהל נגד חברה שניתן צו לפירוקה או שנתמנה לה מפרק זמני הניתנת על ידי בית המשפט אשר בפניו מתנהל ההליך, נפסק כי מדובר בהחלטה אשר "משמעותה סיום מלאכתו של בית המשפט" בהליך שבפניו ועל כן מדובר ב" פסק דין, שהערעור עליו הינו בזכות " (ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ , פ"ד מה(2) 866, 869 (1991). כן השוו רע"א 3564/12 ד"ר נמרוד בייר נ' פלוראליטי בע"מ , פסקה 3 (1.8.2012)). דומה כי ההיגיון העומד בבסיס הלכה זו הוא כי המשמעות האופרטיבית של החלטה כאמור הינה כי בכפוף להתפתחויות עתידיות אפשריות, נחסמת דרכו של בעל הדין להביא טענותיו בפני בית המשפט אשר בפניו התנהל ההליך כך שהמחלוקות תוכלנה להתברר במסלול אחר בלבד - הוא מסלול הליך הפירוק, בדרך של הגשת תביעת חוב בפני המפרק.

נוכח התכליות הזהות שבבסיס סעיף 267 לפקודת החברות ובבסיס סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל ובשל המשמעות הזהה שיש להחלטה המתקבלת על בסיסם שלא להמשיך בתביעה, ומן הטעמים אותם ציינתי לעיל, דומני כי יש להחיל את ההלכה הנזכרת גם לעניין החלטה על פי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל שלא להמשיך ולנהל הליך משפטי לאחר שניתן צו כינוס, וכי גם בהקשר זה ראוי לומר כי הכף נוטה אל עבר סיווג ההחלטה כ"פסק דין".

אשר על כן, החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ההליך הינה "פסק דין" עליו נתונה היתה למבקש זכות ערעור, ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

5.

בשולי הדברים יצוין כי המבקש הגיש ביום 8.2.2013 "בקשה דחופה למתן החלטה לדיון בבקשת רשות ערעור" בציינו כי המקרקעין נשוא ההליכים שבירורם עוכב עשויים לעבור לידי צדדים שלישיים. נוכח שינוי סיווג ההליך כאמור לא ניתן להיעתר לבקשה זו, ולמותר לציין כי ככל שימצא לנכון לעשות כן רשאי המבקש להגיש בקשה מתאימה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכוייה של בקשה כזו להתקבל.

נוכח שינוי הסיווג כאמור ישלים המבקש את האגרה כנדרש בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו, שאם לא כן יימחק ההליך. לא ראיתי לשנות את סכום העירבון בשלב זה.

המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך שבכותרת כאמור והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים ותמציא אותה לצדדים, ללא דיחוי , באמצעות הפקסימיליה.