ע"א 7688/13נפתלי מרמלשטיין נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

בקשה למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבים להימנע משימוש בזכות המעבר שניתנה בשעתו למשיבה 1, ולמצער להגבילה כמפורט להלן, עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין מיום 12.9.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) בת"א 43640-05-12 ובה"פ 24553-07-12.

רקע

1.כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשים הם בעלי זכויות החכירה במקרקעין שעליהם מצויים שטחי מסחר ותחנת הדלק "עיר שלם" בצומת הרחובות פת, הרצוג וגולומב בירושלים (חלקה 3 בגוש 30170 וחלקה 111 בגוש 30171) (להלן: מגרש תחנת הדלק ). המשיבות 2-1 הן בעלות זכויות חכירה במגרש הגובל במגרש תחנת הדלק על-פי החלוקה הבאה: המשיבה 1 (להלן: בזק ) היא בעלת הזכויות בחלקות 1 ו-2 בגוש 30171 (להלן: מגרש

בזק ), והמשיבה 2 היא בעלת הזכויות בחלק מחלקות 32, 33 ו-122 בגוש 30171. במגרש בזק פעלה לאורך השנים מרכזיית טלפון.

2.בחודש דצמבר 1987 נחתם הסכם בין בזק לבין המבקש 1, בגדרו הותרה לבזק גישה קבועה אל מגרש בזק דרך מגרש תחנת הדלק (להלן: זכות

המעבר ). בתמורה, בזק התחייבה להסכים לכל תכנית בניין עיר ולבנייה בחלק ממגרש תחנת הדלק הגובל עם מגרש בזק (להלן: ההסכם ). משך שנים ארוכות פעלו הצדדים בהתאם להוראות ההסכם, על-אף שבפועל לא נרשמה זיקת הנאה בספרי המקרקעין וגם לא בוצעה בנייה במגרש תחנת הדלק, משיקולי המבקשים.

3.אחר הדברים האלה, משהחלה בזק לנהל מגעים למכירת זכויותיה במגרש בזק לצדדים שלישיים, הגישו המבקשים ביום 22.5.2012 תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי זיקת ההנאה שהוענקה לבזק בהסכם היא זיקת הנאה אישית, וכי בזק אינה רשאית להעבירה לצד שלישי כלשהו. לחלופין, נטען כי גם אם יימצא שזיקת ההנאה אינה אישית, הרי שעצם מכירת מגרש בזק ושינוי השימוש שייעשה בו מהווים שינוי נסיבות מהותי, המפקיע את זיקת ההנאה. גם בזק הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט, בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי זיקת ההנאה מכוח ההסכם היא זיקת הנאה לטובת המקרקעין, או לחלופין שזכות המעבר שניתנה לבזק ניתנת להעברה לצדדים שלישיים, בפרט כיוון שזו דרך הגישה היחידה למגרש בזק.

4.בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי זכות המעבר שניתנה לבזק מכוח ההסכם היא זכות חוזית, וכי היא רשאית להמחות זכות זו לצד שלישי, בכפוף לכך שאותו צד שלישי יקיים את מלוא חיובי בזק מכוחו של ההסכם – כלומר, לא יתנגד וישתף פעולה עם המבקשים בכל הנוגע לפיתוח מגרש תחנת הדלק.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה ביום 12.11.2013.

5.בבקשה נטען כי לאחרונה החלו המשיבים בביצוע עבודות בניה רחבות היקף במגרש בזק על מנת להפוך את מבנה מרכזת בזק למרכז מסחרי. לשם כך, נטען בבקשה, עושים המשיבים שימוש מאסיבי בזכות המעבר באופן המסב נזקים למבקשים ועל כן הוגשה הבקשה דנא.

על-פי האמור בתשובת המשיבים לבקשה, במהלך שנת 2012, עוד לפני שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בזק מכרה את זכויותיה במגרש בזק למשיבים 5-3 (המשיב 6 הוא השוכר המיועד לשכור את הנכס שבמגרש). יצוין כי המשיבים 6-3 אינם משיבים בערעור, וכי צירופם לערעור התבקש על-ידי המבקשים במסגרת הבקשה דנא.

הבקשה

6.בקשתם של המבקשים היא כי בית משפט זה יורה למשיבים לחדול לאלתר מכל מעבר דרך מגרש תחנת הדלק, ולמצער לעשות בדרך המעבר שימוש מינימלי באמצעות כלי רכב של בזק בלבד, ובהיקף של עד שני כלי רכב ביום.

המבקשים טוענים כי לצורך פעולות הבנייה במגרש בזק, משתמשים המשיבים בדרך המעבר המצויה במגרש תחנת הדלק כמגרש חניה עבור כלי הרכב שלהם, ואף מכשירים דרך זו כגישה למרכז המסחרי וכמגרש חניה עבור הציבור הרחב. המבקשים מוסיפים כי השימוש המתואר בדרך המעבר מקשה על זרימת כלי רכב לתחנת הדלק ולעסקיהם של המבקשים, וכי קושי זה צפוי להחריף עם סיום הבניה ופתיחת המרכז המסחרי. כמו כן, נטען כי זכות המעבר שניתנה על-פי ההסכם לבזק, שימשה את בזק לצורך תחזוקה של מרכזת בזק על-ידי מעבר של רכב יחיד פעמיים ביום בלבד. מכאן שהשימוש המאסיבי אשר נעשה בזכות המעבר היום על-ידי המשיבים סוטה מאופי השימוש המקורי לשמו ניתנה זכות המעבר.

בנוסף, נטען כי המשיבים מבצעים עבודות בניה ללא היתר כחוק אשר נועדו להכשיר את מגרש בזק לייעוד מסחרי בניגוד לתוכנית עיר תקפה, וכי ביום 10.12.2014 הוצא צו שיפוטי להפסקת העבודה במגרש בזק. אף-על-פי-כן, ממשיכים המשיבים בביצוע העבודות במקום במטרה לקבוע "עובדות בשטח" באופן שיסכל את מטרות הערעור.

נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים, שכן אם לא יינתנו הסעדים המבוקשים, פעולות המשיבים יגרמו ל"מעשה עשוי" אשר יביא לסיכול מטרת הערעור ולנזקים כלכליים משמעותיים לעסקיהם של המבקשים, מה עוד שפעולת המשיבים מביאה לשינוי המצב כפי שהיה במשך 28 שנים.

תשובת המשיבים

7.בתשובתם טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה: ראשית , משום שעל-פי ההלכה הפסוקה לא ניתן להעניק סעד זמני שלא מיועד לתמוך בסעד העיקרי המבוקש. לדברי המשיבים, בין הסעדים שהתבקשו בערעור לבין הסעד המבוקש בבקשה דנא, אין קשר.

שנית , לטענת המשיבים הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים המתבטא בהסתרת עובדות מהותיות. בין היתר, כך נטען, הוסתרה העובדה כי מזה 3 שבועות לא מתבצעות עבודות במגרש בזק. זאת, בניגוד לטענת המבקשים לפיה למיטב ידיעתם העבודות מתבצעות בימים אלה ממש תוך הפרת צו שיפוטי. עוד נטען כי טענת המבקשים לפיה עבודות הבניה מתבצעות גם בשטחם של המבקשים אינה מדויקת, ולמעשה המשיבים לא הכשירו אף שטח ממגרש תחנת הדלק ואף לא החנו את כלי הרכב שלהם בשטח זה.

שלישית , נטען כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי ניכר, שכן העבודות החלו להתבצע כבר בחודש נובמבר 2014, אך המבקשים השתהו במשך חודשיים עד להגשת הבקשה. מכאן יש ללמוד, לגישת המשיבים, כי אין ממש בטענות המועלות בבקשה הנוגעות לנזקים הנטענים.

עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה לגופה הן משום שסיכויי הערעור אינם גבוהים, והן משיקולים של מאזן הנוחות. לדבריהם, גם אם טענות המבקשים תימצאנה מוצדקות בסופו של יום, הם יוכלו לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים הנטענים. לעומת זאת, כך נטען, קבלת הבקשה תמנע מהמשיבים להמשיך את עבודות הבניה בשטחיהם ותגרום לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות. המשיבים עומדים גם על כך שפסק הדין לא הגביל את אופן השימוש בזכות המעבר, ומציינים את הקביעה העובדתית שבפסק-הדין, לפיה דרך המעבר הנדונה היא הדרך היחידה למגרש בזק. לטענתם, מתן סעד זמני כמבוקש ישנה את המצב העובדתי והמשפטי הקיים היום, בהתאם לקביעות פסק הדין.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבים לה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

נקודת המוצא לגבי מתן סעד זמני בערעור קבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נשוא ההליך. עם זאת, כידוע, לבית המשפט שלערעור שיקול דעת לסטות מן הכלל האמור ולהורות על מתן סעד זמני לתקופת הערעור מקום בו הראה המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המדובר בתנאים מצטברים.

בענייננו, הבקשה נועדה, לכאורה, להגן על זכויות במקרקעין. אלא שאין מדובר בדירת מגורים, או נכס דומה, שכאשר מתבקש סעד זמני לצורך הגנה על זכויות בה הנטייה היא להקפיא את מצב הדברים עד לסיום הליכי הערעור. אף אני נדרשתי לכך בעבר, ומסקנתי הייתה ועודנה, כי כאשר מדובר במקרקעין "חיוניים" המשמשים למגוריו של המבקש או שיש לו זיקה מיוחדת אליהם מעבר להיותם רכושו, והם עומדים למכירה (כך שיש אפשרות שייגרם נזק בלתי הפיך), ניתן לקבוע כי מאזן הנוחות ייטה, ככלל, לטובת מתן סעד זמני לתקופת הערעור (ראו: רע"א 1755/12 שפירא נ' בודה (29.3.2012); ע"א 2082/12 אבו סיאם נ' א.ט.א.מ.א.ר ניהול ושיווק מקרקעין (2004) בע"מ (11.4.2012); והשוו להחלטתו של כב' השופט דנציגר בע"א 3511/13 שוורצברגר נ' מרין (3.6.2013)).

לענייננו, אין חולק כי דרך המעבר כשלעצמה אינה מקרקעין "חיוניים" עבור המבקשים, והיא גם אינה עומדת למכירה. אלא, שהמבקשים מנסים להיבנות מכך שהשימוש המאסיבי, הנטען על-ידם, בדרך העוברת במקרקעין שלהם, מסב להם נזק בלתי הפיך עד כדי סיכול מטרת הערעור ולנזקים כלכליים משמעותיים לעסקיהם, תוך שינוי המצב כפי שהיה במשך 28 שנים. לטענתם, תוצאות אלו כשלעצמן מטות את מאזן הנוחות לטובתם.

9.אומר בקצרה, כי לא מצאתי ממש בטענה זו של המבקשים.

ראשית , איני רואה מדוע המשך שימוש בדרך המעבר על-ידי המשיבים ייצור "עובדות בשטח" אשר יסכלו את האפשרות המעשית לקבלת הערעור וקביעה לפיה בזק אינה רשאית להעביר את זכות המעבר לצד שלישי. ברי, כי השימוש בזכות המעבר אינו יכול, לכשעצמו, לשנות את המציאות הקיימת, שכן הוא אינו כולל הרשאה לבנייה בשטח המבקשים או שינוי שלו. המשיבים גם הבהירו בתשובתם, בניגוד לאמור בבקשה, כי לא נעשו פעולות הכשרה או בנייה בשטחם של המבקשים, וכי הם לא החנו כלי-רכב בשטחם. מובן כי סוגיה עובדתית זו (האם המשיבים עושים שימוש החורג מהיקפה של זכות המעבר בשטחם של המבקשים, גם בהנחה שזכות זו עומדת גם לחליפיה של בזק) אינה יכולה להתברר במסגרת ההליך דנא, והמבקשים רשאים להגיש תובענה מתאימה לבירורה.

שנית , המבקשים לא הבהירו בבקשה מה הם הנזקים הנגרמים להם, אם בכלל, ומה היקפם כתוצאה מעצם המעבר ממגרש תחנת הדלק אל מגרש בזק (שהיום הוא כבר מגרשם של המשיבים 5-3). איני מתעלם כמובן מכך שהמבקשים חוששים שבעתיד דרך המעבר תשמש את הציבור הרחב, לכשייפתח המרכז המסחרי הנבנה במתחם, אך לא הובאו כל נתונים ביחס לתאריך המשוער לסיום הבנייה ופתיחת המרכז או נתונים המפרטים מה הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה משימוש כאמור. ככל שנגרמים נזקים כתוצאה משימוש בדרך המעבר לעת הזו, שנטען שהוא מאסיבי יותר מהשימוש שנעשה בדרך על-ידי בזק, לכאורה מדובר בנזקים שאינם בלתי הפיכים.

שלישית , ככל שטענות המבקשים בערעור תתקבלנה, הם יוכלו להצביע על נזקיהם הנטענים כתוצאה משימוש בזכות המעבר, להוכיחם, ולקבל פיצוי כספי עבורם. כאמור, על פני הדברים אין מדובר בנזק בלתי הפיך. מנגד, קבלת הבקשה בשלב זה, תביא בהכרח להפסקת העבודות במגרש בזק (ככל שיש למשיבים הזכות להמשיך בהן) ותסב נזק משמעותי למשיבים, חרף העובדה שפסק הדין קמא לא הגביל את אופן השימוש בזכות המעבר. משכך, נראה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה גם מבלי לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור.

10.נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

ככל שהמבקשים עומדים על בקשתם לצירוף משיבים נוספים לערעור, עליהם להגישה בנפרד והיא תטופל במסגרת הנוהל הרגיל לבקשות מעין אלו.