ע"א 7690/11 רמת איתרי באמצעות המפרק עו"ד אבנר כהן נ. חיים וייס

1.

בפניי בקשה למתן סעדים זמניים בתקופת הערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.

המפרק הזמני של רמת איתרי (ע"ר) (להלן: המפרק ) הגיש, במסגרת תיק פש"ר 850/03 בבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה לחייב את

המשיבים 1-3, יחד ולחוד, להשיב לקופת העמותה סך של 6,099,958 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 19.9.1995, אשר לטענתו נלקחו ממנה שלא כדין. מההחלטה מושא הערעור עולה כי המפרק טען כי המשיב 1, שכיהן כיושב ראש העמותה, העביר את הכספים לידי המשיבים 2 ו-3 כהלוואה, בניגוד לדין. בהחלטה מיום 24.8.2011, בית המשפט המחוזי (השופט י' שפירא ) קבע כי המשיב 1 אכן העביר את הכספים למשיבים 2 ו-3, אך המפרק לא הוכיח את טענתו שהכספים הועברו כהלוואה (במובחן מהשקעה). בהתאם לכך, בית המשפט קמא קבע כי המשיב 1 הוציא את הכספים שלא כדין, ועל כן משיב זה חויב בהחזרתם כמבוקש בבקשה. לעומת זאת, עקב אי הוכחת מקור לחיוב המשיבים 2 ו-3 להחזיר את הכספים, הבקשה נגדם נדחתה.

3.

ביום 24.10.2011 הגיש המפרק ערעור על ההחלטה. רק ביום 11.11.2011 – כחודשיים וחצי לאחר מתן ההחלטה ויותר משבועיים לאחר הגשת הערעור, הגיש מפרק בקשה "דחופה" למתן סעדים זמניים לתקופת הערעור כנגד המשיבים 2 ו-3. בבקשתו ה"דחופה" ביקש המפרק שהסעדים הזמניים שניתנו במהלך בירור הבקשה – עיקולים על זכויות מקרקעין, חשבונות בנק ופוליסות ביטוח, וכן צווי עיכוב יציאה מהארץ – יעמדו על כנם בתקופת בירור הערעור. בבקשה הפנה המפרק להחלטה שניתנה בבית המשפט קמא במסגרת התיק בידי השופט ד' מינץ, ביום 8.11.2011 (כשבועיים לאחר הגשת הערעור בבית משפט זה), לפיה -

"סדר הדברים הוא הפוך והיה על המפרק לפנות בכל עתירה שבדעתו היה לפנות עובר לפנייתם של המשיבים. היה, אפוא, ולא תינתן החלטה סותרת מטעם בית המשפט העליון תוך 7 ימים, הצווים בבית משפט זה יבוטלו".

החלטה זו הופיעה על גבי העמוד הראשון של מסמך שהוכתר "תגובת המפרק הזמני". לבקשה שבפניי המפרק לא צירף אלא את עמוד הכותרת של התגובה האמורה, ולא הסביר מהו ההליך שבו ניתנה. בהחלטתי מאתמול (יום הגשת הבקשה) כתבתי:

" לא עלה בידי להבין מדוע בקשה זו לא הוגשה יחד עם הערעור, שפסק הדין בו ניתן עוד ביום 24.8.2011. אף אין זה ברור מהו ההליך במסגרתו ניתנה ההחלטה מיום 8.11.2011. ועל כל אלה אוסיף כי משניתנה ההחלטה מיום 8.11.2011, לכאורה, לא היה מקום להמתין עד היום להגשת הבקשה".

עם זאת, הוריתי על תגובות לבקשה עד היום בשעה 14:00, והתגובות הוגשו. מתגובת המשיבים 2 ו-3 עולה כי החלטת השופט מינץ

על השארת הסעדים הזמנים בתוקף ניתנה במסגרת בקשה שמשיבים אלה הגישו, למתן החלטה המכריזה על פקיעת סעדים זמניים אלה עקב דחיית הבקשה להשבת כספים נגדם.

4.

דין הבקשה להידחות. אנו נמצאים בשלב שבו הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לחייב את המשיבים 2 ו-3 להשיב כספים כבר נדחתה, ועל כן, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרשים "טעמים מיוחדים" על מנת להורות על מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (טרם פורסם, 21.5.2006)). טעמים מיוחדים כאלה אינם מתעוררים בענייננו. עם דחיית הבקשה להשבת כספים נגד המשיבים 2 ו-3 בבית המשפט קמא, פקעו מאליהם הסעדים הזמניים (ראו תקנה 370 והגדרת "הפסקת תובענה" בתקנה 360, לתקנות סדר הדין האזרחי). למבקש לא אצה כנראה הדרך. הוא לא פנה לבית המשפט קמא למתן סעדים זמניים בתקופת הערעור. גם כאשר הגיש את הערעור לאחר כחודשיים, הוא לא ביקש סעדים זמניים בערעור. רק כאשר המשיבים 2 ו-3 פנו לבית המשפט קמא בבקשה למתן החלטה בדבר פקיעת הסעדים הזמניים, הודיע המפרק לבית המשפט קמא כי הוא מתעתד לפנות לבית משפט זה בבקשה לסעדים זמניים בערעור. משך כחודשיים לא היו סעדים זמניים בתוקף, וגם לאחר תקופה זו, רק פעולה מצד המשיבים 2 ו-3 גרמה למפרק לפעול. המפרק טען בבקשתו שבפניי, לענין מאזן הנוחות, כי בדיקות אשר ערך " בעבר " לא העלו שיש למשיבים נכסים מעבר לנכסים אשר עוקלו בהליך בבית המשפט קמא. המפרק לא טען מאום בבקשה שבפני לגבי עיקולים שהוטלו, אם הוטלו, על נכסיו של המשיב 1, אשר חויב בהחלטה מושא הערעור; המפרק ממילא לא טען שאין בעיקולים אלה די כדי לכסות את הסכום שנתבע או רובו.

יפים לענייננו, בשינויים המחויבים, דברי השופט א' גרוניס בע"א 7868/01 כהן נ' אי.אס.אי. יעוץ והכוונה בע"מ (לא פורסם, 26.5.2002) (ההדגשה הוספה):

"הערכאה הדיונית אמרה את דברה בפסק הדין ופסקה את מה שפסקה. נקודת המוצא, ממנה חייבים אנו לצאת, היא שפסק הדין נכון הוא. זו הסיבה שתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, דורשת 'טעמים מיוחדים' כתנאי למתן סעד זמני בערעור (ראו: ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פ"ד נא(5) 608; רע"א 2865/00 ישורון נ' כוגן (לא פורסם)). המבקשים לא עתרו למתן סעד זמני בעת שהגישו את ערעורם. הם עשו כן רק עתה, כנראה בעקבות הידיעות שנתפרסמו בעיתונות לגבי מצבה של המשיבה. לעניין זה טוענים המשיבים בתשובתם, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו איתן. לגרסתם, הכנסותיה של המשיבה בשנת 2001 עלו על 60 מיליון ש"ח. איני רואה צורך להידרש לשאלה מהו בדיוק מצבה הכלכלי של המשיבה בשעה זו. די בכך, שהידיעות עליהן סומכים המבקשים, אף אם אניח שניתן להשתית הבקשה עליהן, התפרסמו ברובן לפני מספר חודשים . "

5.

נוכח כל האמור, וגם בהנחה שהערעור אינו משולל סיכויים (ואינני מביעה בענין זה כל עמדה), לא שוכנעתי כי המפרק עמד בבקשה זו בנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשך תוקף הסעדים הזמניים בתקופת הערעור.

6.

הבקשה נדחית. המפרק יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪ לכל משיב.