רע"א 2865/00 יוסף ישורון עו"ד נ. שולמית כוגן

1.ביום 4.12.96 תבע המבקש, מן המשיבים, בבית משפט השלום בחיפה, שכר טרחה, המגיע לו, לדבריו, בגין שירותים שהעניק להם בעבודתו כעורך דין. במסגרת התובענה, הוטל לבקשת המבקש עיקול זמני על כספי המשיבים, בגובה הסכום הנתבע.

פסק הדין שניתן בתובענה, קיבל את התביעה אך בחלקה, באופן שהסכום שנפסק לטובת המבקש הוא מחצית מן הסכום שנתבע מלכתחילה. משהתקבלה התביעה באופן חלקי, המשיך העיקול הזמני שהוטל לעמוד בתוקפו, עד שיבוצע פסק הדין, אלא שסכום העיקול הופחת לסכום בו זכה התובע (תקנה 372 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

ביום 5.4.2000 הגיש המבקש ערעור כנגד פסק הדין האמור בבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקש מערער על גובה הסכום שנפסק לטובתו, ומבקש להעמידו על הסכום שתבע מלכתחילה בבית משפט השלום. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי, גם בבקשה למתן סעד זמני, שישיב את סכום העיקול לשיעורו המקורי. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו זו של המבקש לסעד זמני. כנגד החלטה זו הוא מבקש לערעור.

2.המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את עתירתו למתן סעד זמני על מלוא סכום התביעה המקורית. לשיטתו, מגלים נימוקי הערעור שהגיש בבית המשפט המחוזי, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. בעדותם בפני בית משפט השלום, כך הוא מציין, הצהירו המשיבים כי אין להם אמצעים כספיים לפרוע את הסכום הנתבע מהם. לאור דברים אלה עולה החשש כי תסוכל מטרתו של הערעור, אף אם יזכה בו. צו העיקול המבוקש, כך סבור המבקש, מכוון לשמר את המצב הקיים, ולא יגרום נזק למשיבים, שכן כל עניינו הוא הארכת תוקפו של עיקול הקיים מזה זמן רב.

דין הבקשה להדחות.

3.ערכאת הערעור מוסמכת להעניק סעד זמני במסגרת תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי. על מנת לקבל סעד זה, נדרש המבקש להצביע על טעמים מיוחדים, ואין די בכך שיצביע על טעות שנפלה לכאורה בפסק דינה של הערכאה הקודמת (ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פ"ד נא(5) 608). בבחינת סעדים אלו, מונחית ערכאת הערעור בין היתר בצורך ליתן משקל לאינטרס המשיב, לאור החזקה, כי פסק הדין של הערכאה הראשונה שריר ונכון.

חזקה על בית המשפט המחוזי, ששקל את השיקולים הצריכים לעניין הבקשה ומשבחר לדחות את הבקשה לאור ההעדפה המוענקת לאינטרס המשיב בערכאת הערעור, אין מקום להתערב בכך. כלל הוא כי "רק במקרים נדירים יתערב בית משפט שלערעור בהחלטתו של בית המשפט היושב לדין בכל הקשור במתן צו זמני" (רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין , תקדין-עליון 88(3) 516). העניין הנדון, אינו אחד מאותם מקרים נדירים.

5.אין לקבל אף את הטענה שבאה מפי המבקש כי בקשתו אך באה לשמר את המצב המשפטי הקיים. המשיב, מבקש לשמר בידו אמצעי גבייה, להבטחת מימוש סכום כסף שלא נפסק לזכותו. בית המשפט המחוזי לא מצא לראוי ליתן למבקש מבוקשו זה - וכאמור אין עילה להתערב בהחלטתו.

אשר על כן דין הבקשה להדחות, והצו הארעי מתבטל. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 5,000 ש"ח.