ע"א 7868/01 אורית כהן נ. אי.אס.אי. יעוץ והכוונה בע"מ

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' פיזם) קיבל חלקית את תביעתם הכספית של המבקשים, וחייב את המשיבים לשלם סכום כולל של 800,000 ש"ח כפיצויים בגין הפרת חוזה ובעילות נזיקיות. הסכום הפסוק שולם על ידי המשיבים. המבקשים הגישו ערעור ביום 14.10.01 על מיעוט הפיצויים שנפסקו. המשיבים הגישו ערעור שכנגד. הערעור אמור להישמע ביום 6.8.02. המבקשים עותרים למתן צו עיקול זמני עד לסכום של 500,000 ש"ח.

2.המשיבה 1, חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך (להלן: המשיבה), מפעילה בישראל מכללות ושלוחות של אוניברסיטאות מחו"ל. המשיב 2 (להלן: המשיב) הינו אחד מבעלי המניות העיקריים של המשיבה, ואף פועל כמנהל הכללי שלה. המבקשים, תושבי צפון הארץ, נרשמו ללימודים בסניף של אחת השלוחות שפעל בחיפה. בשנת 1998, בסמוך לתחילתה של שנת הלימודים השלישית, הודיעה המשיבה כי הלימודים ייערכו בתל אביב ולא עוד בחיפה. בתביעה שהוגשה לבית משפט קמא העלו המבקשים טענות מטענות שונות שהצדיקו, לטעמם, את חיובם של המשיבים בתשלום פיצויים. בית המשפט המחוזי קבע, כי המשיבה הפרה את ההסכם שבין הצדדים ואף הטעתה אותם. הוא אף מצא, כי מוטלת אחריות על המשיב. לזכות כל אחד מן המבקשים נפסקו סכומי כסף שונים בגין נזקיהם. עם זאת, בית המשפט קבע כי המבקשים לא עשו להפחתת הנזק שנגרם להם, ולפיכך הורה שהמבקשים יקבלו אך 60% מנזקיהם.

3.בבקשה לעיקול זמני, שהוגשה ביום 5.5.02, הסתמכו המבקשים על ידיעות שונות בעיתונות, לפיהן חלה הרעה במצבה הכספי של המשיבה, וכן על כך שלאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד המשיבים ואחרים, בסכום של 50 מיליון ש"ח. יצוין, כי יחד עם הבקשה לעיקול זמני התבקש בית המשפט לפטור את המבקשים ממתן התחייבות עצמית, ערבות וערובה.

4.הערכאה הדיונית אמרה את דברה בפסק הדין ופסקה את מה שפסקה. נקודת המוצא, ממנה חייבים אנו לצאת, היא שפסק הדין נכון הוא. זו הסיבה שתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, דורשת "טעמים מיוחדים" כתנאי למתן סעד זמני בערעור (ראו: ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פ"ד נא(5) 608; רע"א 2865/00 ישורון נ' כוגן (לא פורסם)). המבקשים לא עתרו למתן סעד זמני בעת שהגישו את ערעורם. הם עשו כן רק עתה, כנראה בעקבות הידיעות שנתפרסמו בעיתונות לגבי מצבה של המשיבה. לעניין זה טוענים המשיבים בתשובתם, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו איתן. לגרסתם, הכנסותיה של המשיבה בשנת 2001 עלו על 60 מיליון ש"ח. איני רואה צורך להידרש לשאלה מהו בדיוק מצבה הכלכלי של המשיבה בשעה זו. די בכך, שהידיעות עליהן סומכים המבקשים, אף אם אניח שניתן להשתית הבקשה עליהן, התפרסמו ברובן לפני מספר חודשים. המבקשים לא פעלו בעניין בזריזות הראויה. עניינה של התביעה הייצוגית, שהינו מן התקופה האחרונה, ממילא לא יבוא להכרעה, כך נראה, אלא בעוד זמן, ולאחר הדיון בערעורם של המבקשים. בנסיבות אלה, אין מקום לבקשה ולפיכך היא נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה הנוספת, לפטור את המבקשים ממתן התחייבות עצמית, ערבות וערובה לגבי העיקול שביקשו.

המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ש"ח.